הבנים איבדו אותי לגמרי ומבחינתי שיעופו בלג הזה
התגובה של ירדן ואן היתה בדיוק כמו שצריך כשחוטפים עצור - במקום להתבכיין - להתמלא במוטיבציה ולרוץ קדימה.
הבנים שחיבבתי מאד בגלל הספורטיביות שלהם איבדו אותי עוד יותר אחרי התגובה שלהם על כך שהטקטיקה ניצחה.
עדי ומיתר, זוג שלא היתה לי סימפטיה מיוחדת אליהם, היו לפחות עיקביים בדבר אחד: הם זוג של תחרות נטו. לא יודע מאחרי הקלעים אבל במשחק עצמו הרושם שהם נתנו זה שגם אם מישהו מהזוגות יתעלף לידם - הם ימשיכו לרוץ. אפשר לאהוב או לא לאהוב את הגישה הזו, אבל זה לגמרי לגיטימי בתחרות והערכתי אותם על העיקביות בעניין.
דניאל ואליהו, לעומת זאת, בעצור הראשון שהם קיבלו, אמרו "הדבר שאנחנו הכי שונאים זה צביעות. אנשים שכאילו חברים שלך אבל אחרי זה תוקעים לך עצור". את זה הם עצמם אמרו אפשר לבדוק את זה בפרק שבו הם קיבלו את העצור. אז לבוא אחרי זה ולהגיד "חיים זה משהו אחד ומשחק זה משהו אחר" כשמגיע תורכם להעניק את העצור - זו צביעות בפני עצמה, כי הרי בדיוק נגד זה יצאתם בעצמכם. על זה שאנשים משחקים אותה חברים שלכם ואחרי זה תוקעים לכם עצור בלי למצמץ. אז או שאל תעזרו. או שאל תתלוננו על צביעות של אחרים. אבל אל תעשו את מה שאמרתם שהוא הדבר שהכי שנוא עליהם.
אף אחד לא מחייב זוג לעזור לזוג אחר. אף אחד לא מחייב זוג להיות נחמד לזוגות אחרים. אף אחד לא מונע מזוג להיות תחרותי נטו. אבל רגע אחד לעזור לזוג ורגע אחרי זה לשים לו עצור, דבר שנגדו יצאתם בעצמכם - זה בעיניי שיא הצביעות ואני מאד אשמח לראות שזה יעלה להם במקום במירוץ.
חבל, כי יכלו לשים לנטע ועומר מאותם שיקולים של "בתחרות כמו בתחרות" ואף אחד לא היה בא אליהם בטענות.