פרשת השבוע וישב שבת שלום ומבורך../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif
פרשת השבוע וישב ==================== ביקש יעקב לשבת בשלווה, ולהתענג על יוצאי חלציו בגאווה.. אבל עדיין לא נגמר הסבל, ועוד צרה מגיעה שמכניסה אותו לאבל.. והפעם הצרה מגיעה מבנו היחסית צעיר, "יוסף" היה שמו של הילד ה"לא זהיר".. היה הוא ילד חכם ויפה תואר, ולדידו הייתה זו תקופת הזוהר.. אבל היה נוהג להלשין על אחיו, והם לא ראו בעיין יפה את מעלליו.. הם קראו לו "יוסף המרחף", כי בכל זמן נתון הוא היה בחלומותיו מנופף.. ביום בהיר אחד קם יוסף בבוקר, ומספר לאחיו את החלום מהלילה וזה עולה לו ביוקר.. וככה הוא מצליח אותם להרגיז, עם עוד חלום שלספרו הוא מעיז.. והנה חולפים להם הימים, כשיוסף צובר לעצמו עוד ועוד שונאים... יוסף חולם עוד חלום, ובתגובה הם הפסיקו גם לומר לו "שלום".. בוקר אחד קורא לו אביו יעקב, ומבקש מימנו אחרי אחיו לעקוב.. זו בשבילו משימה בלתי אפשרית, לראות מה שלום אחיו והצאן אי שם בחזית.. אבל זוהי מצוות כיבוד אב, ולסרב פקודה הוא לא חשב.. בדרכו אל אחיו מול פני הסכנה, פוגש אותו מלאך ושואלו בשנינה:.. "יוסף יוסף להיכן פניך מועדות?!, אל תחפש את אחיך שפניהם לא לאחדות".. יוסף כאילו לא הבין את הרמז המפורש, ולראות היכן אחיו נמצאים הוא ניגש.. כשאחיו מזהים אותו מרחוק, החליטו לקחת לידם את החוק.. הם מתכננים אותו להרוג, ובאשר לאביהם לא לדאוג.. בסוף נפלה בידם ההחלטה, לזרוק לבור את יוסף שגרם להסתה.. הם מפשיטים את יוסף מבגדיו היפים, וזורקים אותו לבור מלא נחשים ומעופפים.. כעבור כמה שעות הם רואים שיירה, שעוברים בדרך אל עיר זרה.. הם מוציאים את יוסף מן הבור המסוכן, ומוכרים אותו לשיירה בעבור כסף מזומן.. את בגדיו הם טובלים בדם עיזים, ולהראות את הכתונת ליעקב הם מעיזים.. "כנראה חיה רעה את יוסף טרפה", כך במוחו של יעקב מחשבה חלפה.. אבל כבד נפל על בית יעקב, איך נטרף יוסף ככה באמצע הרחוב.. ממאן יעקב להתנחם על מות בנו, והתנהג כאבל השקוע ביגונו... לבינתיים את יוסף הישמעלים לוקחים, ומוכרים אותו במצריים לפוטיפר שר הטבחים... יהודה יורד מאת אחיו ונושא אשה, ונולדו לו מימנה בנים שלושה.. "ער, אונן, ושלה" היו שמות בניו, גדלו והביאו שמחה על פניו.. הגיע זמנו של "ער" לשאת אישה, הוא לוקח את "תמר" ואוהבה אהבה מתישה.. אבל הוא היה חוטא כלפי שמיים, ואלוקים לקח אותו כמו דג מן המים.. קרא יהודה לבנו "אונן", וביקשו שייבם את אשת אחיו המחונן.. אבל לא כך הייתה מחשבתו של הילד השני, ולא למד מאחיו שמת באופן פתאומי.. והיה עושה כמעשהו של הראשון, ואלוקים גם לו עצם את האישון.. יהודה מתאבל על שני בניו שמתו בצעירותם, ובלעדיהם הוא נשאר כמעט מיותם.. מה שנשאר לו זה רק בנו האחרון, ואותו הוא לא רצה לאבד ככה באף וחרון.. לכן לתמר הוא מוכר סיפורים, ש"שלה" עדיין צעיר בשביל להביא ילדים.. תמר קונה את הסיפור וחוזרת לבית אביה, אך מחכה