בין שמים לארץ
אוף, נמאס כבר מהתפוז הזה
כתבתי ממש יפה ואז הדף ריענן את עצמו ו...חזר ריק.
מעצבן לי, אבל אולי טוב לכם, כי אני לא מתכוונת לחזור על כל הכתוב ��
משימת האקסטרים
שיחקו אותה כל הזוגות.
לא פשוט להיות בכזה גובה, תלויים בין שמים לארץ, ולעשות פוזות למצלמה.
אבל כולם, בלי יוצא מהכלל, רגע אחרי ההלם מהגובה והיופי, התעשתו ועשו זאת, אפילו טיה ופיי שלא צלחו את הפעם הראשונה [בעיה רפואית קלה ברגל?
] והתגברו על הפחד שכמעט שיתק את טיה.
וכבר ממשיכים למשימה הבאה, לחפש את הרובוט.
קארין מיד מבינה את הקונספט של המשימה ומחפשת מסך שבו תוכל לראות את המשפחה שלה.
והיא אכן צודקת.
המפגשים עם המשפחות בעונה הזו היו מרגשים.
לא היו סצנות דרמטיות של בכי תמרורים ודמעות כמו גשם.
היתה התרגשות של המתמודדים, היו געגועים משני צידי המסך אבל הכל היה במידה הנכונה.
לפגוש את בני הזוג של שני הזוגות הגאים שלנו, יחד עם המשפחות שלהם, זה היה, לדעתי, שווה כל רגע של צפיה. כמה יופי, קבלה ואהבה במשפחות האלו.
ובכלל, ההיכרות הקצרה עם המשפחות, כאמור, היתה מרגשת וממצה.
לשם שינוי לא עשו מהאייטם דרמה.
ואי אפשר בלי לסכם את הטסטה של טיה ופיי.
משתיהן, טיה חמודה, בחורה של ת'כלס, אבל פיי, וואי, היא כל כך מנסה לנגן על מיתרי המסכנות, ה "אכלו לי, שתו לי".
טוב, בסדר, הבנו, די, היית אמורה להיות בבית וניצלת בזכות נקודת הדחה ללא הדחה וואללה, הוכחתן שאתן ראויות להיות במירוץ, אז, יאללה, בכל הכוח [והלוואי ובהדחה הקרובה תהיו אתן המודחות ��] אבל מספיק עם הבכיינות. דמעות לא יביאו לך את המיליון.
ותם לו עוד פרק ובעוד רגע נדע מי שלישיית הגמר.
מקווה שהשלישיה שלי תהיה השלישיה של הגמר.
שבוע טוב שיבוא על כולנו