פרשת השבוע ...(?)
עלה לי רעיון פעם בשבוע בימיי שישי לפרסם קטע שמדבר על משהו מחיי היום יום שלנו שהוא חלק מאיתנו אבל הרבה פעמים אנחנו בוחרים להתעלם ממנו קטע קטן שאני מקווה שיגרום לכם לחשוב קצת פנימה ולנסות למצוא מי אתם בתמונה הכללית...... בפניה ימינה בדרך לשם תמצא אהבה שתסחף אותך איתה בפניה לשמואל תמצא חוכמה שתדע להוביל אותך ואם תמשיך בדרך ישר תגלה שהכול בדיוק אותו דבר ואיפה אתה? ורק אם תנסה לקחת כמה צעדים אחורה אם יהיה לך את האומץ לעצור ולשאול אם תסכן את מה שכתוב ללא מילים אם תדע לבחור אולי תבין שכל הדרכים מובילות לאותה הנקודה אולי תבין שאת הדרך שלך תוכל לצייר לבדך שתוכל לצעוד בה לבד שלא תהייה זקוק לקביים לתמיכה שתהיה חזק לבד במבוך של החיים אין מי שמכוון צריך לבחור האם לפקוח את העניים האם להסיר את מסכת התמימות זה קשה זה קשה להבין שניסו לגדל אותנו בתוך בועה של משמעות נסתרת בתוך בועה של צמר גפן כדאי לשמור עלינו מהעולם שבחוץ הם ניסו באמת אבל אנחנו אנחנו כבר בסוף המבוך שנקרא התבגרות ועכשיו עכשיו יש לנו שתי ברירות לעטות משיכה של תמימות או לקבל את האחריות לקבל את המשמעות של ההתבגרות לקחת נשימה עמוקה ולהמשיך ללכת להתאבל על המסכות שנשברו ועל אלה שבחרו להמשיך לעטות אותן וללכת פשוט ללכת כי הניסיון מביא את ההבדל רק אנחנו נוכל לשנות רק אנחנו נוכל לגלות למה ואיפה וכמה זה עולה רק לנו יש את הכוח להביט לחיים בעניים ולצחוק כי זה הזמן שלנו זה הזמן שלנו לכבוש את העולם והמבוך הזה המבוך שאנחנו צועדים בו יום יום ומנסים להגיע לסוף שלו המבוך הזה הוא נקודת המפנה של חיינו הוא נקודות האל חזור משם אנחנו עושים את הבחירה האולטימטיבית להתבגר או להשאיר את המסכה על הפנים אנחנו צריכים לקחת נשימה לקחת איור לאסוף את כל המצרכים בסל הזיכרונות הגדול לשים את התיק על הגב ולהתחיל לצעוד לצאת בצעד גאה אל העולם ללמוד מכל טעות ללמוד מכל משפט לנסות להבין שהחיים מורכבים מהמון מבוכים וזה זה רק סופו של הראשון ובכל מקום יהיו מסכות ובכל מקום תהיה רדיפה אחרי האוצר בקצה הקשת הרבה מאיתנו לא מבינים שאנחנו החבאנו את האוצר שם שאנחנו אלה שדאגנו לטפח את האשליה שיש משהו טוב יותר משהו מדהים משהו ענק שיש איזה פרס בסופה של דרך אחת אנשי המסכות הטמינו שם אוצר והם אלו שמטפחים את האשליה תתפכחו תתפכחו ותבינו תבינו שאנחנו האוצר שבכל אחד מאיתנו יש את הכוח לשנות עולמות צריך רק לעבור את המבוך הזה המבוך הראשון ... אני אני עדיין מחפשת אבל המסכה שלי כבר נשארה מאחור הבנתי כבר מזמן שבעולם כל כך הזוי אין מקום לתמימות יש מקום לחלומות לתקווה לאהבה אבל אין מקום לאלה המסתרכים מאחור לאלה שמסרבים להשלים עם העובדה שרק אנחנו יכולים לשנות .. כותבת עוד מכתב לעצמי ומבטיחה , להוריד את כל המסכות. מקווה שאהבתם .... (אם מישהו מעויניין לפרסם קטע שלו אפילו בעילום שם אפשר לשלוח במסרים ) אוהבת המון ועדיין נלחמת בשקט ... נעמה .
