פרשת ויצא
פרשת ויצא
" ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה.."
יעקב מגיע ללוז. הוא ישן שם וחולם חלום. בחלום הוא רואה סולם שמלאכים עולים ויורדים בו. בראש הסולם מופיע ה'. הוא מבטיח שוב ליעקב את הארץ ואת העם שיצא ממנו.
" ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת.."
יעקב מציב את האבן שישן עליה כמצבה וקורא למקום בית אל.
יעקב מגיע לבאר בשדה ששלושה עדרי צאן נאספו שם. "אבן גדולה על פי הבאר"
הוא עוזר לרועים לגולל את האבן ולהשקות את הצאן. הוא שואל אותם מאין הם
והם אומרים לו מחרן. בעוד הם מדברים באה רחל עם העדר של לבן אביה.
יעקב נדלק מיד על רחל ועוזר לה להשקות את צאנה.
" וישק יעקב לרחל וישא את-קלו ויבך.."
הוא מציג את עצמו בפניה ומספר את קורותיו. רחל לוקחת אותו אל בית אביה.
ללבן שתי בנות, לאה ורחל. יעקב התאהב ברחל ממבט ראשון. הוא מבקש את ידה
מוכן לעבוד עבורה שבע שנים. לבן מסכים.
בתום שבע שנים לבן מכין מסיבה ומביא לו את לאה. יעקב רוצה את רחל. לבן מסביר לו שאין זה נהוג להשיא את הקטנה לפני הבכורה, אך אם יעבוד שבע שנים נוספות יוכל
לשאת גם את רחל. באין ברירה הוא עובד עוד שבע שנים עבור רחל.
לאה מתחילה ללדת ורחל עקרה. לאה יולדת את ראובן ואת שמעון ואחר כך את לוי ויהודה. רחל רואה שהיא לא מצליחה להביא ילדים. " ותקנא רחל באחותה.."
היא מציעה ליעקב את שפחתה: בלהה.
בלהה יולדת את דן ונפתלי.
לאה רואה שעומדים להשיגה במרוץ, היא מציעה ליעקב את שפחתה: זילפה.
זילפה יולדת את גד ואת אשר.
ראובן מביא דודאים מן השדה. רחל מבקשת מלאה קצת דודאים. לאה מקנאת באחותה
שיעקב אוהב אותה יותר מן האחרות ומסרבת. בסוף הן עושות עסקה לפיה יעקב ישכב עם לאה במקום רחל תמורת הדודאים. כתוצאה מכך יולדת לאה את יששכר. אחר כך את זבולון ובסוף בת, את דינה.
סוף סוף גם רחל נכנסת להריון ויולדת את יוסף.
יעקב רוצה לחזור אל ארצו ומבקש להתחשבן עם לבן.
" ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה.."
הם מגיעים להסכם לפיו יעקב ייקח את " הנקוד וטלוא כל שה-חום בכבשים וטלוא ונקוד בעזים.." ה' מברך את יעקב והוא יוצא ברכוש גדול.
יעקב עוזב את לבן. רחל גנבה את " התרפים אשר לאביה.." לבן דולק אחרי מחנה יעקב וגוער בו.
" מה עשית ותגנב את-לבבי ותנהג את- בנותי כשבויות חרב.."
יעקב מתנצל, " כי יראתי פן-תגזול את בנותיך מעמי.." על התרפים הוא לא ידע.
לבן עורך חיפוש מדוקדק למצוא את התרפים, רחל מחביאה אותם תחת כר הגמל
וכאשר בא לחפש אצלה אומרת: " לא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי.."
יעקב מוכיח את לבן: " מה-פשעי מה חטאי כי דלקת אחרי.."
לבן מתרצה, נפרד מבנותיו וילדיהן ושב אל ביתו.
יעקב מקים " גל עד" לזכר המאורע.
הוא ממשיך לנוע ופוגש במלאכים. הוא קורא למקום מחניים כי מבין ששני מחנות
עומדים זה מול זה.
מחנהו של עשו מחכה לו בפרשה הבאה.
