יצחק דישון
New member
פרשת ויצא
בס"ד
פרשת ויצא
" ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה.."
יעקב מגיע ללוז. הוא ישן שם וחולם חלום. בחלום הוא רואה סולם שמלאכים עולים ויורדים בו. בראש הסולם מופיע השם. הוא מבטיח שוב ליעקב את הארץ ואת העם שיצא ממנו.
" ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת.."
יעקב מציב את האבן שישן עליה כמצבה וקורא למקום בית אל.
יעקב מגיע לבאר בשדה ששלושה עדרי צאן נאספו שם. " אבן גדולה על פי הבאר." הוא עוזר לרועים לגולל את האבן ולהשקות את הצאן. הוא שואל אותם מאין הם, והם אמרים לו מחרן. בעוד הם מדברים באה רחל עם העדר של לבן אביה. יעקב נדלק מיד על רחל ועוזר לה להשקות את צאנה.
" וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך.."
הוא מציג את עצמו בפניה ומספר את קורותיו. רחל לוקחת אותו אל בית אביה.
ללבן שתי בנות. לאה ורחל. יעקב מתאהב ברחל במבט ראשון. הוא מבקש את ידה, מוכן לעבוד עבורה 7 שנים. לבן מסכים. בתום שבע שנים לבן מכין מסיבה ומביא לו את לאה. יעקב רוצה את רחל. לבן מסביר לו שאין זה נהוג להשיא את הקטנה לפני הבכורה. אך אם יעבוד שבע שנים נוספות יוכל לשאת גם את רחל. באין ברירה הוא עובד עוד שבע שנים עבור רחל.
לאה מתחילה ללדת ורחל עקרה. לאה יולדת את ראובן ואת שמעון, אחר כך את לוי ויהודה. רחל רואה שהיא לא מצליחה להביא ילדים, " ותקנא רחל באחותה.."
היא מציעה ליעקב את שפחתה: בלחה. בלחה יולדת את דן ונפתלי. לאה רואה שעומדים להשיגה במרוץ, היא מציעה ליעקב את שפחתה: זילפה. זילפה יולדת את גד ואשר.
ראובן מביא דודאים מן השדה. רחל מבקשת מלאה קצת דודאים. לאה מקנאת באחותה שיעקב אוהב אותה יותר מהאחרות ומסרבת. בסוף עושות עסקה לפיה יעקב ישכב עם לאה במקום רחל תמורת הדודאים. כתוצאה מכך יולדת לאה את יששכר אחר כך את זבולון ובסוף בת את דינה.
סוף סוף גם רחל נכנסת להריון ויולדת את יוסף.
יעקב רוצה לחזור אל ארצו ומבקש להתחשבן עם לבן.
" ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה.."
הם מגיעים להסכם לפיה: יעקב ייקח " הנקוד והטלוא כל שה-חום בכבשים, וטלוא ונקוד בעזים.." השם מברך את יעקב והוא יוצא ברכוש גדול.
יעקב עוזב את לבן רחל גנבה "את התרפים אשר לאביה."
לבן דולק אחרי מחנה יעקב.
" מה עשית ותגנוב את- לבבי ותנהג את-בנותיי כשבויות חרב.."
יעקב מתנצל. " כי יראתי פן- תגזול את בנותיך מעמי.." על התרפים הוא לא ידע.
לבן עורך חיפוש מדוקדק למצאו את התרפים. רחל מחביאה אותם מתחת לכר של הגמל כאשר בא לחפש אצלה היא אומרת: " לא אוכל לקום בפניך כי דרך נשים לי.."
יעקב מוכיח את לבן: " מה-פשעי מה חטאי כי דלקת אחרי.."
לבן מתרצה נפרד מבנותיו ושב אל ביתו.
יעקב מקים גל עד לזכר המאורע.
הוא ממשיך לנוע ופוגש במלאכים הוא קורא למקום: מחניים, כי שני מחנות עומדים זה מול זה.
מחנהו של עשו מחכה בפרשה הבאה
שבת שלום
*
שאלה קטנה מציקה לי לזמן רב: אנחנו חוזרים ואומרים כל הזמן: "רחל אימנו", אבל אנחנו – יהודה – בני לאה. למה לא מזכירים – "לאה אימנו?"
