פרשת ויגש ופבלו נרודה. מהו הקשר?
פרשה ויגש= זה עניין של גישה ל... כמו בכל שבוע,ובכל פרוש, גם הפעם, אני מנסה מתוך הסיפור המקראי,להתמקד בדמויות המופיעות. ולאחר עיון,ולימוד,מעמיק במסר שיכול לקחת איתי,איתנו, לחיינו. בפרשת השבוע, נושא המפגש בין יהודה ויסף הוא טעון,והוא חשוב כי זאת ההקדמה לכל ההסברים סביב מלכות ישראל ומלכות יהודה.נושא חשוב ורלבנטי בפני עצמו. אני בוחר להתמקד בסמליות שבהן. . "ויגש אליו יהודה, ויאמר בי אדני, ידבר-נא עבדך דבר באזני אדני, ואל-יחר אפך בעבדך: כי כמוך, כפרעה". רגע אחד, מפגש אחד, וכל כך הרבה סיפורים, כל כך הרבה זהויות, כל כך הרבה רבדים שקיימים בו זמנית: אמת ושקר, מציאות ובדיה, גילוי וכיסוי, ידיעה וחוסר ידיעה, חלום ומעשה. והכול מתערבב ביחד. אנחנו לומדים כאן על פגישה עם ההווה, העבר וגם העתיד!!! שמה של הפרשה, מייצג את התוכן המהותי שלה,הגישה. גישתו הדרמטית והנחושה של יהודה אל יוסף. יהודה מכה על חטא , חל בו שינוי והוא נוקט בגישה חדשה. הפועל "ויגש" מבטא עוצמה . יהודה מתגבר על הפחד וניגש בצורה מיוחדת ,הוא התקרב קירבה פיזית ממש,עמד מולו פנים מול פנים, לב מול לב,ככתוב במשלי :"כמים, הפנים לפנים- כן לב-האדם, לאדם ". כשהפנים מסתכלות לתוך מי הפנים שנמצאות בעיניו של הזולת, הן רואות לא רק את פניו של הזולת, אלא גם את פניו של המסתכל עצמו, המשתקפים במים; כשהאדם מסתכל לתוך לב האדם, לתוך הפנימיות של הזולת, הוא רואה לא רק את האופי של הזולת, אלא גם את האופי שלו המשתקף שם. יהודה ראה את יוסף, וראה את עצמו. אל מי ניגש יהודה? ויגש אליו – אל יוסף. זאת קירבה ויגש אליו – אל ה'. זאת אמונה ויגש אליו – אל עצמו. זאת מודעות עצמית כזו היא הגישה הנכונה. גבורה,אמונה ,כשרון ומודעות. "ויגש אליו.. מלשון הגשה ,משמשת לשלשה דברים: דין ופיוס ומלחמה. יהודה ניגש מתוך רצון של פיוס ושלום. ואז ...."ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי" .ה"ויגש" של יהודה, כלומר קרבתו גרמה לכך שיוסף מזמין את כולם לגשת אליו והחל לקרבם. יהודה לשון הד,דבריו מהדהדים ונכנסים אל הלב. אותיות השם יוסף, הן האותיות של המילה: פיוס. המהר"ל מפראג מסביר, שיהודה ויוסף הם כנגד המוח והלב ,שני אברים מרכזיים בגוף האדם. יהודה הוא כנגד המוח, והוא מציין את שלטון המוחין והדעת; יוסף הוא כנגד הלב, והוא מציין את שלטון המידות והרגש. אנחנו מדברים השבת, על הדואליות הקיימת בתוכנו. כל מהותנו כמו גם כל חוויותינו בחיים, נעים על פני רצף בעל היבט דואלי. אנו נעים בין קצוות מנוגדים, בין מוח היודע,ללב המרגיש. אנו נוהגים לנהל את חיינו על גבי צירי הדואליות, כאשר בכל פעם אנו נשאבים אל קצה אחר של הציר. המילה לֵב כתובה לפעמים גם בכתיב מלא, לֵבָב. על-פי חז"ל, המילה לבב רומזת לכך שלאדם יש שני לבבות. באופן פיזי: בלב של האדם יש כידוע שני חצאים - החצי השמאלי והחצי הימני. באופן נפשי: במחשבותינו יש כוחות שונים, למשל היצר הטוב והיצר הרע. כשאומרים "לב" מתכוונים לכוח אחד וכשאומרים "לבב" מתכוונים לשניהם. המפגש בין יהודה ליוסף מסמל את היכולת להגיע למרכז, לאיזון בין שני קצוות הדואליות הקיימות בנו,בין המחשבות ובין הרגשות. ...