יצחק וולסטר1
New member
פרשת בהעלותך
פרשת בהעלותך " בהעלתך את-הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". חוזרים אל פולחן המשכן. מקום המייצג את נוכחות האל חייב להיות קדוש ומפיץ את רוח השכינה. אור מנורת הזהב, כמו שכתבה חנה סנש: בכוחו לגרש הרבה חושך. על הלויים המשרתים בקודש להיות נקיים, מגולחים ולבושים ללא רבב כל הזמן, כמו במסדר המפקד. לא מספיק שהצדק נעשה, הצדק צריך להיראות! אמרו חכמים. העם שנאסף לפני אהל מועד צריך לראות במו עיניו את עבודת הלויים שהיא נקייה ומכובדת, על אף שבעיסוק בקרבנות קל להתלכלך. אולי זה רמז לחברי הכנסת ולשרים. מי שחושב שזהו, גמרנו עם הפסח ושכחנו אותו עד לשנה הבאה? אז לא. יש כאן שוב תזכורת. את הפסח חוגגים בחודש הראשון ( ניסן ) ביום ה 14 כאשר יצאו בני ישראל ממצרים, אבל מי שהיה טמא או שהיה בדרך ונבצר ממנו לעשות את הפסח במועדו, יוכל לקיים את החג כעבור חודש. בחודש השני (סיון ) ביום ה 14 בו. מי שסתם התרשל לא כלול בהסדר הזה. " והאיש אשר-הוא טהור ובדרך לא-היה וחדל לעשות את הפסח ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" המשכן מכוסה ענן ביום ו"כמרא-אש" בלילה. הענן מסמל את החנייה והרגיעה ובעלות הענן יש להתכונן לתזוזה. "על פי השם יחנו ועל פי השם יסעו". מלבד הסימן של הענן ציווה משה על נשיאי השבטים להכין חצוצרות. " ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה אל- פתח אהל מועד". מסתבר שמערכת הכריזה אינה המצאה חדשה. " בשנה השנית בחודש השני בעשרים לחודש נעלה הענן" בני ישראל נסעו ממדבר סיני עד מדבר פראן. בפעם הראשונה נסעו לפי ההוראות והכול התנהל כשורה. כאן נפרדים מחותן משה המדיני שעל אף ההפצרות להמשיך ביחד לארץ המובטחת, סרב וחזר לארצו. " עם קשה עורף תמיד יזידו!" כתב שלונסקי באחד משיריו. " ויהי העם כמתאננים רע.." "איפה סיר הבשר של מצרים!" את העבדות כבר שכחו. "המן לא מספיק רוצים בשר!" משה מתפלל: " מאין לי בשר לתת לכל-העם הזה?" הוא אוסף שבעים זקנים לתמוך בו. ( להוריד את הצעות אי-האימון) בסוף מגיע השלו, בשר עוף מעודן. אוכלים וחוגגים. עם האוכל באה התאווה והפריצות. " ויך השם בעם מכה רבה מאוד". " ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאווה" מרים מרכלת על משה, " על-אודות האשה הכושית אשר לקח.." העונש על לשון הרע: צרעת. אף שמשה מבקש מחילה עבורה היא מרוחקת מן המחנה שבעת ימים. הם מחכים לה עד שתבריא ולא נסעו בלעדיה. הרכילות ולשון הרע, גם אם הדברים הנאמרים נכונים, הם עבירה חמורה, היות והם פוגעים באחדות ונענשים בחומרה. משפט הפתיחה של הפרשה מרגש אותי בכל פעם. מעבר לפרוש המילולי שלו יש לו מסר חשוב ועמוק. אני מכיר אנשים שחיים בעולם הגשמי. כל עולמם: הפרנסה, האוכל, השינה והתאווה . אין הבדל בינם לבין בעלי חיים אחרים. לעומתם אדם בעל מחשבה ורגש חי בעולם אחר, הוא כאילו שותף לבריאה. לכן נאמר בפסוק: בהעלותך לרמה של אדם חושב ורגיש יאירו לך שבעת הנרות. שבת שלום
