יצחק דישון
New member
פרשת וישב
בס"ד
פרשת וישב
" וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען.."
האחים רועים את העדרים. רק יוסף הנער יושב בבית, חנון ומפונק. על בנימין הקטן לא מדובר בשלב זה.
" וישראל אהב את- יוסף מכל בניו כי בן-זקנים הוא לו.."
הוא הלביש אותו כותונת פסים והעדיף אותו על פני האחרים. לכן האחים קנאו בו ושנאו אותו.
יוסף שנהנה ממעמד מיוחד חלם חלום. בחלום: " מאלמים אלמות בתוך השדה והנה קמה אלמתי .. ואלמתכם ותשתחוין לאלמתי.."
כאשר שמעו האחים את החלום כעסו עליו עוד יותר, יוסף ממשיך לחלום שגם השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לו.
יום אחד שולח יעקב את יוסף לבקר את אחיו הרועים בשדה. הם מתנפלים עליו ומשליחים אותו לבור. באותו זמן עובר שיירה של ישמעאלים שפניהם מצרימה. יהודה מציע במקום להרוג את יוסף למכור אותו לישמעאלים.
" וימכרו את יוסף בעשרים כסף."
ראובן בא לחפש את יוסף בבור כדי לחלצו, אך לא מוצא אותו.
" הילד איננו ואני אנא אני- בא.."
הם מורחים את כותונת הפסים בדם של שעיר עזים ומודיעים ליעקב שמצאו את זה בשדה. יעקב מבין ש" חיה רע אכלתהו טרף טרף את יוסף.."
כאן בא הסיפור של יהודה שמחובתו להקים זרע לבנו המת. כלתו תמר, לאחר שראתה כי אין לה יבם, מתחפשת לזונה ומפתה את יהודה. כך היא משיגה את המשך המשפחה ונחלתו של בעלה. היא יולדת את זרח ופרץ.
יוסף מגיע למצרים ונמכר לפוטיפר סריס פרעה ושר הטבחים. הוא משרת כהלכה את אדונו וזוכה להערכה רבה. הוא מתמנה למנהל משק הבית.
אשתו של הסריס, מטעמים מובנים, חושקת ביוסף שהוא צעיר יפה תואר. היא מנסה להשכיב אותו, קורעת את בגדיו, אך הוא בורח ממנה. כדי לנקום בו היא מעלילה עליו שניסה לאנוס אותה.
" ויקח אדוני-יוסף אותו וייתנהו אל-בית הסוהר.."
בבית הסוהר יוסף פותר את חלום שר האופים ושר המשקים. את שר האופים תולים ושר המשקים מקבל חנינה.
יוסף מבקש משר המשקים המשתחרר לדבר לטובתו. אבל
" ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו ."
שבת שלום
בלחה וזלפה
ריבוי נשים וילדים רבים מהורים שונים גרמה מאז ומתמיד להיררכיה , מדרג, במשפחה. מצב בו העליונים שולטים על התחתונים. במבנה המשפחה הנורמאלית: האב, האישה, הילדים לפי הגיל. זהו המצב האידאלי הנורמאלי שכמעט לא קיים.
כבר בתקופת המקרא מבנה המשפחה היה שונה. אברהם אבינו שהיה שליט ומנהיג גדול, איבד את דרוגו במשפחה לשרה אשתו. שרה כאשר אבדה תקוותה ללדת יורש משלה, נתנה לו את הגר כאישה שנייה. היא שמרה על עליונותה והעבידה את הגר כשפחה. ברגע שיצחק נולד וגדל דאגה לגרשה ולהפקיר את ישמעאל בנה למות.
סיפור דומה אנחנו מוצאים בספרה של הסופרת פרל בק על המשפחה הסינית. ( לפני הקומוניזם ) גם שם כאשר האישה הגיעה לגיל הבלות, הביאה אישה צעירה לבעלה. היא שמרה על מעמדה כבעלת הבית בכל נושאים, כספים, ילדים, מגורים והכול. אילו האישה הצעירה הפכה להיות שפחה. ילדיה היו נחותים מילדי האישה הראשית.