בלב הים, בלילה סוער, מבחין קצין בכיר על אוניה גדולה של צי ארה"ב באור ספינה אחרת במרחק מסוכן מספינתו. הוא לוקח את מכשיר הקשר ובדחיפות מצווה: "שנה נתיב 60 מעלות צפונה - עבור!" בתשובה, קול צעיר בקשר עונה: "שנה אתה - עבור!" כעוס, הוא צועק אל המכשיר הקשר: "אני גנרל ג'ונס, שנה נתיבך מיד, זו פקודה- עבור!" מיד נשמעת התשובה "אני רב"ט סמיט: שנה אתה - עבור!". המום, הוא צורח "אני מפקד הספינה ויקטוריה, זוז מיד!" "אני המגדלור", עונה בשקט הרב"ט... (מקור לא ידוע). החיים מלאים סערות, כשם שהם מלאים ימים בהירים, הנשכחים בדרך כלל בזמן סערות. אנו יכולים להיות כספינה המיטלטלת מנסיבות, מאנשים, ואנו יכולים גם, לאט לאט, לבנות מרכז פנימי הנשאר יציב ,פחות או יותר, מול נסיבות חיינו. "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" ככה מתחיל הטקסט ולקראת הסוף כתוב:"וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן". המילים: "ויגש ו"גושן" הן מלשון התקרבות ,התאחדות בין החיצוניות לפנימיות. הפרשה עוסקת באיחוד משפחת יעקב, ובעיקר באיחוד יהודה ויוסף המבטאים שני עולמות. אשר נעים,מתרוצצים, בקרבנו. פבלו נרודה בשירו "אל תאשים" מסביר מהי גישה נכונה לחיים,ומבטא בחלקו את מהות סיפורו של יוסף ומשפחתו,את סיפורינו. אל תאשים / פבלו נרודה אל תאשים אף אחד לעולם אל תתלונן על אף אחד ועל שום דבר מכיוון שבאופן עקרוני עשית בחיים שלך מה שרצית. קבל את הקושי שבלבנות את עצמך ואת החשיבות של להתחיל לתקן את עצמך. הניצחון של האדם האמיתי נובט מאפר שגיאותיו לעולם אל תתלונן על בדידותך או מזלך, התמודד מולם וקבל אותם. בדרך זו או אחרת הנך התוצאה של מעשיך והוכחה שאתה תמיד פועל כדי לנצח. אל תתמרמר מכישלונך הפרטי ואל תעמיס אותו על מישהו אחר. קבל את עצמך כמו שאתה או שתמשיך להצטדק כמו ילד. זכור שכל רגע הנו טוב כדי להתחיל ושאף נקודת זמן אינה כה נוראית כדי לנטוש. אל תשכח שהסיבה להווה טמונה בעברך כמו שהסיבה לעתיד מצויה בהווה שלך. למד מהמצליחים ומהחזקים, מאלו שלא נכנעים לנסיבות, אלו שחיים למרות הכול. חשוב פחות על הבעיות שלך ויותר על העבודה שלך ובלי שתפעל לחסל אותן הבעיות שלך יעברו מעצמן מן העולם. למד להבנות מהכאב ולהיות יותר גדול מהמכשולים שבדרכן, הסתכל על הראי של עצמך ותהיה חופשי וחזק, הפסק להיות בובה על חוט הנסיבות, מאחר שאתה בעצמך הנך הגורל שלך. קום וצפה בשמש הבוקר ונשום את אור הזריחה. אתה הנך חלק מהעוצמה של חייך, כעת תתעורר, תילחם, צעד קדימה, מקד את עצמך ותנצח בחיים!!! ויגש- הגישה לסיטואציות ,למצבים בחיים קובעת הרבה פעמים את התוצאות. רצוי שנעשה זאת בכל ללבבנו ולא רק בכל לבנו. שבת שלום ומבורכת בידידות וברגישות יוסף חנסנסון מאמן יעודי וייחודי לחיים
