כוח, ריכוז וסבלנות
המירוץ התעורר.
אין ספק שהפרק האחרון היה אנרגטי [ומעייף מאד, את הצופה. כמה פרסומות? טירוף. מתוך שעה ו 50 דקות, אולי 50 דקות מירוץ. אפילו בהקלטה זה מתיש, כל כך הרבה להריץ....
]
אבל התחרות מתחילה בהחלט להניב פייבוריטים.
אן וירדן - הן מתוקות ברמות, הנחישות שלהן ראויה להערצה והחברות ביניהן, הלוואי ותשרוד גם בהמשך.
דניאל ואליהו- בפרק הזה הבנתי למה אני מתאהבת בשני אלו.
האנושיות שלהם לא נעלמה, גם בתחרות [ראיתם איך הם עזרו לאן וירדן בסירה שנתקעה בבוץ? מי עוד היה עושה דבר כזה, מי?], חוש ההומור שלהם נהדר והיכולת שלהם להתגבר על כעסים [אחרי משימת הריקוד, למשל] אותי היא בהחלט קונה.
עדי ומיתר - הם זוג חזק מאד.
והם עושים יופי של עבודה תוך שיתוף פעולה מלא.
וכל ניצחון שלהם הוא גדול ורועש, וזה בהחלט בסדר. כי כבר דיברנו על זה, הם בתחרות.
הלן ורגב - אותם אני פחות אוהבת [הבכיינות, אוי הבכיינות], אבל חייבת לפרגן להם על הנחישות ועל התעלות הרוח כשהכל מרגיש שסוגר עליהם.
כל משימת פרסה רק מחשלת אותם ואני חושבת, שבסופו של מירוץ, הם יגיעו במקום טוב למעלה.
אביבית והני - וואי, ההתפרצות של אביבית היתה במקום וזה היה רק ענין של זמן.
"את לא אוהבת גובה, לא אוהבת אוכל, לא חרקים.... די, די דיייי!"
מענין איך הני תגיב לביקורת בהמשך, כי בסה"כ, שתי אלו משחקות משחק ומתקדמות.
וגם שאר הזוגות בסדר.
אבל כל אחד מהשאר, טוב, אולי נטע ועמר וטוהר ואוולין, פחות, לא יכאיב לי מידי אם יהיה הזוג שיגיע אחרון לשטיח.
אז, מה היה לנו אתמול?
להיות תלויים הפוכים בגובה 50 מ',
לשחק כדורגל כשהרייאה מעוותת,
לנפץ בובת נייר ולמצוא סוכריית מירוץ,
להקים מגדל ממרגריטות,
להשיט סירה בנהר של בוץ,
אחלה משימות כוח, ריכוז וסבלנות
ובסיומו של פרק, דעתי הבלתי קובעת: כולם עמדו בהן כמו גדולים.
ואפילו סיפקו כמה רגעים של צחוק בריא.