שבת שלום
פרשת ויצא
" ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה.."
יעקב מגיע ללוז. הוא ישן שם וחולם חלום. בחלום הוא רואה סולם שמלאכים עולים ויורדים בו. בראש הסולם מופיע ה'. הוא מבטיח שוב ליעקב את הארץ ואת העם שיצא ממנו.
" ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת.."
יעקב מציב את האבן שישן עליה כמצבה וקורא למקום בית אל.
יעקב מגיע לבאר בשדה ששלושה עדרי צאן נאספו שם. "אבן גדולה על פי הבאר"
הוא עוזר לרועים לגולל את האבן ולהשקות את הצאן. הוא שואל אותם מאין הם
והם אומרים לו מחרן. בעוד הם מדברים באה רחל עם העדר של לבן אביה.
יעקב נדלק מיד על רחל ועוזר לה להשקות את צאנה.
" וישק יעקב לרחל וישא את-קלו ויבך.."
הוא מציג את עצמו בפניה ומספר את קורותיו. רחל לוקחת אותו אל בית אביה.
ללבן שתי בנות, לאה ורחל. יעקב התאהב ברחל ממבט ראשון. הוא מבקש את ידה
מוכן לעבוד עבורה שבע שנים. לבן מסכים.
בתום שבע שנים לבן מכין מסיבה ומביא לו את לאה. יעקב רוצה את רחל. לבן מסביר לו שאין זה נהוג להשיא את הקטנה לפני הבכורה, אך אם יעבוד שבע שנים נוספות יוכל
לשאת גם את רחל. באין ברירה הוא עובד עוד שבע שנים עבור רחל.
לאה מתחילה ללדת ורחל עקרה. לאה יולדת את ראובן ואת שמעון ואחר כך את לוי ויהודה. רחל רואה שהיא לא מצליחה להביא ילדים. " ותקנא רחל באחותה.."
היא מציעה ליעקב את שפחתה: בלהה.
בלהה יולדת את דן ונפתלי.
לאה רואה שעומדים להשיגה במרוץ, היא מציעה ליעקב את שפחתה: זילפה.
זילפה יולדת את גד ואת אשר.
ראובן מביא דודאים מן השדה. רחל מבקשת מלאה קצת דודאים. לאה מקנאת באחותה
שיעקב אוהב אותה יותר מן האחרות ומסרבת. בסוף הן עושות עסקה לפיה יעקב ישכב עם לאה במקום רחל תמורת הדודאים. כתוצאה מכך יולדת לאה את יששכר. אחר כך את זבולון ובסוף בת, את דינה.
סוף סוף גם רחל נכנסת להריון ויולדת את יוסף.
יעקב רוצה לחזור אל ארצו ומבקש להתחשבן עם לבן.
" ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה.."
הם מגיעים להסכם לפיו יעקב ייקח את " הנקוד וטלוא כל שה-חום בכבשים וטלוא ונקוד בעזים.." ה' מברך את יעקב והוא יוצא ברכוש גדול.
יעקב עוזב את לבן. רחל גנבה את " התרפים אשר לאביה.." לבן דולק אחרי מחנה יעקב וגוער בו.
" מה עשית ותגנב את-לבבי ותנהג את- בנותי כשבויות חרב.."
יעקב מתנצל, " כי יראתי פן-תגזול את בנותיך מעמי.." על התרפים הוא לא ידע.
לבן עורך חיפוש מדוקדק למצוא את התרפים, רחל מחביאה אותם תחת כר הגמל
וכאשר בא לחפש אצלה אומרת: " לא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי.."
יעקב מוכיח את לבן: " מה-פשעי מה חטאי כי דלקת אחרי.."
לבן מתרצה, נפרד מבנותיו וילדיהן ושב אל ביתו.
יעקב מקים " גל עד" לזכר המאורע.
הוא ממשיך לנוע ופוגש במלאכים. הוא קורא למקום מחניים כי מבין ששני מחנות
עומדים זה מול זה.
מחנהו של עשו מחכה לו בפרשה הבאה.
שבת שלום