פרשה ויגש= זה עניין של גישה ל... כמו בכל שבוע,ובכל פרוש, גם הפעם, אני מנסה מתוך הסיפור המקראי,להתמקד בדמויות המופיעות. ולאחר עיון,ולימוד,מעמיק במסר שיכול לקחת איתי,איתנו, לחיינו. בפרשת השבוע, נושא המפגש בין יהודה ויסף הוא טעון,והוא חשוב כי זאת ההקדמה לכל ההסברים סביב מלכות ישראל ומלכות יהודה.נושא חשוב ורלבנטי בפני עצמו. אני בוחר להתמקד בסמליות שבהן. . "ויגש אליו יהודה, ויאמר בי אדני, ידבר-נא עבדך דבר באזני אדני, ואל-יחר אפך בעבדך: כי כמוך, כפרעה". רגע אחד, מפגש אחד, וכל כך הרבה סיפורים, כל כך הרבה זהויות, כל כך הרבה רבדים שקיימים בו זמנית: אמת ושקר, מציאות ובדיה, גילוי וכיסוי, ידיעה וחוסר ידיעה, חלום ומעשה. והכול מתערבב ביחד. אנחנו לומדים כאן על פגישה עם ההווה, העבר וגם העתיד!!! שמה של הפרשה, מייצג את התוכן המהותי שלה,הגישה. גישתו הדרמטית והנחושה של יהודה אל יוסף. יהודה מכה על חטא , חל בו שינוי והוא נוקט בגישה חדשה. הפועל "ויגש" מבטא עוצמה . יהודה מתגבר על הפחד וניגש בצורה מיוחדת ,הוא התקרב קירבה פיזית ממש,עמד מולו פנים מול פנים, לב מול לב,ככתוב במשלי :"כמים, הפנים לפנים- כן לב-האדם, לאדם ". כשהפנים מסתכלות לתוך מי הפנים שנמצאות בעיניו של הזולת, הן רואות לא רק את פניו של הזולת, אלא גם את פניו של המסתכל עצמו, המשתקפים במים; כשהאדם מסתכל לתוך לב האדם, לתוך הפנימיות של הזולת, הוא רואה לא רק את האופי של הזולת, אלא גם את האופי שלו המשתקף שם. יהודה ראה את יוסף, וראה את עצמו. אל מי ניגש יהודה? ויגש אליו – אל יוסף. זאת קירבה ויגש אליו – אל ה'. זאת אמונה ויגש אליו – אל עצמו. זאת מודעות עצמית כזו היא הגישה הנכונה. גבורה,אמונה ,כשרון ומודעות. "ויגש אליו.. מלשון הגשה ,משמשת לשלשה דברים: דין ופיוס ומלחמה. יהודה ניגש מתוך רצון של פיוס ושלום. ואז ...."ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי" .ה"ויגש" של יהודה, כלומר קרבתו גרמה לכך שיוסף מזמין את כולם לגשת אליו והחל לקרבם. יהודה לשון הד,דבריו מהדהדים ונכנסים אל הלב. אותיות השם יוסף, הן האותיות של המילה: פיוס. המהר"ל מפראג מסביר, שיהודה ויוסף הם כנגד המוח והלב ,שני אברים מרכזיים בגוף האדם. יהודה הוא כנגד המוח, והוא מציין את שלטון המוחין והדעת; יוסף הוא כנגד הלב, והוא מציין את שלטון המידות והרגש. אנחנו מדברים השבת, על הדואליות הקיימת בתוכנו. כל מהותנו כמו גם כל חוויותינו בחיים, נעים על פני רצף בעל היבט דואלי. אנו נעים בין קצוות מנוגדים, בין מוח היודע,ללב המרגיש. אנו נוהגים לנהל את חיינו על גבי צירי הדואליות, כאשר בכל פעם אנו נשאבים אל קצה אחר של הציר. המילה לֵב כתובה לפעמים גם בכתיב מלא, לֵבָב. על-פי חז"ל, המילה לבב רומזת לכך שלאדם יש שני לבבות. באופן פיזי: בלב של האדם יש כידוע שני חצאים - החצי השמאלי והחצי הימני. באופן נפשי: במחשבותינו יש כוחות שונים, למשל היצר הטוב והיצר הרע. כשאומרים "לב" מתכוונים לכוח אחד וכשאומרים "לבב" מתכוונים לשניהם. המפגש בין יהודה ליוסף מסמל את היכולת להגיע למרכז, לאיזון בין שני קצוות הדואליות הקיימות בנו,בין המחשבות ובין הרגשות. ...