פרשת בהעלותך " בהעלתך את-הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". חוזרים אל פולחן המשכן. מקום המייצג את נוכחות האל חייב להיות קדוש ומפיץ את רוח השכינה. אור מנורת הזהב, כמו שכתבה חנה סנש: בכוחו לגרש הרבה חושך. על הלויים המשרתים בקודש להיות נקיים, מגולחים ולבושים ללא רבב כל הזמן, כמו במסדר המפקד. לא מספיק שהצדק נעשה, הצדק צריך להיראות! אמרו חכמים. העם שנאסף לפני אהל מועד צריך לראות במו עיניו את עבודת הלויים שהיא נקייה ומכובדת, על אף שבעיסוק בקרבנות קל להתלכלך. אולי זה רמז לחברי הכנסת ולשרים. מי שחושב שזהו, גמרנו עם הפסח ושכחנו אותו עד לשנה הבאה? אז לא. יש כאן שוב תזכורת. את הפסח חוגגים בחודש הראשון ( ניסן ) ביום ה 14 כאשר יצאו בני ישראל ממצרים, אבל מי שהיה טמא או שהיה בדרך ונבצר ממנו לעשות את הפסח במועדו, יוכל לקיים את החג כעבור חודש. בחודש השני (סיון ) ביום ה 14 בו. מי שסתם התרשל לא כלול בהסדר הזה. " והאיש אשר-הוא טהור ובדרך לא-היה וחדל לעשות את הפסח ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" המשכן מכוסה ענן ביום ו"כמרא-אש" בלילה. הענן מסמל את החנייה והרגיעה ובעלות הענן יש להתכונן לתזוזה. "על פי השם יחנו ועל פי השם יסעו". מלבד הסימן של הענן ציווה משה על נשיאי השבטים להכין חצוצרות. " ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה אל- פתח אהל מועד". מסתבר שמערכת הכריזה אינה המצאה חדשה. " בשנה השנית בחודש השני בעשרים לחודש נעלה הענן" בני ישראל נסעו ממדבר סיני עד מדבר פראן. בפעם הראשונה נסעו לפי ההוראות והכול התנהל כשורה. כאן נפרדים מחותן משה המדיני שעל אף ההפצרות להמשיך ביחד לארץ המובטחת, סרב וחזר לארצו. " עם קשה עורף תמיד יזידו!" כתב שלונסקי באחד משיריו. " ויהי העם כמתאננים רע.." "איפה סיר הבשר של מצרים!" את העבדות כבר שכחו. "המן לא מספיק רוצים בשר!" משה מתפלל: " מאין לי בשר לתת לכל-העם הזה?" הוא אוסף שבעים זקנים לתמוך בו. ( להוריד את הצעות אי-האימון) בסוף מגיע השלו, בשר עוף מעודן. אוכלים וחוגגים. עם האוכל באה התאווה והפריצות. " ויך השם בעם מכה רבה מאוד". " ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאווה" מרים מרכלת על משה, " על-אודות האשה הכושית אשר לקח.." העונש על לשון הרע: צרעת. אף שמשה מבקש מחילה עבורה היא מרוחקת מן המחנה שבעת ימים. הם מחכים לה עד שתבריא ולא נסעו בלעדיה. הרכילות ולשון הרע, גם אם הדברים הנאמרים נכונים, הם עבירה חמורה, היות והם פוגעים באחדות ונענשים בחומרה. משפט הפתיחה של הפרשה מרגש אותי בכל פעם. מעבר לפרוש המילולי שלו יש לו מסר חשוב ועמוק. אני מכיר אנשים שחיים בעולם הגשמי. כל עולמם: הפרנסה, האוכל, השינה והתאווה . אין הבדל בינם לבין בעלי חיים אחרים. לעומתם אדם בעל מחשבה ורגש חי בעולם אחר, הוא כאילו שותף לבריאה. לכן נאמר בפסוק: בהעלותך לרמה של אדם חושב ורגיש יאירו לך שבעת הנרות. שבת שלום
