פרשת "ואתחנן":
בס"ד
"לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמורך וכל בהמתך "
בציווי זה על השבת מדגישה התורה "שורך וחמורך", ואילו בעשרת הדברות שבפרשת יתרו לא מוזכר "שורך וחמורך" אלא רק "בהמתך".
טעם ההבדל מבואר ב"משך חכמה": בדברות שבפרשת יתרו, הטעם שנותנת התורה למצוות השבת הוא הטעם של זכר לבריאת העולם ("כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ...וינח ביום השביעי"), ואילו בדברות שבפרשתנו, הטעם שנותנת התורה הוא זכר ליציאת מצרים ("וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלוקיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, על כן צוך ה' אלוקיך לעשות את יום השבת"). לכן בפרשתנו מדגישה התורה שור וחמור, כי היה מקום לחשוב, שהואיל ואנו כבר מקיימים בהם מצוות זכר ליציאת מצרים (מצוות בכור ומצוות פדיון פטר חמור, כמבואר בשמות), לא נצטרך להשביתם בשבת, לכן מדגישה התורה שור וחמור, להוציא מטעות זו.
"וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך"
תפילין של יד – אמר רבי מאיר יחיאל מאוסטורבצה – המונחות כנגד הלב, מרמזות על האמונה המצויה בלבו של האדם. ואילו תפילין של ראש, המונחות במקום המוח, מרמזות על המחשבה והחקירה.
לכן מניחים תחילה תפילין של יד, ורק אחר כך מניחים תפילין של ראש, כי האמונה קודמת לחקירה. תחילה "נעשה", ורק אחר כך "נשמע".
כיוצא בזה – אמר הצדיק – אנו אומרים בתפילה "אין כאלוקינו", ורק לאחר האמונה הברורה הזאת אנו רשאים לחקור "מי כאלוקינו".
"... בכל נפשך ובכל מאדך"
אומר רש"י :"בכל מאדך – בכל ממונך...דבר אחר, בכל מאדך, בכל מידה ומידה".
מעשה ברבי איזיק מסלונים, שבא אצל גביר אחד והציע לפניו למכירה את חיבורו "מרבה תבונה". נטל הגביר את הספר לידו, דפדף בו ואמר: "ספר קטנטן ומעט הכמות" והושיט לו לרב איזיק מטבע קטן תמורתו.
הקפיד רבי איזיק על חילול כבוד התורה, החזיר את המטבע לגביר ואמר: "ובכל מאדך" דרשו חז"ל: "בכל ממונך, דבר אחר בכל מידה ומידה". כמדומה אני, כי מר אינו הולך בשיטה הראשונה של "בכל ממונך", אלא דווקא בשיטה השנייה של "דבר אחר"...
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם.
יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכ?ּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכ?ּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבְעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב (דברים כ,ד): "כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם".
וְנֹאמַר: "אָמֵן".
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
נחמה רייזל בת קריינדל
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
בס"ד
"לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמורך וכל בהמתך "
בציווי זה על השבת מדגישה התורה "שורך וחמורך", ואילו בעשרת הדברות שבפרשת יתרו לא מוזכר "שורך וחמורך" אלא רק "בהמתך".
טעם ההבדל מבואר ב"משך חכמה": בדברות שבפרשת יתרו, הטעם שנותנת התורה למצוות השבת הוא הטעם של זכר לבריאת העולם ("כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ...וינח ביום השביעי"), ואילו בדברות שבפרשתנו, הטעם שנותנת התורה הוא זכר ליציאת מצרים ("וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלוקיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, על כן צוך ה' אלוקיך לעשות את יום השבת"). לכן בפרשתנו מדגישה התורה שור וחמור, כי היה מקום לחשוב, שהואיל ואנו כבר מקיימים בהם מצוות זכר ליציאת מצרים (מצוות בכור ומצוות פדיון פטר חמור, כמבואר בשמות), לא נצטרך להשביתם בשבת, לכן מדגישה התורה שור וחמור, להוציא מטעות זו.
"וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך"
תפילין של יד – אמר רבי מאיר יחיאל מאוסטורבצה – המונחות כנגד הלב, מרמזות על האמונה המצויה בלבו של האדם. ואילו תפילין של ראש, המונחות במקום המוח, מרמזות על המחשבה והחקירה.
לכן מניחים תחילה תפילין של יד, ורק אחר כך מניחים תפילין של ראש, כי האמונה קודמת לחקירה. תחילה "נעשה", ורק אחר כך "נשמע".
כיוצא בזה – אמר הצדיק – אנו אומרים בתפילה "אין כאלוקינו", ורק לאחר האמונה הברורה הזאת אנו רשאים לחקור "מי כאלוקינו".
"... בכל נפשך ובכל מאדך"
אומר רש"י :"בכל מאדך – בכל ממונך...דבר אחר, בכל מאדך, בכל מידה ומידה".
מעשה ברבי איזיק מסלונים, שבא אצל גביר אחד והציע לפניו למכירה את חיבורו "מרבה תבונה". נטל הגביר את הספר לידו, דפדף בו ואמר: "ספר קטנטן ומעט הכמות" והושיט לו לרב איזיק מטבע קטן תמורתו.
הקפיד רבי איזיק על חילול כבוד התורה, החזיר את המטבע לגביר ואמר: "ובכל מאדך" דרשו חז"ל: "בכל ממונך, דבר אחר בכל מידה ומידה". כמדומה אני, כי מר אינו הולך בשיטה הראשונה של "בכל ממונך", אלא דווקא בשיטה השנייה של "דבר אחר"...
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם.
יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכ?ּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכ?ּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבְעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב (דברים כ,ד): "כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם".
וְנֹאמַר: "אָמֵן".
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
נחמה רייזל בת קריינדל
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