לשעת הכושר כדי לתפוס "על חם" את חמיה... ואכן שעת הכושר ממהרת להגיע, ואשתו של יהודה מתה במפתיע.. יהודה הולך לעיר שהייתה גרה בה תמר, כדי לגוז את צאנו אי שם בראש ההר.. מחכה תמר ליהודה בצידי הדרך, יושבת על המדרכה בצורה מזמינה ומותחת ברך.. יהודה לא יכול היה לעמוד בפיתוי, ופה מישום מה נשמט לי הביטוי.. ומאותה הפעם היא נכנסת מימנו להריון, ונעלמת מהאופק בלי טיפת הגיון... אחרי תקופה של 3 חודשים, שומע יהודה שכלתו תמר התעסקה עם אנשים.. והנה היא אפילו מהם בהריון, ובתור בת כהן צריך לשורפה מהר בלי היגיון.. מיד מוציא יהודה הוראה לשורפה באש, ולא יודע שמימנו ההריון שהוא כל כך חושש.. ואז תמר שולחת לו רמז, את המשכון שהוא נתן לה לפני שהיא "עשתה לו ברז".. יהודה שראה שתמר צודקת, הורה לכבות את האש הדולקת... אחרי שעברו כמה חודשים, נולדו לתמר 2 בנים חדשים.. היא קוראת את שמם פרץ וזרח, מבחינת יהודה הנושא נסגר ונרשם על הקרח... יוסף כמובן שמר על יהדותו, וכל אשר היה עושה ה' היה איתו.. הוא היה בחור יפה תואר, ואשת אדוניו נדלקה על הזוהר.. יום יום היא הייתה לו מנדנדת, שיהיה עימה ובתמורה היא תעשהו עשיר מולדת.. אבל יוסף תמיד היה מסרב, יודע שזה איסור שעליו העולם יחרב.. יום אחד כשיצאו כולם לנפנף, ידעה האישה שזה הזמן לשכנע את יוסף.. תפשה אותו חזק בבגדיו, וניסתה לשכנעו שאיתה הוא ישכב.. אבל יוסף לא הסכים בשום פנים ואופן, ואפילו לא במקרה יוצא דופן.. הגברת שרצתה ביוסף לנקום, צעקה בקולי קולות עד ששמעו כל אנשי המקום.. "הצילוווו אותי מהאנס הסדרתי, שכמעט ועכשיו אנס אותי".. כשמוע אדוניו על המעשה הנבזה, החליט לשים קץ לזה.. הזמין ליוסף חוקר נוער, שלוקח אותו אל בית הסוהר... בבית הסוהר יוסף יושב, ועל עצמו הוא חושב.. רחוק ממשפחתו ומעמו, עלוב ומושפל חרב עליו עולמו.. אבל ה' לא עוזב את חסידיו, ועוזר תמיד לשומרים על בריתיו.. והנה באותו זמן שיוסף נזרק לבור, נזרקו גם 2 שרים חשובים בממשלת הדור.. וככה באחד מן הימים היפים, הופיעו בבור שר המשקים והאופים.. וככה הם "מבלים" תקופה ארוכה, כשיוסף מנצח את הכלא בשתיקה.. בוקר אחד שני השרים קמו עצבניים, חלמו שניהם חלום ומה פירושו אינם יודעים.. ראה יוסף איך שירד להם המצב רוח, ושאל אותם "מדוע השתנה הלך הרוח"?!.. הם מספרים ליוסף את חלומותיהם, ויוסף אומנם פתר מה יהיה בעתידיהם.. לשר המשקים הוא פותר לשלום, ולשר האופים אמר ש"הגיע היום".. כי ככה בחלומו אליו נגלה, שנגזר דינו לתליה... לשר המשקים ציווה יוסף, שהיות ואוטוטו מהכלא הוא מתאסף.. שיזכיר אותו אצל המלך לטובה, כדי שיצא גם הוא בגאווה.. אבל לשר המשקים אבד הזיכרון, כי בכלא קשה להשיג גם עיפרון.. שכח את הטובה שיוסף עשה איתו, ושכח שגם הוא היה קרוב אל מיתתו.. ולכן נשאר יוסף בבור לעוד שנתיים, כדי לכפר לו על ה"לזות שפתיים".. אם כן כיצד בסוף הוא השתחרר?!, נדע בפרשיה הבאה שתגיע מהר!!... תודה רבה לכם על ההקשבה הנדיבה, ואם נהניתם אשמח לקבל ממכם תגובה... שבת שלום!!!!
