אכן נושא בעייתי...
עם כל הגינוי למעשה והיותו בלתי-חוקי בעליל, אני עדיין בתוך-תוכי לא מסוגל לגנות את השוטרים... מאז ומעולם היה מעין כבוד והייתה מעין הסכמה אתית (בלתי כתובה כמובן) בין השוטרים לעבריינים. השוטר עשה את עבודתו כחלק ממערכת שהוא עובד בה (המשטרה) והעבריין עשה את "עבודתו" גם כן. כששוטר תפס עבריין והביא אותו למשפט הרי שעשה זאת כחלק מעבודתו באותה מערכת, ולכן לא היו מעורבים שם חיים אישיים. העבריין ניסה לברוח מהמערכת המשטרתית, וכשנתפס נלחם במערכת אכיפת החוק ובמערכת הצדק עצמן ולא בשוטרים אישית. בשנים האחרונות התפוגגה מערכת הערכים הבלתי-פורמלית הזו. הפושעים מאיימים על חיי השוטרים ומשפחתם, פוגעים בהם אישית ולכן כל המלחמה בין העבריינים לשוטרים הפכה ל-מ-ע-ש-ה למלחמה אישית. ובמלחמה אישית אתה נלחם באמצעים חוץ-מערכתיים שתואמים את הממד האישי. אם אדם זורק לך רימון לבית בו נמצאים אשתך וילדיך, והמערכת (המשטרה ובתי המשפט) אינם מסוגלים להגן עליך ברמה האישית (משפחה זה הממד הכי אישי שיש) אתה תגיב ברמה האישית ותנסה לפגוע כאזרח ומחוץ למערכת במי שמאיים על חיי הקרובים לך. במדינה בה המשטרה כבר לא יכולה להתמודד עם הפשיעה כי אין לה כלים לכך, ושבה המאבק הפך לאישי - אין תמיהה שהמאבק הפך לכזה שבו גם השוטרים, בנסותם לשמור על חייהם וחיי הקרובים להם, משתמשים בכלים של העבריינים עצמם - כי זה מביא תוצאות!!! לכן ברמה המוסרית והמקצועית-אתית מה שעשו השוטרים פגום ולקוי... אולם ברמה המעשית קשה לי מאד לגנות אותם (בלשון המעטה)...
