בינתיים עד שתמצא תקרא את זה
בימים הראשונים שלאחר ההלוויה, שררה חוסר בהירות מסביב לשאלה הגורלית: האם האדמו"ר מקרלין ישתתף בחתונת בנו, או שייאלץ לשבת על שרפרף נמוך עם דש קרוע, בה בעת שחסידיו יפזזו סביב בנו הנכנס לחופה. איש לא ידע האם האדמו"ר יזכה ללוות את בנו לחופה. בשעות שבהן איש לא ידע את התשובה לשאלה הגורלית, קרא האדמו"ר לנכבדי החסידות, וביקש מהם כי יבררו אצל גדולי הדור מהי עמדת ההלכה, והאם ניתן למצוא עבורו היתר, שיוכל להשתתף בחתונה, אף אם במגבלות מסוימות. המקורבים התרוצצו מפוסק אחד למשנהו, וליבנו את ההלכה. דעתם של הפוסקים היתה להקל ולהתיר לאדמו"ר את ההשתתפות, מנימוקים שונים. כאשר ההיתר נמצא, הרקיעה שמחתם שחקים. בראש המתירים, עמד הפוסק הגאון רבי יחזקאל ראטה מארה"ב, גאב"ד קארלסבורג. הוא עמד על כך שלא רק שניתן להתיר את השתתפותו של האדמו"ר בחתונה, אלא שאין כל אפשרות אחרת. 'בלעדיו תועב השמחה. הוא הרי המזמין', אמר הגר"י ראטה והתיישב לכתוב פסק הלכה מנומק. כשבידיהם טיוטת פסק ההלכה של גאב"ד קרלסבורג, הלכו חסידי קרלין אל הגרי"ט וייס, גאב"ד העדה החרדית, שהוסיף בכתב ידו שורות של נימוקי היתר. גם הוא היה במתירים. בשלב הבא הצטרף הרב זילברשטיין, רבה של קהילת חסידי גור בירושלים, שהצטרף אף הוא למתירים. הוא אף הביא בדבריו את דעתו של הגר"י פישר זצ"ל, ראב"ד העדה החרדית, שהתיר זאת בעבר במקרה מעין זה. גם הגאון רבי דוד פיינשטיין, בנו של בעל ה'אגרות משה' זצ"ל, הודיע כי במקרים כאלה היה אביו מתיר לאבי החתן ליטול חלק בחתונה, למרות האבל. אל הפסיקה החריגה הצטרף גם הגאון רבי גבריאל ציננער, מחבר סדרת ספרי ההלכה הפופולריים 'נטעי גבריאל', ועוד פוסקי הלכה. עם גלריית המתירים הזו, הגיעו החסידים אל האדמו"ר, שבחן את ההיתרים, והודיע לחסידיו הנרגשים: אני משתתף בחתונה.
