פרק 2 ../images/Emo13.gif
הדמות התקרבה... לא יכולתי לזוז... לאט לאט היא התקרבה עד שזיהיתי אותה .....זאת הייתה רינת !!! "עומרי !! מה אתה עושה כאן ??" לקח לי כמה שניות טובות לענות לה, כדי להרגיע את עצמי אחרי המתח שעבר עליי "מחפש את אלה ושחר... נעלמו לי" עניתי לה "אה.... מוזר... אוף היא פשוט לא נרגעת !" היא אמרה והסתכלה לקומה העליונה של הבית "מה את עושה פה ? ומי צורח ולמה ??" שאלתי אותה "באתי ממרכז העיר, הלכתי לסדר לה מיתרים חדשים... אחד נקרע לה אז היא התחילה להשתולל" היא ענתה בעייפות "מהההה ?? מי... על מה..." באתי לשאול בבלבול "שאקירה !!! נו היא באה לכאן, זה הבית של מרסלה.. חברה טובה שלה. היא באה לנגן איתה קצת ונקרע לה מיתר.... יאללה בוא כבר היא עושה לי חור בראש ואנחנו סתם מתרטבים פה" היא אמרה, תפסה לי את היד ולקחה אותי לתוך הבית מבולבל מהכתובת על הגדר, מכתמי הדם ומהרעשים מהאיצטדיון. נכנסנו לבית, עלינו לקומה העליונה ומשם לעליית הגג (המקום שממנו באו הצעקות). מקום נראה טוב... מלא מגברים וגיטרות מונחות בסטנדים ולא כאבלים על הרצפה ו..... אלה ושחר !!!! שאקירה צורחת ובוכה, והחברה שלה לידה מנסה להרגיע אותה... כולן הסתכלו עלינו. "סוף סוף !!!!!" שאקירה צרחה, רצה אל רינת וחטפה לה את המיתרים מהיד, פתחה את החפיסה והתחילה להרכיב את המיתר החסר בהתלהבות על הגיטרה. "הגיע הזמן...." מרסלה, החברה של שאקירה, לחשה לרינת בכעס "טוב מה את רוצה, אירגנתי הנחה של 60% את יודעת שזה לוקח זמן איתם..." רינת אמרה. הסתכלתי על שחר ואלה. אלה הביטה בי במבט כועס ולידה ישבה שחר עם תחבושת על היד, ועם פנים עצובות ועיניים אדומות. היא בכתה. "מ.. מה קרה ?" שאלתי מבולבל "לנעול אותנו באוטו ???? בני *****..." אלה אמרה לי בכעס, "בגללכם היינו צריכים לנפץ את האוטו ולברוח, ובאמצע הדרך שחר נכנסה לדיכאון עמוק ממה שעשיתם, והחליטה לחתוך ת'ורידים... מזל שמצאנו את הבית של מרסלה ונכנסנו כדי לתת לה טיפול" חתכה את הורידים... לכן כתמי הדם... "מה זאת הכתובה על הגדר ? מי רשם אותה ?" שאלתי "אני" מרסלה ענתה, "אני ושאקירה חולות על נירוואנה, ויש להם שיר יפה שקוראים לו ככה, rape me , אז החלטנו לעשות גרפיטי כזה על הגדר. גם בבית של שאקירה יש אחד." "טוב.... אני לא יודע מה איתכן, אבל באים קולות מוזרים מהאיצטדיון. אני הולך לבדוק מה קורה, שימי וקוקו נמצאים שם" אמרתי "שיייימיייי !! אני באה !!!!!" אלה אמרה, ושחר הצטרפה "אני גם באה" רינת אמרה. "אתן באות ?" היא הסתכלה על מרסלה ושאקירה. "אמממ..." מרסלה התלבטה והסתכלה על שאקירה שבכלל הייתה עסוקה בחזרות עם הגיטרה והייתה שקועה בניגון. "....עדיף שאני אשאר איתה" היא אמרה בחיוך יצאנו לכיוון האיצטדיון. הגשם הפסיק לרדת, אבל נהיה יותר קר. הלכנו למאחורי האיצטדיון, והמכות התגברו... גם יכולנו לשמוע קולות בכי... הבכי של שימי. הגענו ולא האמנו למה שראינו... – שימי יושב בצד ובוכה, ולאה מכה את האוטו פיצוצי רצח (כל החלק הקדמי היה יותר מעוך מהפרצוף של טומי לפיד). "לאה !!!!" צעקתי לה, "מה את עושה לאוטו ?!?!?!?!?!?!" "החלטנו לגמור איתו חבר..." שימי אמר לי בעצב, "הן בכל מקרה הרסו את אותו כשהן ניפצו את החלונות וריססו