בלב הים, בלילה סוער, מבחין קצין בכיר על אוניה גדולה של צי ארה"ב באור ספינה אחרת במרחק מסוכן מספינתו. הוא לוקח את מכשיר הקשר ובדחיפות מצווה: "שנה נתיב 60 מעלות צפונה - עבור!" בתשובה, קול צעיר בקשר עונה: "שנה אתה - עבור!" כעוס, הוא צועק אל המכשיר הקשר: "אני גנרל ג'ונס, שנה נתיבך מיד, זו פקודה- עבור!" מיד נשמעת התשובה "אני רב"ט סמיט: שנה אתה - עבור!". המום, הוא צורח "אני מפקד הספינה ויקטוריה, זוז מיד!" "אני המגדלור", עונה בשקט הרב"ט... (מקור לא ידוע). החיים מלאים סערות, כשם שהם מלאים ימים בהירים, הנשכחים בדרך כלל בזמן סערות. אנו יכולים להיות כספינה המיטלטלת מנסיבות, מאנשים, ואנו יכולים גם, לאט לאט, לבנות מרכז פנימי הנשאר יציב ,פחות או יותר, מול נסיבות חיינו. "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" ככה מתחיל הטקסט ולקראת הסוף כתוב:"וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן". המילים: "ויגש ו"גושן" הן מלשון התקרבות ,התאחדות בין החיצוניות לפנימיות. הפרשה עוסקת באיחוד משפחת יעקב, ובעיקר באיחוד יהודה ויוסף המבטאים שני עולמות. אשר נעים,מתרוצצים, בקרבנו. פבלו נרודה בשירו "אל תאשים" מסביר מהי גישה נכונה לחיים,ומבטא בחלקו את מהות סיפורו של יוסף ומשפחתו,את סיפורינו. אל תאשים / פבלו נרודה אל תאשים אף אחד לעולם אל תתלונן על אף אחד ועל שום דבר מכיוון שבאופן עקרוני עשית בחיים שלך מה שרצית. קבל את הקושי שבלבנות את עצמך ואת החשיבות של להתחיל לתקן את עצמך. הניצחון של האדם האמיתי נובט מאפר שגיאותיו לעולם אל תתלונן על בדידותך או מזלך, התמודד מולם וקבל אותם. בדרך זו או אחרת הנך התוצאה של מעשיך והוכחה שאתה תמיד פועל כדי לנצח. אל תתמרמר מכישלונך הפרטי ואל תעמיס אותו על מישהו אחר. קבל את עצמך כמו שאתה או שתמשיך להצטדק כמו ילד. זכור שכל רגע הנו טוב כדי להתחיל ושאף נקודת זמן אינה כה נוראית כדי לנטוש. אל תשכח שהסיבה להווה טמונה בעברך כמו שהסיבה לעתיד מצויה בהווה שלך. למד מהמצליחים ומהחזקים, מאלו שלא נכנעים לנסיבות, אלו שחיים למרות הכול. חשוב פחות על הבעיות שלך ויותר על העבודה שלך ובלי שתפעל לחסל אותן הבעיות שלך יעברו מעצמן מן העולם. למד להבנות מהכאב ולהיות יותר גדול מהמכשולים שבדרכן, הסתכל על הראי של עצמך ותהיה חופשי וחזק, הפסק להיות בובה על חוט הנסיבות, מאחר שאתה בעצמך הנך הגורל שלך. קום וצפה בשמש הבוקר ונשום את אור הזריחה. אתה הנך חלק מהעוצמה של חייך, כעת תתעורר, תילחם, צעד קדימה, מקד את עצמך ותנצח בחיים!!! ויגש- הגישה לסיטואציות ,למצבים בחיים קובעת הרבה פעמים את התוצאות. רצוי שנעשה זאת בכל ללבבנו ולא רק בכל לבנו. שבת שלום ומבורכת בידידות וברגישות יוסף חנסנסון מאמן יעודי וייחודי לחיים