פרשת "אמור":
בס"ד
"ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב"
למעשה, התענית ביום הכיפרים היא בעשירי לתשרי, ועל אף זאת נקט הכתוב "בתשעה לחודש". מכאן למדו חז"ל , שאף היום התשיעי כביכול לוקח חלק במצווה, וזאת על ידי אכילה ושתיה בו- "כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי" .
לא התבאר בחז"ל בפירוש, מה טעם המצווה לאכול בתשיעי. לפי ההסבר הפשוט, שורש מצווה זו הוא הכנת גוף האדם לצום שיבוא בעשירי, ובלשון רש"י: "כלומר התקן עצמך בתשעה שתוכל להתענות בעשרה". וכן לשון הטור, "שיאכלו וישתו תחילה כדי שיוכלו להתענות וכדי שלא יזיק להם העינוי".
יש מבארים שהטעם הוא להיפך ("תורה תמימה")-המטרה היא להכביד את הצום בעשירי, וזאת ע"י אכילה ושתיה בתשיעי, כי מי שמרבה באכילה ושתיה בתשיעי, הצום קשה עליו אח"כ יותר (כי כבר התרגל לאכול ולשתות בכמויות גדולות).
ויש מפרשים שהטעם הוא להוציא מליבם של צדוקים, שהיו מפרשים את הפסוק כאילו יש להתענות בתשיעי (שיבולי הלקט).
ולכאורה, למה לא כתבה התורה בלשון אכילה "ואכלתם ושתיתם בתשעה לחודש"? אלא הסביר המגיד מדובנא: אילו נאמרו האכילה והשתייה בלשון מצווה, היו עוסקים בזה בהתלהבות יתירה עד שבקושי היה מניין ל"כל נדרי"...
פעם אחת, בליל כל נדרי, הגיע הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ'ב לבית הכנסת, והנה, במקום לשבת במקומו החל לחפש מתחת לספסלי בית הכנסת, כאדם שאבד לו דבר מה.
לבסוף ניגש הרבי אל עמוד התפילה, נשא עיניו למרום ואמר: ריבונו של עולם, הבט משמים וראה מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ!
מה היה קורה אילו היית מצווה לאומות העולם לאכול ולשתות? כמה שיכורים היו מתגוללים ברחובות, ומתחת לכל שולחן וספסל?...
ולעומתם בני ישראל, עם קדשיך! צווית להם לאכול בתשיעי, ועתה עומדים הם כמלאכי מעלה עטופים בטלית, באימה וביראה מפני היום הקדוש והנורא. אין אחד מהם תחת הספסל או תחת השולחן. אנא, כפר לעמך ישראל!
ושאל הצדיק ר' ישעיה ז"ל מפראגה: מה טעם אמרו חכמינו "כאילו התענה תשיעי ועשירי", והלא בעשירי הריהו מתענה ממש?
ברם, כתוב: "כל תענית שאין בה מפושעי ישראל, אינה תענית" – אם כן הרי היה מקום לחשוש ביום הכיפורים, יום שבו תלויה כפרתם של כל ישראל, שמא לא יתענו גם פושעי ישראל והתענית לא תהא תענית. לפיכך חידשו חכמינו, שהאכילה בערב יום הכיפורים נחשבת לא רק כתענית בתשיעי אלא גם בעשירי, וממילא ברור שגם פושעי ישראל יהיו בכלל התענית של יום הכיפורים, שהרי אכילה ושתיה בערב יום הכיפורים בוודאי יקיימו אפילו פושעי ישראל...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אביחי רודולף בן לאה
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
אברהם (רמי) בן שרה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
יוסף אליהו בן אסתר
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
דוד יצחק בן שרון
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
שרה (שרקה) בת רוזה
עמליה רחל בת כנרת אפרת ודרור יעקב
יהודית בת ציונה סינייה
מלי בת יפה
אורנה נריה (Nerya) בת עליזה
נחמה רייזל בת קריינדל
חסיבה בת חנה
דנה בת דפנה
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
בס"ד
"ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב"
למעשה, התענית ביום הכיפרים היא בעשירי לתשרי, ועל אף זאת נקט הכתוב "בתשעה לחודש". מכאן למדו חז"ל , שאף היום התשיעי כביכול לוקח חלק במצווה, וזאת על ידי אכילה ושתיה בו- "כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי" .