את הכתובת... לאה עברה במקום, אז ביקשתי ממנה שתעשה לי את הטובה הזאת... נחסל אותו סופית, חבל לי לראות אותו עם חלונות מנופצים ומרוסס" "אוי... חבל..... אבל רגע !!!!!! לאאאאאא לאה עצרי !!!" צעקתי לה, "קוקו נעול בבגאז' !!!!!" היא הפסיקה בבהלה ורצנו מיד לבגאז' לפתוח אותו "אוףףףףףףףףףףף אההההההההההה" ניפנפתי עם הידיים..... מהבגאז' יצא מלאאאא עשן, כל כך הרבה עשן סמיך שכיסה את כולנו ולא יכולנו לראות כלום אחרי שהעשן התפזר הסתכלנו בבגאז'... קוקו היה זרוק שם, מסטולללל בטירוף, ומסביבו מלא סיגרים כבויים "שוב פעם... קוקו..." שחר נאנחה בעצב "הוא לא ייגמל.... מסכן" "קיבינימאט... לא הייתי צריך להשאיר אותו לבד בבגאז'" הצטערתי הוצאנו אותו מהבגאז', והתחלנו לנסות להעיר אותו "גאאא.. אאככסס... מממ מנמנמנמ... פאפא.... אני רוצה פלייבוי......." הוא התחיל למלמל ולהזיז את עצמו, מתחיל להראות סימני הכרה... "תעזרו לי !!! רינת !!!! אלה !! שחר !!!" נשמעו צעקות מתקרבות.... מרסלה באה אלינו, אחרי ריצה, מתנשפת... "חטפו את שאקירה !!!!!! חטפו אותה !!! פרצו לי לבית, תפסו גם אותי אבל הספקתי לברוח !!!! ההה... תעזרו לה בבקשה !!!!" היא התחננה, כולה מתנשפת "ברור !!!" רינת צעקה, "קדימה, הגיע הזמן להזעיק עזרה " היא הוציאה את הפלאפון, ועשתה שיחה "החוטפים רצו לכיוון סוף הרחוב, בפנייה למרכז העיר" מרסלה אמרה "קדימה, בואו לא נבזבז זמן" שימי אמר. לקחנו את קוקו, ויצאנו לכיוון מרכז העיר... מה יעלה בגורלה של שאקירה ? האם קוקו יתעורר ? למי רינת התקשרה ? האם המאפיה תיכנס לתמונה ? כל זאת ועוד, בפרק הבא
הדמות התקרבה... לא יכולתי לזוז... לאט לאט היא התקרבה עד שזיהיתי אותה .....זאת הייתה רינת !!! "עומרי !! מה אתה עושה כאן ??" לקח לי כמה שניות טובות לענות לה, כדי להרגיע את עצמי אחרי המתח שעבר עליי "מחפש את אלה ושחר... נעלמו לי" עניתי לה "אה.... מוזר... אוף היא פשוט לא נרגעת !" היא אמרה והסתכלה לקומה העליונה של הבית "מה את עושה פה ? ומי צורח ולמה ??" שאלתי אותה "באתי ממרכז העיר, הלכתי לסדר לה מיתרים חדשים... אחד נקרע לה אז היא התחילה להשתולל" היא ענתה בעייפות "מהההה ?? מי... על מה..." באתי לשאול בבלבול "שאקירה !!! נו היא באה לכאן, זה הבית של מרסלה.. חברה טובה שלה. היא באה לנגן איתה קצת ונקרע לה מיתר.... יאללה בוא כבר היא עושה לי חור בראש ואנחנו סתם מתרטבים פה" היא אמרה, תפסה לי את היד ולקחה אותי לתוך הבית מבולבל מהכתובת על הגדר, מכתמי הדם ומהרעשים מהאיצטדיון. נכנסנו לבית, עלינו לקומה העליונה ומשם לעליית הגג (המקום שממנו באו הצעקות). מקום נראה טוב... מלא מגברים וגיטרות מונחות בסטנדים ולא כאבלים על הרצפה ו..... אלה ושחר !!!! שאקירה צורחת ובוכה, והחברה שלה לידה מנסה להרגיע אותה... כולן הסתכלו עלינו. "סוף סוף !!!!!" שאקירה צרחה, רצה אל רינת וחטפה לה את המיתרים מהיד, פתחה את החפיסה והתחילה להרכיב את המיתר החסר בהתלהבות על הגיטרה. "הגיע הזמן...." מרסלה, החברה של שאקירה, לחשה לרינת בכעס "טוב מה את רוצה, אירגנתי הנחה של 60% את יודעת שזה לוקח זמן איתם..." רינת אמרה. הסתכלתי על שחר ואלה. אלה הביטה בי במבט כועס ולידה ישבה שחר עם תחבושת