בס"ד
פרשת ויצא
" ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה.."
יעקב מגיע ללוז. הוא ישן שם וחולם חלום. בחלום הוא רואה סולם שמלאכים עולים ויורדים בו. בראש הסולם מופיע השם. הוא מבטיח שוב ליעקב את הארץ ואת העם שיצא ממנו.
" ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת.."
יעקב מציב את האבן שישן עליה כמצבה וקורא למקום בית אל.
יעקב מגיע לבאר בשדה ששלושה עדרי צאן נאספו שם. " אבן גדולה על פי הבאר." הוא עוזר לרועים לגולל את האבן ולהשקות את הצאן. הוא שואל אותם מאין הם, והם אמרים לו מחרן. בעוד הם מדברים באה רחל עם העדר של לבן אביה. יעקב נדלק מיד על רחל ועוזר לה להשקות את צאנה.
" וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך.."
הוא מציג את עצמו בפניה ומספר את קורותיו. רחל לוקחת אותו אל בית אביה.
ללבן שתי בנות. לאה ורחל. יעקב מתאהב ברחל במבט ראשון. הוא מבקש את ידה, מוכן לעבוד עבורה 7 שנים. לבן מסכים. בתום שבע שנים לבן מכין מסיבה ומביא לו את לאה. יעקב רוצה את רחל. לבן מסביר לו שאין זה נהוג להשיא את הקטנה לפני הבכורה. אך אם יעבוד שבע שנים נוספות יוכל לשאת גם את רחל. באין ברירה הוא עובד עוד שבע שנים עבור רחל.
לאה מתחילה ללדת ורחל עקרה. לאה יולדת את ראובן ואת שמעון, אחר כך את לוי ויהודה. רחל רואה שהיא לא מצליחה להביא ילדים, " ותקנא רחל באחותה.."
היא מציעה ליעקב את שפחתה: בלחה. בלחה יולדת את דן ונפתלי. לאה רואה שעומדים להשיגה במרוץ, היא מציעה ליעקב את שפחתה: זילפה. זילפה יולדת את גד ואשר.
ראובן מביא דודאים מן השדה. רחל מבקשת מלאה קצת דודאים. לאה מקנאת באחותה שיעקב אוהב אותה יותר מהאחרות ומסרבת. בסוף עושות עסקה לפיה יעקב ישכב עם לאה במקום רחל תמורת הדודאים. כתוצאה מכך יולדת לאה את יששכר אחר כך את זבולון ובסוף בת את דינה.
סוף סוף גם רחל נכנסת להריון ויולדת את יוסף.
יעקב רוצה לחזור אל ארצו ומבקש להתחשבן עם לבן.
" ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה.."
הם מגיעים להסכם לפיה: יעקב ייקח " הנקוד והטלוא כל שה-חום בכבשים, וטלוא ונקוד בעזים.." השם מברך את יעקב והוא יוצא ברכוש גדול.
יעקב עוזב את לבן רחל גנבה "את התרפים אשר לאביה."
לבן דולק אחרי מחנה יעקב.
" מה עשית ותגנוב את- לבבי ותנהג את-בנותיי כשבויות חרב.."
יעקב מתנצל. " כי יראתי פן- תגזול את בנותיך מעמי.." על התרפים הוא לא ידע.
לבן עורך חיפוש מדוקדק למצאו את התרפים. רחל מחביאה אותם מתחת לכר של הגמל כאשר בא לחפש אצלה היא אומרת: " לא אוכל לקום בפניך כי דרך נשים לי.."
יעקב מוכיח את לבן: " מה-פשעי מה חטאי כי דלקת אחרי.."
לבן מתרצה נפרד מבנותיו ושב אל ביתו.
יעקב מקים גל עד לזכר המאורע.
הוא ממשיך לנוע ופוגש במלאכים הוא קורא למקום: מחניים, כי שני מחנות עומדים זה מול זה.
מחנהו של עשו מחכה בפרשה הבאה
שבת שלום
*
שאלה קטנה מציקה לי לזמן רב: אנחנו חוזרים ואומרים כל הזמן: "רחל אימנו", אבל אנחנו – יהודה – בני לאה. למה לא מזכירים – "לאה אימנו?"
