לה קוקרצ'ה
אני אתחיל דוקא מהסוף, מההדחה של אביבית והני.
עד כמה שפחות התחברתי אליהן, מאד רציתי עוד לראות אותן.
הן נתנו סוג של show שבהחלט סיפק אותי, כצופה.
מצחיקות, מעצבנות, מרגשות. קצת מהכל.
חבל, הן הוסיפו צבע לתחרות ...
והמשימות
הראשונה, לתרגם שירים מספרדית לעברית ואז לחפש את הרמז הבא לפי צירוף מספרים על הדפים שקיבלו.
מה קשר בין שני הדברים? כלומר, פיספסתי משהו? או שסתם רצו לחכך אותם עם אנשי המקום ולבדוק את ידיעותיהם בשירת ישראל לדורותיה
ובכל מקרה, רובם הצליחו בקלילות לדלג על פני המשוכה, חוץ מנטע ועמר שלא זיהו את 'קן לציפור בין העצים' ונדמה היה שגם אם מישהו ישיר להם את השיר, הם עדין לא יצליחו לזהות במה דברים אמורים.
לא ידעתי אם לצחוק או לצחוק ...
ואז, אחרי שכולם גילו את השירים ומצאו את הרמז, הם בדרכם למשימה הבאה.
ג'וקים, טרנטולות ועוד איזה משהו מגעיל ברמות אחרות.
ווא ווא, לראות את היצורים האלה על מסך 58" זו לא חוויה שאני רוצה לזכור,
את ה"רגלים" של הג'וקים, את הפרווה של הטרנטולות, את ה"ג'לי" של מה שזה לא היה.
ברררררררררררר
אין ספק, זו היתה יותר משימת 'מי צורח יותר חזק' ולעניות דעתי, נעה לקחה את המשימה בגדול.
וגם משימה שהולידה ביטויים שיש מצב שילוו אותנו בעתיד, כמו זה של רגב: "תפסתי אותו מהמחוך"
ואם יורשה לי, אליהו היה החינני ביותר במשימה הזו.
הגועל מפני היצורים האלו, הרתיעה מהג'לי ... ווי, כמה חמוד הוא היה. [כבר כתבתי שנדמה לי שאני מתחילה להבין למה אני נקשרת לשני אלו, יש בהם משהו הרבה מעבר לגברים מסוקסים, חתיכים ושבאו לקחת ת'מיליון].
ועוד משימת כוח וזיכרון, שוב, כשצריך להרים פלטה ענקית וכבדה ובד בבד לראות את הפרטים הקטנים כדי להשלים אותם בתמונה אחרת, בחדר אחר.
כאן דוקא היה נדמה שכל הזוגות פחות או יותר כבר ידעו מה לעשות ורק העייפות והלחץ גרמו להם לטעות ולפיכך להתעכב.
אפילו אודי ויוסי כבר היו טובים הרבה יותר ממשימות קודמות.
ורק רגב, עם פניני העברית שלו מצליח גם כאן להצחיק: פארידה ... מענין אם פרידה קאלו היתה אוהבת את השיבוש של שמה
והמירוץ האמיתי מתחיל במונית שצריכה להביא אותם אל השטיח.
נהגים שלא מבינים, שלא מכירים ופקקים כמעט אינסופיים, כמעט ועולים למתחרים במירוץ.
תוסיפו את זה על התברברות תוך כדי משימה [כן/ לא יכול/ה להרים ג'וקים] וקיבלנו כמעט הדחה של אחד הזוגות החזקים במירוץ - מיתר ועדי.
לסיכום:
עוד פרק חביב, מצחיק וכייפי וקצת עצוב על ההדחה, שלטעמי, היתה טיפה מוקדמת.