פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן

משה ממשיך בנאום הפרידה שלו, אלא שבניגוד לפעמים הקודמות בהן דיבר על המסעות וההתרחשויות הפיזיות, הפעם הוא מתרכז ומתעמק ביחסים שבין השם לעמו.

" ואתחנן," הוא אומר. " אעברנה וארא את הארץ הטובה אשר מעבר הירדן, ההר הטוב הזה והלבנון.."

השם לא מסכים.

" עלה הראש הפסגה ושא עיניך צפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה.."

משה לא, אבל עם ישראל כן וזה מחייב!

" עתה ישראל שמע אל-החקים ואל המשפטים אשר אנוכי מלמד אתכם לעשות. למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ.."

כדי לחיות צריך לדעת איך ועל מי לסמוך. המבחן היסודי והנצחי הוא: נאמנות לשם ומילוי מצוות התורה. כי מה שווה אדם כשהוא לא בן אדם? מה שווה הארץ בלי השכינה?

לכן הוא חוזר על עשרת הדברות ועל כללי ההתנהגות.

" מי גוי גדול אשר-לו חקים ומשפטים צדיקם בכל.."

" רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן-תשכח את הדברים... כל ימי חייך והודעתם לבניך.."

כי זה ביטוח החיים שיש. שום תרבות זרה ושום התבוללות.

" כי עם קדוש אתה והשם אלהך בך בחר.."

בימים טרופים אלה נתחנן שהכל יעבור בשלום ושאף אחד לא יפגע, ושכל אחד יתנהג באיפוק ובתבונה כמו שכתוב:

" ואהבת לרעך כמוך."

שבת שלום
 
למעלה