זימבאבווה HERE WE LEAVE
נבחרת המתמודדים הולכת ומצטמצמת ואנו מתחילים לראות היווצרותה של חמישיה מובילה.
מובילי החמישיה די ברורים, אבל השאר, כל כך דינאמי וכל כך משתנה והכל הכל עוד יכול לקרות.
גם הפעם, אתחיל מהסוף, מההדחה של רן ובן.
ציער אותי שנאלצו לעזוב, אבל, השם לא תמיד כדי לסייע, מסתבר [טוב, אולי יותר לקארין ואריאל] ואם היו פשוט מתמקדים במירוץ, סיכוי טוב שעדין היו בו.
חבל, באמת חבל, אבל אלו חוקי המשחק.
החזקים והפייבוריטים שלי - חביב ויצחק, סיד ואיל
לעת עתה הם נותנים עבודה.
הם עונים על כל מה שצריך: מצחיקים, מעצבנים, חדורי מטרה ובעיקר- חזקים.
הפתעת העונה שהולכת ומתעצמת: טלי וגילי
וואו, פעם שניה שהן מקום שלישי על השטיח.
לא מובן מאליו בכלל!
הן נשברות וקמות, ממש נחום- תקום.
רוחן לא נופלת גם כשהיא קצת מועדות. הן מתעשתות וחוזרות אל עצמן ועושות הכל כמו גדולות.
אין ספק, דוגמא ומופת לכל מי שצופה במשחק וחשב פעם לגשת למיונים וחשש שבגלל גיל, משקל, כושר - לא כדאי לו.
אז הן ההוכחה שהכל אפשרי. שנאמר: אין דבר העומד בפני הרצון!
הרמת הגבה של התכנית- אביעד ועדן.
ווי, לא שמעתי את עדן צורחת, מתלוננת, מסנג'רת את אביעד.
נהפוכו, הפעם היא היתה שותפה.
במשימת כדי המים, הם היו בזה לגמרי יחד.
כן, היו מתוסכלים, אבל לא איבדו את זה. [טוב, בעיקר לא איבדה את זה].
ואז במשימת הסבון - איך שהיא סבלה לה שם בשקט.
אני לרגע חששתי לה, רק חיכיתי לצוויחה.
אז עדן, שיחקת אותה בפרק הזה.
תמשיכי כך ואני יותר מאשמח לכתוב על ההתקדמות ��
המאמי של המירוץ היו ונותרו, בעיני, אריאל וקארין.
באמת, הם זוג כל כך מתוק, עד שלפעמים אפשר לקבל התקף סכרת, אבל מהר מאד מתאזנים ופשוט אי אפשר לא לאהוב אותם.
שיתןף הפעולה ביניהם, הכבוד שהם רוחשים האחד לשני, יכולת ההכלה, ההבנה את הקושי בהתמודדות, הפירגון והתמיכה.
אריאל כל כך התקשה במשימת הצייד, לרגע היה נדמה שהוא מתכוון לוותר, אבל קארין היתה שם, בשבילו, הם לקחו זמן מאד יקר, אבל היא לא ויתרה לו שיוותר לעצמו והם עשו זאת, בסופו של יום, כמו גדולים.
ורק כמה מילים בנוגע למשימת הסבון
לא יודעת כיצד אני הייתי שורדת [אם בכלל] משימה כזו.
מים קרים וגוש סבון בתוך שק ליפה ששורט וחורט בגוף.
ניסיון לייצר משימה שהיא פיזית ומזל ... כאילו כייפית, אבל אחת שהיא כלל לא.
מזל שפינקו אותם בשייקים, קצת עוררו אותם והזריקו להם בוסט של אנרגיה.
ובכל זאת, כולם עשו זאת ואפילו הצליחו להגיע לשטיח של רון.
נקיים אך מרוטים כמו תרנגולים ��
ומה לגבי שאר הזוגות?
טיה ופיי מרגישות פגועות מכך שכבר נקודת עצור שניה מאותם הזוגות.
הללללו, זה המשחק.
גם אתן מנסות לעצור זוגות.
"לא אישי" אתן אומרות, גם האחרים אומרים לגביכן את אותו הדבר.
אתן חזקות ומאיימות ורוצים אתכן בחוץ.
לגיטימי.
רק אל תשכחו שהגעתן לתחרות, לא לקייטנה.
אוראל וניסים
ווי, כמה קיטוריישן, אלוהים.
ניסים, אם רצית לנוח ולהפעיל רק את שריר היד, היית צריך להישאר בבית.
לא, באמת, אתה חמוד, אתה מצחיק כשאתה מצחיק וגם כשאתה מתרגז, אבל לא יכול להיות שתנסה להפעיל רק את אוראל [ווי, אתה מזכיר לי במידה מסוימת את עדן...]
יאללה, מקווה שבפרקים הבאים נראה אותך פחות מקטר ויותר עושה.
עומר ומיכל
שתי ברביות אבל, לזכותן ייאמר, הן נחושות. ולמרות כל נקודות השבירה, הן עדין במירוץ. קטנות קטנות אבל ממזרתות.
לסיכום: פרק טוב, נחמד, לא כזה שגרם לי לשבת מתוחה בסלון, אולי רק רגע לפני ההדחה כשלא היה ברור מי מגיע ראשון אל שחר לשטיח, ובאמת חבל לי על רן ובן, אבל, זה המשחק וברכות לניסים ואוראל, ושיקחו את המקום הלפני אחרון כנורת אזהרה, כי בהתנהלות כזו, בפעם הבאה יהיו הם אלו שיעלו על המטוס חזרה הביתה.
יאללה, כמעט שבת, יש מה לעשות.
שבת שלום לכולם ונתראה אחרי הפרק של יום רביעי.