לא התבאר בחז"ל בפירוש, מה טעם המצווה לאכול בתשיעי. לפי ההסבר הפשוט, שורש מצווה זו הוא הכנת גוף האדם לצום שיבוא בעשירי, ובלשון רש"י: "כלומר התקן עצמך בתשעה שתוכל להתענות בעשרה". וכן לשון הטור, "שיאכלו וישתו תחילה כדי שיוכלו להתענות וכדי שלא יזיק להם העינוי".
יש מבארים שהטעם הוא להיפך ("תורה תמימה")-המטרה היא להכביד את הצום בעשירי, וזאת ע"י אכילה ושתיה בתשיעי, כי מי שמרבה באכילה ושתיה בתשיעי, הצום קשה עליו אח"כ יותר (כי כבר התרגל לאכול ולשתות בכמויות גדולות).
ויש מפרשים שהטעם הוא להוציא מליבם של צדוקים, שהיו מפרשים את הפסוק כאילו יש להתענות בתשיעי (שיבולי הלקט).
ולכאורה, למה לא כתבה התורה בלשון אכילה "ואכלתם ושתיתם בתשעה לחודש"? אלא הסביר המגיד מדובנא: אילו נאמרו האכילה והשתייה בלשון מצווה, היו עוסקים בזה בהתלהבות יתירה עד שבקושי היה מניין ל"כל נדרי"...
פעם אחת, בליל כל נדרי, הגיע הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ'ב לבית הכנסת, והנה, במקום לשבת במקומו החל לחפש מתחת לספסלי בית הכנסת, כאדם שאבד לו דבר מה.
לבסוף ניגש הרבי אל עמוד התפילה, נשא עיניו למרום ואמר: ריבונו של עולם, הבט משמים וראה מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ!
מה היה קורה אילו היית מצווה לאומות העולם לאכול ולשתות? כמה שיכורים היו מתגוללים ברחובות, ומתחת לכל שולחן וספסל?...
ולעומתם בני ישראל, עם קדשיך! צווית להם לאכול בתשיעי, ועתה עומדים הם כמלאכי מעלה עטופים בטלית, באימה וביראה מפני היום הקדוש והנורא. אין אחד מהם תחת הספסל או תחת השולחן. אנא, כפר לעמך ישראל!
ושאל הצדיק ר' ישעיה ז"ל מפראגה: מה טעם אמרו חכמינו "כאילו התענה תשיעי ועשירי", והלא בעשירי הריהו מתענה ממש?
ברם, כתוב: "כל תענית שאין בה מפושעי ישראל, אינה תענית" – אם כן הרי היה מקום לחשוש ביום הכיפורים, יום שבו תלויה כפרתם של כל ישראל, שמא לא יתענו גם פושעי ישראל והתענית לא תהא תענית. לפיכך חידשו חכמינו, שהאכילה בערב יום הכיפורים נחשבת לא רק כתענית בתשיעי אלא גם בעשירי, וממילא ברור שגם פושעי ישראל יהיו בכלל התענית של יום הכיפורים, שהרי אכילה ושתיה בערב יום הכיפורים בוודאי יקיימו אפילו פושעי ישראל...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אביחי רודולף בן לאה
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
אברהם (רמי) בן שרה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
יוסף אליהו בן אסתר
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
דוד יצחק בן שרון
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
שרה (שרקה) בת רוזה
עמליה רחל בת כנרת אפרת ודרור יעקב
יהודית בת ציונה סינייה
מלי בת יפה
אורנה נריה (Nerya) בת עליזה
נחמה רייזל בת קריינדל
חסיבה בת חנה
דנה בת דפנה
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