הסיפור חוזר אצל יעקב אבינו. ברגע ש בלחה וזלפה מצטרפות למשפחה, מתחילה היררכיה חדה ומודגשת בין הילדים. הילדים המוערכים ביותר הם ילדי רחל האהובה: יוסף ובנימין. אחר כך בני לאה: ראובן, שמעון, לוי ויהודה. ראובן הבכור ממנה את עצמו לראש המשפחה, ( " וישכב את- בלחה" ) שמעון ולי מבצעים את נקמתם בשכם בלי לבקש רשות מהאב. התורה דואגת להזכיר את מעמדו של יהודה ע"י פרסום הסיפור שלו עם תמר. בני בלחה וזלפה הם האחרונים והנחותים ביותר.
הסיפור של יוסף הוא מדגיש את מקומם של בני רחל בהיררכיה.
גם כיום במשפחות בהן ילדים מאימהות שונות או מאב שונה קיימת אותה היררכיה. כמו בבדיחה: " הילדים שלך והילדים שלי מרביצים לילדים שלנו.." התחרות הכלכלית, החברתית המעמד המשפחתי, קיימת בכל חריפותה.
תמר
הסיפור של תמר עם יהודה מעלה את שאלת מצוות הייבום. אישה שבעלה מת ולא הניח אחריו זרע, אסורה להנשא לאדם אחר, ומצוה על אחי המת לייבם אותה. היינו לקחתה לו לאישה, כדי להקים שם לאחיו המת. אמנם כתוב להקים שם, אבל המצווה כלכלית וכוונתה לשמור על זכויות האלמנה לקבל את חלקו של בעלה בנחלה.
הייות והתורה שומרת על העברת הנחלה אך ורק בין אנשי השבט, ( דוגמת בנות צלפחד שמותר להן להתחתן רק עם אנשי שבטן ) חוייב האח הצעיר לשאת את האלמנה.
היום מצב זה שכיח מאוד במשקים חקלאיים כאשר ההורים בעלי המשק ממנים את אחד הבנים כבן ממשיך וכאשר הוא נפטר מתחילה המלחמה על המשק בין האלמנה לבין האחים האחרים. בתי המשפט פוסקים בדרך כלל לטובת האלמנה, אבל מבחינת ההלכה הדתית החליצה עלולה לבטל את זכותה לירושה.
כנס רבנים שהתכנסה בירושלים החליט: משפחת היבמים חייבים במזונות יבמתם, עד שיפטרו את יבמתם בחליצה. פירוש הדבר שאחרי החליצה המשפחה כבר לא חייבת לפרנס את האלמנה.
בס"ד
פרשת וישב
" וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען.."
האחים רועים את העדרים. רק יוסף הנער יושב בבית, חנון ומפונק. על בנימין הקטן לא מדובר בשלב זה.
" וישראל אהב את- יוסף מכל בניו כי בן-זקנים הוא לו.."
הוא הלביש אותו כותונת פסים והעדיף אותו על פני האחרים. לכן האחים קנאו בו ושנאו אותו.
יוסף שנהנה ממעמד מיוחד חלם חלום. בחלום: " מאלמים אלמות בתוך השדה והנה קמה אלמתי .. ואלמתכם ותשתחוין לאלמתי.."
כאשר שמעו האחים את החלום כעסו עליו עוד יותר, יוסף ממשיך לחלום שגם השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לו.
יום אחד שולח יעקב את יוסף לבקר את אחיו הרועים בשדה. הם מתנפלים עליו ומשליחים אותו לבור. באותו זמן עובר שיירה של ישמעאלים שפניהם מצרימה. יהודה מציע במקום להרוג את יוסף למכור אותו לישמעאלים.
" וימכרו את יוסף בעשרים כסף."
ראובן בא לחפש את יוסף בבור כדי לחלצו, אך לא מוצא אותו.
" הילד איננו ואני אנא אני- בא.."
הם מורחים את כותונת הפסים בדם של שעיר עזים ומודיעים ליעקב שמצאו את זה בשדה. יעקב מבין ש" חיה רע אכלתהו טרף טרף את יוסף.."
