פרשת "בחוקותי":
בס"ד
"והשמתי אני את הארץ, ושממו עליה אויביכם היושבים בה "
הפשט הוא, כדברי הרשב"ם, שהאויבים ישתוממו וישרקו לאות בוז על כל מכותיה של הארץ, בבואם להתיישב בארץ.
אבל מפורסמים יותר דברי הספרא המובאים ברש"י: "זו מדה טובה לישראל, שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם, שתהא שוממה מיושביה".
מקשה על כך התוספת ברכה: מה אכפת להם - (לגולים)- אם ימצאו הגויים נחת רוח בארץ או לא – הרי הם, ישראל, יודעים ומרגישים רק ברעתם ובצרתם שלהם, בגלותם מארצם, ומה להם במצב האויבים ובכוחם? להיפך, טוב לנו אם הגויים יפתחוה ואנו נקצור את הפירות!
והוא משיב, שכל עוד אין הארץ מיושבת על ידי הגויים, יש תקווה לחזור בתשובה ולחזור לארץ, אבל ברגע שנתן ה' לגויים את הארץ, אין דרכו לקחת את הטובה ממי שהנחיל לו. ולכן, אם יהיו הגויים שבעי רצון מהארץ, לא יקח אותה הקב"ה מהם כדי להחזירה לנו, ורק אם "לא ימצאו הגויים נחת רוח" בארץ, יסכימו לעזוב מרצונם.
ואכן התקיימה ההבטחה – במשך אלפיים שנות גלות, לא מצאו הגויים נחת רוח בארץ, וכדברי הרמב"ן : "ושממו עליה אויביכם" - היא בשורה טובה, מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו. וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב (=בכל העולם) ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם, והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם".
(עד כאן מתוך "לבני מרחוק" שנכתב ע"י הרב טוביה גרוסמן)
וכך כותב רבינו בחיי: "וכן דרשו רז"ל בתורת כהנים, זו מדה טובה לישראל, שלא יהו ישראל אומרים, הואיל וגלינו מארצנו, עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח, שנאמר ושממו עליה אויביכם היושבים בה, אף האויבים הבאים אחריכם לא ימצאו בה נחת רוח, עד כאן. ומזה אמר, שאף היושבים בה ינהגו שממה עליה, שלא יבנו עליה חומה ומגדל, וכל האומות ישתדלו לבנותה ואין להם כח, ויש בזה סימן גדול לישראל, שמיום שחרבה לא קבלה אומה ולשון ולא תקבל עד שישובו אפרוחיה לתוכה".
"ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו"
קבוצה של סוחרי תבואה אמידים באו אל הצדיק רבי יעקב מראדזמין והתאוננו בפניו, שהשנה יש שפע גדול של תבואה, ומשום כך ירד מחירה פלאים, עד כדי כך שהוצאות גידול התבואה גדולות בהרבה ממחיר התבואה בשוק...
ההפסד – כך אמרו הסוחרים – הוא עצום!
הקדוש ברוך הוא – ענה הרבי – הזן את העניים בשנות הבצורת, כאשר מחיר התבואה מרקיע שחקים, הוא יזון את העשירים בשנות השפע...
"ואכלתם לחמכם לשובע"
חסיד אחד הגיע פעם אל הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק והתלונן בפניו על מצבו הקשה. רבי – כך אמר – ביתי ריק מכל וילדי רעבים ללחם!
התפלל לה' – השיב הרבי – והוא ישלח לך עד מהרה ישועה, ותוכל לכלכל את בני ביתך לשובע.
אבל רבי – קבל החסיד – ומה אעשה, שאיני יודע איך להתפלל?
אם כך – ענה רבי מנחם מנדל – הרי שחמורה דאגה זאת עוד יותר מדאגת פרנסתך...
לרפואת:
וסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אביחי רודולף בן לאה
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
יוסף אליהו בן אסתר
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
דוד יצחק בן שרון
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
שרה (שרקה) בת רוזה
עמליה רחל בת כנרת אפרת ודרור יעקב
יהודית בת ציונה סינייה
מלי בת יפה
אורנה נריה (Nerya) בת עליזה
נחמה רייזל בת קריינדל
חסיבה בת חנה
טוני בת מרי (Meri)
רחל בת חיה לאה
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
חזק חזק ונתחזק!!