על היד, ועם פנים עצובות ועיניים אדומות. היא בכתה. "מ.. מה קרה ?" שאלתי מבולבל "לנעול אותנו באוטו ???? בני *****..." אלה אמרה לי בכעס, "בגללכם היינו צריכים לנפץ את האוטו ולברוח, ובאמצע הדרך שחר נכנסה לדיכאון עמוק ממה שעשיתם, והחליטה לחתוך ת'ורידים... מזל שמצאנו את הבית של מרסלה ונכנסנו כדי לתת לה טיפול" חתכה את הורידים... לכן כתמי הדם... "מה זאת הכתובה על הגדר ? מי רשם אותה ?" שאלתי "אני" מרסלה ענתה, "אני ושאקירה חולות על נירוואנה, ויש להם שיר יפה שקוראים לו ככה, rape me , אז החלטנו לעשות גרפיטי כזה על הגדר. גם בבית של שאקירה יש אחד." "טוב.... אני לא יודע מה איתכן, אבל באים קולות מוזרים מהאיצטדיון. אני הולך לבדוק מה קורה, שימי וקוקו נמצאים שם" אמרתי "שיייימיייי !! אני באה !!!!!" אלה אמרה, ושחר הצטרפה "אני גם באה" רינת אמרה. "אתן באות ?" היא הסתכלה על מרסלה ושאקירה. "אמממ..." מרסלה התלבטה והסתכלה על שאקירה שבכלל הייתה עסוקה בחזרות עם הגיטרה והייתה שקועה בניגון. "....עדיף שאני אשאר איתה" היא אמרה בחיוך יצאנו לכיוון האיצטדיון. הגשם הפסיק לרדת, אבל נהיה יותר קר. הלכנו למאחורי האיצטדיון, והמכות התגברו... גם יכולנו לשמוע קולות בכי... הבכי של שימי. הגענו ולא האמנו למה שראינו... – שימי יושב בצד ובוכה, ולאה מכה את האוטו פיצוצי רצח (כל החלק הקדמי היה יותר מעוך מהפרצוף של טומי לפיד). "לאה !!!!" צעקתי לה, "מה את עושה לאוטו ?!?!?!?!?!?!" "החלטנו לגמור איתו חבר..." שימי אמר לי בעצב, "הן בכל מקרה הרסו את אותו כשהן ניפצו את החלונות וריססו את הכתובת... לאה עברה במקום, אז ביקשתי ממנה שתעשה לי את הטובה הזאת... נחסל אותו סופית, חבל לי לראות אותו עם חלונות מנופצים ומרוסס" "אוי... חבל..... אבל רגע !!!!!! לאאאאאא לאה עצרי !!!" צעקתי לה, "קוקו נעול בבגאז' !!!!!" היא הפסיקה בבהלה ורצנו מיד לבגאז' לפתוח אותו "אוףףףףףףףףףףף אההההההההההה" ניפנפתי עם הידיים..... מהבגאז' יצא מלאאאא עשן, כל כך הרבה עשן סמיך שכיסה את כולנו ולא יכולנו לראות כלום אחרי שהעשן התפזר הסתכלנו בבגאז'... קוקו היה זרוק שם, מסטולללל בטירוף, ומסביבו מלא סיגרים כבויים "שוב פעם... קוקו..." שחר נאנחה בעצב "הוא לא ייגמל.... מסכן" "קיבינימאט... לא הייתי צריך להשאיר אותו לבד בבגאז'" הצטערתי הוצאנו אותו מהבגאז', והתחלנו לנסות להעיר אותו "גאאא.. אאככסס... מממ מנמנמנמ... פאפא.... אני רוצה פלייבוי......." הוא התחיל למלמל ולהזיז את עצמו, מתחיל להראות סימני הכרה... "תעזרו לי !!! רינת !!!! אלה !! שחר !!!" נשמעו צעקות מתקרבות.... מרסלה באה אלינו, אחרי ריצה, מתנשפת... "חטפו את שאקירה !!!!!! חטפו אותה !!! פרצו לי לבית, תפסו גם אותי אבל הספקתי לברוח !!!! ההה... תעזרו לה בבקשה !!!!" היא התחננה, כולה מתנשפת "ברור !!!" רינת צעקה, "קדימה, הגיע הזמן להזעיק עזרה " היא הוציאה את הפלאפון, ועשתה שיחה "החוטפים רצו לכיוון סוף הרחוב, בפנייה למרכז העיר" מרסלה אמרה "קדימה, בואו לא נבזבז זמן" שימי אמר. לקחנו את קוקו, ויצאנו לכיוון מרכז העיר... מה יעלה בגורלה של שאקירה ? האם קוקו יתעורר ? למי רינת התקשרה ? האם המאפיה תיכנס לתמונה ? כל זאת ועוד, בפרק הבא