פרשת השבוע וישב ==================== ביקש יעקב לשבת בשלווה, ולהתענג על יוצאי חלציו בגאווה.. אבל עדיין לא נגמר הסבל, ועוד צרה מגיעה שמכניסה אותו לאבל.. והפעם הצרה מגיעה מבנו היחסית צעיר, "יוסף" היה שמו של הילד ה"לא זהיר".. היה הוא ילד חכם ויפה תואר, ולדידו הייתה זו תקופת הזוהר.. אבל היה נוהג להלשין על אחיו, והם לא ראו בעיין יפה את מעלליו.. הם קראו לו "יוסף המרחף", כי בכל זמן נתון הוא היה בחלומותיו מנופף.. ביום בהיר אחד קם יוסף בבוקר, ומספר לאחיו את החלום מהלילה וזה עולה לו ביוקר.. וככה הוא מצליח אותם להרגיז, עם עוד חלום שלספרו הוא מעיז.. והנה חולפים להם הימים, כשיוסף צובר לעצמו עוד ועוד שונאים... יוסף חולם עוד חלום, ובתגובה הם הפסיקו גם לומר לו "שלום".. בוקר אחד קורא לו אביו יעקב, ומבקש מימנו אחרי אחיו לעקוב.. זו בשבילו משימה בלתי אפשרית, לראות מה שלום אחיו והצאן אי שם בחזית.. אבל זוהי מצוות כיבוד אב, ולסרב פקודה הוא לא חשב.. בדרכו אל אחיו מול פני הסכנה, פוגש אותו מלאך ושואלו בשנינה:.. "יוסף יוסף להיכן פניך מועדות?!, אל תחפש את אחיך שפניהם לא לאחדות".. יוסף כאילו לא הבין את הרמז המפורש, ולראות היכן אחיו נמצאים הוא ניגש.. כשאחיו מזהים אותו מרחוק, החליטו לקחת לידם את החוק.. הם מתכננים אותו להרוג, ובאשר לאביהם לא לדאוג.. בסוף נפלה בידם ההחלטה, לזרוק לבור את יוסף שגרם להסתה.. הם מפשיטים את יוסף מבגדיו היפים, וזורקים אותו לבור מלא נחשים ומעופפים.. כעבור כמה שעות הם רואים שיירה, שעוברים בדרך אל עיר זרה.. הם מוציאים את יוסף מן הבור המסוכן, ומוכרים אותו לשיירה בעבור כסף מזומן.. את בגדיו הם טובלים בדם עיזים, ולהראות את הכתונת ליעקב הם מעיזים.. "כנראה חיה רעה את יוסף טרפה", כך במוחו של יעקב מחשבה חלפה.. אבל כבד נפל על בית יעקב, איך נטרף יוסף ככה באמצע הרחוב.. ממאן יעקב להתנחם על מות בנו, והתנהג כאבל השקוע ביגונו... לבינתיים את יוסף הישמעלים לוקחים, ומוכרים אותו במצריים לפוטיפר שר הטבחים... יהודה יורד מאת אחיו ונושא אשה, ונולדו לו מימנה בנים שלושה.. "ער, אונן, ושלה" היו שמות בניו, גדלו והביאו שמחה על פניו.. הגיע זמנו של "ער" לשאת אישה, הוא לוקח את "תמר" ואוהבה אהבה מתישה.. אבל הוא היה חוטא כלפי שמיים, ואלוקים לקח אותו כמו דג מן המים.. קרא יהודה לבנו "אונן", וביקשו שייבם את אשת אחיו המחונן.. אבל לא כך הייתה מחשבתו של הילד השני, ולא למד מאחיו שמת באופן פתאומי.. והיה עושה כמעשהו של הראשון, ואלוקים גם לו עצם את האישון.. יהודה מתאבל על שני בניו שמתו בצעירותם, ובלעדיהם הוא נשאר כמעט מיותם.. מה שנשאר לו זה רק בנו האחרון, ואותו הוא לא רצה לאבד ככה באף וחרון.. לכן לתמר הוא מוכר סיפורים, ש"שלה" עדיין צעיר בשביל להביא ילדים.. תמר קונה את הסיפור וחוזרת לבית אביה, אך מחכה לשעת הכושר כדי לתפוס "על חם" את חמיה... ואכן שעת הכושר ממהרת להגיע, ואשתו של יהודה מתה במפתיע.. יהודה הולך לעיר שהייתה גרה בה תמר, כדי לגוז את צאנו אי שם בראש ההר.. מחכה תמר ליהודה בצידי הדרך, יושבת על המדרכה בצורה מזמינה ומותחת ברך.. יהודה לא יכול היה לעמוד בפיתוי, ופה מישום מה נשמט לי הביטוי.. ומאותה הפעם היא נכנסת מימנו להריון, ונעלמת מהאופק בלי טיפת הגיון... אחרי תקופה של 3 חודשים, שומע יהודה שכלתו תמר התעסקה עם אנשים.. והנה היא אפילו מהם בהריון, ובתור בת כהן צריך לשורפה מהר בלי היגיון.. מיד מוציא יהודה הוראה לשורפה באש, ולא יודע שמימנו ההריון שהוא כל כך חושש.. ואז תמר שולחת לו רמז, את המשכון שהוא נתן לה לפני שהיא "עשתה לו ברז".. יהודה שראה שתמר צודקת, הורה לכבות את האש הדולקת... אחרי שעברו כמה חודשים, נולדו לתמר 2 בנים חדשים.. היא קוראת את שמם פרץ וזרח, מבחינת יהודה הנושא נסגר ונרשם על הקרח... יוסף כמובן שמר על יהדותו, וכל אשר היה עושה ה' היה איתו.. הוא היה בחור יפה תואר, ואשת אדוניו נדלקה על הזוהר.. יום יום היא הייתה לו מנדנדת, שיהיה עימה ובתמורה היא תעשהו עשיר מולדת.. אבל יוסף תמיד היה מסרב, יודע שזה איסור שעליו העולם יחרב.. יום אחד כשיצאו כולם לנפנף, ידעה האישה שזה הזמן לשכנע את יוסף.. תפשה אותו חזק בבגדיו, וניסתה לשכנעו שאיתה הוא ישכב.. אבל יוסף לא הסכים בשום פנים ואופן, ואפילו לא במקרה יוצא דופן.. הגברת שרצתה ביוסף לנקום, צעקה בקולי קולות עד ששמעו כל אנשי המקום.. "הצילוווו אותי מהאנס הסדרתי, שכמעט ועכשיו אנס אותי".. כשמוע אדוניו על המעשה הנבזה, החליט לשים קץ לזה.. הזמין ליוסף חוקר נוער, שלוקח אותו אל בית הסוהר... בבית הסוהר יוסף יושב, ועל עצמו הוא חושב.. רחוק ממשפחתו ומעמו, עלוב ומושפל חרב עליו עולמו.. אבל ה' לא עוזב את חסידיו, ועוזר תמיד לשומרים על בריתיו.. והנה באותו זמן שיוסף נזרק לבור, נזרקו גם 2 שרים חשובים בממשלת הדור.. וככה באחד מן הימים היפים, הופיעו בבור שר המשקים והאופים.. וככה הם "מבלים" תקופה ארוכה, כשיוסף מנצח את הכלא בשתיקה.. בוקר אחד שני השרים קמו עצבניים, חלמו שניהם חלום ומה פירושו אינם יודעים.. ראה יוסף איך שירד להם המצב רוח, ושאל אותם "מדוע השתנה הלך הרוח"?!.. הם מספרים ליוסף את חלומותיהם, ויוסף אומנם פתר מה יהיה בעתידיהם.. לשר המשקים הוא פותר לשלום, ולשר האופים אמר ש"הגיע היום".. כי ככה בחלומו אליו נגלה, שנגזר דינו לתליה... לשר המשקים ציווה יוסף, שהיות ואוטוטו מהכלא הוא מתאסף.. שיזכיר אותו אצל המלך לטובה, כדי שיצא גם הוא בגאווה.. אבל לשר המשקים אבד הזיכרון, כי בכלא קשה להשיג גם עיפרון.. שכח את הטובה שיוסף עשה איתו, ושכח שגם הוא היה קרוב אל מיתתו.. ולכן נשאר יוסף בבור לעוד שנתיים, כדי לכפר לו על ה"לזות שפתיים".. אם כן כיצד בסוף הוא השתחרר?!, נדע בפרשיה הבאה שתגיע מהר!!... תודה רבה לכם על ההקשבה הנדיבה, ואם נהניתם אשמח לקבל ממכם תגובה... שבת שלום!!!!