שבת שלום!!
בס"ד
"והשמתי אני את הארץ, ושממו עליה אויביכם היושבים בה "
הפשט הוא, כדברי הרשב"ם, שהאויבים ישתוממו וישרקו לאות בוז על כל מכותיה של הארץ, בבואם להתיישב בארץ.
אבל מפורסמים יותר דברי הספרא המובאים ברש"י: "זו מדה טובה לישראל, שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם, שתהא שוממה מיושביה".
מקשה על כך התוספת ברכה: מה אכפת להם - (לגולים)- אם ימצאו הגויים נחת רוח בארץ או לא – הרי הם, ישראל, יודעים ומרגישים רק ברעתם ובצרתם שלהם, בגלותם מארצם, ומה להם במצב האויבים ובכוחם? להיפך, טוב לנו אם הגויים יפתחוה ואנו נקצור את הפירות!
והוא משיב, שכל עוד אין הארץ מיושבת על ידי הגויים, יש תקווה לחזור בתשובה ולחזור לארץ, אבל ברגע שנתן ה' לגויים את הארץ, אין דרכו לקחת את הטובה ממי שהנחיל לו. ולכן, אם יהיו הגויים שבעי רצון מהארץ, לא יקח אותה הקב"ה מהם כדי להחזירה לנו, ורק אם "לא ימצאו הגויים נחת רוח" בארץ, יסכימו לעזוב מרצונם.
ואכן התקיימה ההבטחה – במשך אלפיים שנות גלות, לא מצאו הגויים נחת רוח בארץ, וכדברי הרמב"ן : "ושממו עליה אויביכם" - היא בשורה טובה, מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו. וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב (=בכל העולם) ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם, והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם".
(עד כאן מתוך "לבני מרחוק" שנכתב ע"י הרב טוביה גרוסמן)
וכך כותב רבינו בחיי: "וכן דרשו רז"ל בתורת כהנים, זו מדה טובה לישראל, שלא יהו ישראל אומרים, הואיל וגלינו מארצנו, עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח, שנאמר ושממו עליה אויביכם היושבים בה, אף האויבים הבאים אחריכם לא ימצאו בה נחת רוח, עד כאן. ומזה אמר, שאף היושבים בה ינהגו שממה עליה, שלא יבנו עליה חומה ומגדל, וכל האומות ישתדלו לבנותה ואין להם כח, ויש בזה סימן גדול לישראל, שמיום שחרבה לא קבלה אומה ולשון ולא תקבל עד שישובו אפרוחיה לתוכה".
"ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו"
קבוצה של סוחרי תבואה אמידים באו אל הצדיק רבי יעקב מראדזמין והתאוננו בפניו, שהשנה יש שפע גדול של תבואה, ומשום כך ירד מחירה פלאים, עד כדי כך שהוצאות גידול התבואה גדולות בהרבה ממחיר התבואה בשוק...
ההפסד – כך אמרו הסוחרים – הוא עצום!
הקדוש ברוך הוא – ענה הרבי – הזן את העניים בשנות הבצורת, כאשר מחיר התבואה מרקיע שחקים, הוא יזון את העשירים בשנות השפע...
"ואכלתם לחמכם לשובע"
חסיד אחד הגיע פעם אל הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק והתלונן בפניו על מצבו הקשה. רבי – כך אמר – ביתי ריק מכל וילדי רעבים ללחם!
התפלל לה' – השיב הרבי – והוא ישלח לך עד מהרה ישועה, ותוכל לכלכל את בני ביתך לשובע.
אבל רבי – קבל החסיד – ומה אעשה, שאיני יודע איך להתפלל?
אם כך – ענה רבי מנחם מנדל – הרי שחמורה דאגה זאת עוד יותר מדאגת פרנסתך...
לרפואת:
וסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אביחי רודולף בן לאה
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
יוסף אליהו בן אסתר
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
דוד יצחק בן שרון
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
שרה (שרקה) בת רוזה
עמליה רחל בת כנרת אפרת ודרור יעקב
יהודית בת ציונה סינייה
מלי בת יפה
אורנה נריה (Nerya) בת עליזה
נחמה רייזל בת קריינדל
חסיבה בת חנה
טוני בת מרי (Meri)
רחל בת חיה לאה
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
חזק חזק ונתחזק!!
שבת שלום!!
