והפעם: לא מחייב
בא לי ממש בטוב הפרק הזה.
אחרי יום עבודה, שחיה וג'קוזי וקינוח במנה עולמית ממסעדת "
בפיתה" בנהריה [הייתי חייבת, מגיע להם, כי באמת כל ביס הוא יום עצמאות קולינרי], פרק 'לא מחייב' היה בדיוק מה שהייתי צריכה.
רק אקדים ואומר שזה לא ממש היה פרק של גילויים מרעישים ומסעירים.
אני חושבת שכל אחד כבר גיבש לעצמו את רשימת הפייבוריטים ואת אלו שהם לא והפרק הזה, חידד וחיזק את מה שכבר ידוע.
הפרק שיחזר "רגעי שיא" ממה שכבר שודר, תיבל בקצת ממה שהתרחש באודישנים וסיים בניסיון ליצור מתח לקראת הפרק של שבת.
ומכאן ש ... כאמור, לא התחדש דבר.
קצת צחקתי, קצת לא, קצת התרגשתי וקצת לא ובעיקר, האמת, הרגשתי ביתר שאת שטיה ופיי מיצו את עצמן.
הקטע בו הראו אותן מתנצלות בפני עדן ואביעד על העצור וההסבר המנומק למה. וואלה? אבל כשאחרים נוהגים באותה צורה, כלפיהן, כאן כבר מדובר בשינאה, בהמרדה, בגזענות.
אז לטעמי ולו הדבר בידי, "טיה ופיי, עבורכן המירוץ למיליון הסתיים".
ובלי קשר, אבל עם, התפרסמה כתבה ב
Ynet על עדן ואביעד. בין היתר נאלצת עדן להתעמת עם תגובות זועמות, חלקן ממש מכוערות, של צופים, לגבי התנהגותה ויחסה אל אביעד.
ומה יש לומר? "... בחור צעיר, שלא מכיר אותי, בחיים לא נפגשנו והוא הרשה לעצמו לשלוח לי הודעה כזו. על סמך מה? על סמך מה שהוא ראה בטלוויזיה". [מדמיינת לעצמי את קולה הצווחני בסיום המשפט ואת גלגול העיניים המזלזל].
כאילו, הלו, עדן, אפ'חד לא מכיר אותך ואת מה שאנחנו רואים אנחנו 'שופטים'. ומה שרואים נראה רע לגמרי ובאמת אני מקוה שבחייך ה'רגילים' את שונה.
לסיכום:
הפרק היווה סוג של אתנחתא, משהו שאנחנו זקוקים לו מידי פעם.
מבחינתי, כאמור, היה מצוין, ועכשיו, אפשר להמשיך.
שבת נוחתים ביבשת אסיה. אז צריך להתכונן ��
