פרשת השבוע -כי תצא - שווה קריאה
כי תצא מה בפרשה? "כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו, וראית בשביה אשת יפת תואר...והבאתה אל תוך ביתך וגילחה את ראשה...ובכתה ירח ימים". הפרשה פותחת בכללי יציאה למלחמה וגם מסיימת במלחמה: מלחמת עמלק בישראל. הפרשה עשירה במצוות: מתוך 613 המצוות בתורה, 74 מצויות בפרשת כי תצא. אחת המצוות המעניינות והתמוהות בפרשה היא מצוות שילוח הקן: "כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ, אפרוחים או ביצים, והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תיקח האם על הבנים, שלח תשלח את האם ואת הבנים קח לך למען ייטב לך והארכת ימים". אחד הפירושים הוא כי גם אם מדובר בעוף או בתרנגולת שאינה חוששת לחזור לקינה, עליך לשלח אותה שוב ושוב ולהשאיר לעצמך את הגוזלים. מצווה מעניינת נוספת שמופיעה מיד לאחר מכן היא מצוות המעקה: "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך, כי ייפול הנופל ממנו", כלומר יש לנהוג בזהירות ולשים מעקה בטיחות. מה אפשר ללמוד מזה היום? כפי שראינו, התורה כתובה בצפנים ובקודים שרלוונטיים גם היום. "המלחמה" היא המלחמה היום-יומית שלנו ביצר הרע ובכוחות הרוע. בשבוע שעבר ציוותה עלינו התורה לשים שופטים ושוטרים אישיים, אך לעתים אין זה מספיק ויש לצאת למלחמה ולעשות מעשים חיוביים. האישה "יפת התואר" מסמלת את הנשמה שיורדת למטה "ונשבית בשבי" הגוף. גם לנשמה וגם לגוף יש אויבים שצריך להילחם בהם, וכדי להביא את הנשמה לבית ("וישבה בביתך"-כלומר להשיב אותה למצבה הראשוני), "וגלחה את ראשה" – יש לטהר אותה מכל שליליות. "ובכתה ירח ימים" – רמז לחודש אלול, חודש התשובה שבו יש לנו אפשרות לשוב למצב הבתולי הטהור. מדובר במלחמה הרוחנית של כל אדם, אך כדי לנצח במלחמה ראשית יש לצאת מהתרדמה ולהיות מודע לכך שיש אויב. כאשר אנו מכירים ביצר הרע ומוכנים לצאת למלחמה נגדו - אנו נמצאים בעמדת עליונות ("על אויבך"). הכוח של הטוב הוא הרבה יותר חזק מכוחו של הרע, אך כדי לנצח את הרע יש לצאת להילחם ולהוציא לאור את הטוב. הפרשה השבוע מעירה אותנו מתרדמה אפשרית, נותנת לנו את המודעות לראות את האויב ואת הכוח להילחם בו. כך נוכל לצבור נקודות חיוביות ולהגיע מוכנים לקרבות החשובים של ראש השנה. היצר הרע ינצח כאשר יצליח להרדים אותנו ולגרום לנו לחשוב שאין כל רע ואין בכלל אויב, לכן אין לסמוך על נסים, ולעתים יש לצאת למלחמה לפני שהאויב בא להתקיף אותנו. גם אם אנו צוברים ניצחונות, יש להישמר תמיד מרע, וודאי לא להתרברב או לשמוח על הרע שפוקד את הזולת, כפי שנאמר בספר משלי: "בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך". זו אולי גם הסיבה הפנימית במצוות שילוח הקן : אנו מרוויחים מלקיחת הגוזלים, אבל מרחמים על האם ומשלחים אותה לנפשה (אולי במקום לאכול את בשרה). זוהי מצווה שמעוררת תמיהה, ומעניין כי על כיבוד אב ואם זוכים להאריך ימים (ככתוב בעשרת הדברות : "למען יאריכון ימיך"), ואילו על "כיבוד" אם הגוזלים גם כן זוכים "למען ייטב לך והארכת ימים" - פרס גבוה ומפתיע עבור מצווה קלה יחסית. גם מי שאינם מוצאים כאן רחמים, מבינים כי "ההיגיון" האלוהי הוא למעלה מבינתנו, ושכר מצווה שלכאורה תמוהה וקטנה עשוי להיות שכר גבוהה. לאחר מצוות שילוח הקן מיד נאמר: "כי תבנה בית חדש, ועשית מעקה לגגך", סמיכות המקרים אולי מרמזת כי לאחר ששילח את אם הגוזלים לחופשי ולהקים קן/ בית חדש, סופו שיבנה בית חדש לעצמו וישים בו מעקה - מצווה גוררת מצווה. כשאדם בונה "בית חדש", כלומר יוצא לדרך חדשה, הוא עומד בקשיים שלא הכיר בעבר. לכן מייעצת התורה: "ועשית מעקה לגגך", כלומר אל תסתפק בגדרים ובסייגים ("שופטים ושוטרים") שהיו לך עד עתה. עליך לעשות "מעקה" חדש שיגן עליך מפני הקשיים החדשים. כשיוצאים לדרך צריך "מעקה" כדי לא להגיע חלילה ל"ייפול הנופל" (הגג גם מסמל אגו, ולכן יש לשים מעקה כדי לבלום נפילה רוחנית). התורה מזהירה: "ולא תשים דמים בביתך, כי ייפול הנופל ממנו", כלומר בנה לך מעקה ביטחון למנוע נפילה והרג. מדוע משתמשת התורה פעמיים בשורש נ.פ.ל ? הרי איש לא נפל, ומדוע התורה מכנה אותו "נופל" כאילו כבר נפל? התשובה: אם אין מעקה, ומישהו נפל מהגג, סימן שהוא היה צריך ליפול, זה היה הגורל שלו. "הסרט" שלו. השאלה היא למה הוא נפל מהגג שלך? למה אתה היית צריך להיכנס ל"סרט" שלו? בגלל חטאו של פלוני נגזרה עליו גזירה ליפול, אבל למה אתה מעורב בתאונה? כנראה לא שמת "מעקות" ולא יצאת למלחמה עיקשת על אויבך..., לכן כדאי לא להישאר אדישים, לצאת למלחמה, לעשות מעשה ולהתקין מעקה לגג. רש"י כתב על כך: "ראוי זה ליפול, ואף על פי כן לא תתגלגל מיתתו על ידך". "המעקה" הוא שם קוד למעקות ולמעשים רבים שעלינו לצאת ולעשות, לצאת ולהילחם בשליליות וביצר הרע כדי להיטיב את חיינו ולמנוע תקלות ונפילות. שבת שלום. רפאל כהן. www.raphael-cohen.com
כי תצא מה בפרשה? "כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו, וראית בשביה אשת יפת תואר...והבאתה אל תוך ביתך וגילחה את ראשה...ובכתה ירח ימים". הפרשה פותחת בכללי יציאה למלחמה וגם מסיימת במלחמה: מלחמת עמלק בישראל. הפרשה עשירה במצוות: מתוך 613 המצוות בתורה, 74 מצויות בפרשת כי תצא. אחת המצוות המעניינות והתמוהות בפרשה היא מצוות שילוח הקן: "כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ, אפרוחים או ביצים, והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תיקח האם על הבנים, שלח תשלח את האם ואת הבנים קח לך למען ייטב לך והארכת ימים". אחד הפירושים הוא כי גם אם מדובר בעוף או בתרנגולת שאינה חוששת לחזור לקינה, עליך לשלח אותה שוב ושוב ולהשאיר לעצמך את הגוזלים. מצווה מעניינת נוספת שמופיעה מיד לאחר מכן היא מצוות המעקה: "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך, כי ייפול הנופל ממנו", כלומר יש לנהוג בזהירות ולשים מעקה בטיחות. מה אפשר ללמוד מזה היום? כפי שראינו, התורה כתובה בצפנים ובקודים שרלוונטיים גם היום. "המלחמה" היא המלחמה היום-יומית שלנו ביצר הרע ובכוחות הרוע. בשבוע שעבר ציוותה עלינו התורה לשים שופטים ושוטרים אישיים, אך לעתים אין זה מספיק ויש לצאת למלחמה ולעשות מעשים חיוביים. האישה "יפת התואר" מסמלת את הנשמה שיורדת למטה "ונשבית בשבי" הגוף. גם לנשמה וגם לגוף יש אויבים שצריך להילחם בהם, וכדי להביא את הנשמה לבית ("וישבה בביתך"-כלומר להשיב אותה למצבה הראשוני), "וגלחה את ראשה" – יש לטהר אותה מכל שליליות. "ובכתה ירח ימים" – רמז לחודש אלול, חודש התשובה שבו יש לנו אפשרות לשוב למצב הבתולי הטהור. מדובר במלחמה הרוחנית של כל אדם, אך כדי לנצח במלחמה ראשית יש לצאת מהתרדמה ולהיות מודע לכך שיש אויב. כאשר אנו מכירים ביצר הרע ומוכנים לצאת למלחמה נגדו - אנו נמצאים בעמדת עליונות ("על אויבך"). הכוח של הטוב הוא הרבה יותר חזק מכוחו של הרע, אך כדי לנצח את הרע יש לצאת להילחם ולהוציא לאור את הטוב. הפרשה השבוע מעירה אותנו מתרדמה אפשרית, נותנת לנו את המודעות לראות את האויב ואת הכוח להילחם בו. כך נוכל לצבור נקודות חיוביות ולהגיע מוכנים לקרבות החשובים של ראש השנה. היצר הרע ינצח כאשר יצליח להרדים אותנו ולגרום לנו לחשוב שאין כל רע ואין בכלל אויב, לכן אין לסמוך על נסים, ולעתים יש לצאת למלחמה לפני שהאויב בא להתקיף אותנו. גם אם אנו צוברים ניצחונות, יש להישמר תמיד מרע, וודאי לא להתרברב או לשמוח על הרע שפוקד את הזולת, כפי שנאמר בספר משלי: "בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך". זו אולי גם הסיבה הפנימית במצוות שילוח הקן : אנו מרוויחים מלקיחת הגוזלים, אבל מרחמים על האם ומשלחים אותה לנפשה (אולי במקום לאכול את בשרה). זוהי מצווה שמעוררת תמיהה, ומעניין כי על כיבוד אב ואם זוכים להאריך ימים (ככתוב בעשרת הדברות : "למען יאריכון ימיך"), ואילו על "כיבוד" אם הגוזלים גם כן זוכים "למען ייטב לך והארכת ימים" - פרס גבוה ומפתיע עבור מצווה קלה יחסית. גם מי שאינם מוצאים כאן רחמים, מבינים כי "ההיגיון" האלוהי הוא למעלה מבינתנו, ושכר מצווה שלכאורה תמוהה וקטנה עשוי להיות שכר גבוהה. לאחר מצוות שילוח הקן מיד נאמר: "כי תבנה בית חדש, ועשית מעקה לגגך", סמיכות המקרים אולי מרמזת כי לאחר ששילח את אם הגוזלים לחופשי ולהקים קן/ בית חדש, סופו שיבנה בית חדש לעצמו וישים בו מעקה - מצווה גוררת מצווה. כשאדם בונה "בית חדש", כלומר יוצא לדרך חדשה, הוא עומד בקשיים שלא הכיר בעבר. לכן מייעצת התורה: "ועשית מעקה לגגך", כלומר אל תסתפק בגדרים ובסייגים ("שופטים ושוטרים") שהיו לך עד עתה. עליך לעשות "מעקה" חדש שיגן עליך מפני הקשיים החדשים. כשיוצאים לדרך צריך "מעקה" כדי לא להגיע חלילה ל"ייפול הנופל" (הגג גם מסמל אגו, ולכן יש לשים מעקה כדי לבלום נפילה רוחנית). התורה מזהירה: "ולא תשים דמים בביתך, כי ייפול הנופל ממנו", כלומר בנה לך מעקה ביטחון למנוע נפילה והרג. מדוע משתמשת התורה פעמיים בשורש נ.פ.ל ? הרי איש לא נפל, ומדוע התורה מכנה אותו "נופל" כאילו כבר נפל? התשובה: אם אין מעקה, ומישהו נפל מהגג, סימן שהוא היה צריך ליפול, זה היה הגורל שלו. "הסרט" שלו. השאלה היא למה הוא נפל מהגג שלך? למה אתה היית צריך להיכנס ל"סרט" שלו? בגלל חטאו של פלוני נגזרה עליו גזירה ליפול, אבל למה אתה מעורב בתאונה? כנראה לא שמת "מעקות" ולא יצאת למלחמה עיקשת על אויבך..., לכן כדאי לא להישאר אדישים, לצאת למלחמה, לעשות מעשה ולהתקין מעקה לגג. רש"י כתב על כך: "ראוי זה ליפול, ואף על פי כן לא תתגלגל מיתתו על ידך". "המעקה" הוא שם קוד למעקות ולמעשים רבים שעלינו לצאת ולעשות, לצאת ולהילחם בשליליות וביצר הרע כדי להיטיב את חיינו ולמנוע תקלות ונפילות. שבת שלום. רפאל כהן. www.raphael-cohen.com