עלה לי רעיון פעם בשבוע בימיי שישי לפרסם קטע שמדבר על משהו מחיי היום יום שלנו שהוא חלק מאיתנו אבל הרבה פעמים אנחנו בוחרים להתעלם ממנו קטע קטן שאני מקווה שיגרום לכם לחשוב קצת פנימה ולנסות למצוא מי אתם בתמונה הכללית...... בפניה ימינה בדרך לשם תמצא אהבה שתסחף אותך איתה בפניה לשמואל תמצא חוכמה שתדע להוביל אותך ואם תמשיך בדרך ישר תגלה שהכול בדיוק אותו דבר ואיפה אתה? ורק אם תנסה לקחת כמה צעדים אחורה אם יהיה לך את האומץ לעצור ולשאול אם תסכן את מה שכתוב ללא מילים אם תדע לבחור אולי תבין שכל הדרכים מובילות לאותה הנקודה אולי תבין שאת הדרך שלך תוכל לצייר לבדך שתוכל לצעוד בה לבד שלא תהייה זקוק לקביים לתמיכה שתהיה חזק לבד במבוך של החיים אין מי שמכוון צריך לבחור האם לפקוח את העניים האם להסיר את מסכת התמימות זה קשה זה קשה להבין שניסו לגדל אותנו בתוך בועה של משמעות נסתרת בתוך בועה של צמר גפן כדאי לשמור עלינו מהעולם שבחוץ הם ניסו באמת אבל אנחנו אנחנו כבר בסוף המבוך שנקרא התבגרות ועכשיו עכשיו יש לנו שתי ברירות לעטות משיכה של תמימות או לקבל את האחריות לקבל את המשמעות של ההתבגרות לקחת נשימה עמוקה ולהמשיך ללכת להתאבל על המסכות שנשברו ועל אלה שבחרו להמשיך לעטות אותן וללכת פשוט ללכת כי הניסיון מביא את ההבדל רק אנחנו נוכל לשנות רק אנחנו נוכל לגלות למה ואיפה וכמה זה עולה רק לנו יש את הכוח להביט לחיים בעניים ולצחוק כי זה הזמן שלנו זה הזמן שלנו לכבוש את העולם והמבוך הזה המבוך שאנחנו צועדים בו יום יום ומנסים להגיע לסוף שלו המבוך הזה הוא נקודת המפנה של חיינו הוא נקודות האל חזור משם אנחנו עושים את הבחירה האולטימטיבית להתבגר או להשאיר את המסכה על הפנים אנחנו צריכים לקחת נשימה לקחת איור לאסוף את כל המצרכים בסל הזיכרונות הגדול לשים את התיק על הגב ולהתחיל לצעוד לצאת בצעד גאה אל העולם ללמוד מכל טעות ללמוד מכל משפט לנסות להבין שהחיים מורכבים מהמון מבוכים וזה זה רק סופו של הראשון ובכל מקום יהיו מסכות ובכל מקום תהיה רדיפה אחרי האוצר בקצה הקשת הרבה מאיתנו לא מבינים שאנחנו החבאנו את האוצר שם שאנחנו אלה שדאגנו לטפח את האשליה שיש משהו טוב יותר משהו מדהים משהו ענק שיש איזה פרס בסופה של דרך אחת אנשי המסכות הטמינו שם אוצר והם אלו שמטפחים את האשליה תתפכחו תתפכחו ותבינו תבינו שאנחנו האוצר שבכל אחד מאיתנו יש את הכוח לשנות עולמות צריך רק לעבור את המבוך הזה המבוך הראשון ... אני אני עדיין מחפשת אבל המסכה שלי כבר נשארה מאחור הבנתי כבר מזמן שבעולם כל כך הזוי אין מקום לתמימות יש מקום לחלומות לתקווה לאהבה אבל אין מקום לאלה המסתרכים מאחור לאלה שמסרבים להשלים עם העובדה שרק אנחנו יכולים לשנות .. כותבת עוד מכתב לעצמי ומבטיחה , להוריד את כל המסכות. מקווה שאהבתם .... (אם מישהו מעויניין לפרסם קטע שלו אפילו בעילום שם אפשר לשלוח במסרים ) אוהבת המון ועדיין נלחמת בשקט ... נעמה .