כאן בא הסיפור של יהודה שמחובתו להקים זרע לבנו המת. כלתו תמר, לאחר שראתה כי אין לה יבם, מתחפשת לזונה ומפתה את יהודה. כך היא משיגה את המשך המשפחה ונחלתו של בעלה. היא יולדת את זרח ופרץ.
יוסף מגיע למצרים ונמכר לפוטיפר סריס פרעה ושר הטבחים. הוא משרת כהלכה את אדונו וזוכה להערכה רבה. הוא מתמנה למנהל משק הבית.
אשתו של הסריס, מטעמים מובנים, חושקת ביוסף שהוא צעיר יפה תואר. היא מנסה להשכיב אותו, קורעת את בגדיו, אך הוא בורח ממנה. כדי לנקום בו היא מעלילה עליו שניסה לאנוס אותה.
" ויקח אדוני-יוסף אותו וייתנהו אל-בית הסוהר.."
בבית הסוהר יוסף פותר את חלום שר האופים ושר המשקים. את שר האופים תולים ושר המשקים מקבל חנינה.
יוסף מבקש משר המשקים המשתחרר לדבר לטובתו. אבל
" ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו ."
שבת שלום
בלחה וזלפה
ריבוי נשים וילדים רבים מהורים שונים גרמה מאז ומתמיד להיררכיה , מדרג, במשפחה. מצב בו העליונים שולטים על התחתונים. במבנה המשפחה הנורמאלית: האב, האישה, הילדים לפי הגיל. זהו המצב האידאלי הנורמאלי שכמעט לא קיים.
כבר בתקופת המקרא מבנה המשפחה היה שונה. אברהם אבינו שהיה שליט ומנהיג גדול, איבד את דרוגו במשפחה לשרה אשתו. שרה כאשר אבדה תקוותה ללדת יורש משלה, נתנה לו את הגר כאישה שנייה. היא שמרה על עליונותה והעבידה את הגר כשפחה. ברגע שיצחק נולד וגדל דאגה לגרשה ולהפקיר את ישמעאל בנה למות.
סיפור דומה אנחנו מוצאים בספרה של הסופרת פרל בק על המשפחה הסינית. ( לפני הקומוניזם ) גם שם כאשר האישה הגיעה לגיל הבלות, הביאה אישה צעירה לבעלה. היא שמרה על מעמדה כבעלת הבית בכל נושאים, כספים, ילדים, מגורים והכול. אילו האישה הצעירה הפכה להיות שפחה. ילדיה היו נחותים מילדי האישה הראשית.
הסיפור חוזר אצל יעקב אבינו. ברגע ש בלחה וזלפה מצטרפות למשפחה, מתחילה היררכיה חדה ומודגשת בין הילדים. הילדים המוערכים ביותר הם ילדי רחל האהובה: יוסף ובנימין. אחר כך בני לאה: ראובן, שמעון, לוי ויהודה. ראובן הבכור ממנה את עצמו לראש המשפחה, ( " וישכב את- בלחה" ) שמעון ולי מבצעים את נקמתם בשכם בלי לבקש רשות מהאב. התורה דואגת להזכיר את מעמדו של יהודה ע"י פרסום הסיפור שלו עם תמר. בני בלחה וזלפה הם האחרונים והנחותים ביותר.
הסיפור של יוסף הוא מדגיש את מקומם של בני רחל בהיררכיה.
גם כיום במשפחות בהן ילדים מאימהות שונות או מאב שונה קיימת אותה היררכיה. כמו בבדיחה: " הילדים שלך והילדים שלי מרביצים לילדים שלנו.." התחרות הכלכלית, החברתית המעמד המשפחתי, קיימת בכל חריפותה.
תמר
הסיפור של תמר עם יהודה מעלה את שאלת מצוות הייבום. אישה שבעלה מת ולא הניח אחריו זרע, אסורה להנשא לאדם אחר, ומצוה על אחי המת לייבם אותה. היינו לקחתה לו לאישה, כדי להקים שם לאחיו המת. אמנם כתוב להקים שם, אבל המצווה כלכלית וכוונתה לשמור על זכויות האלמנה לקבל את חלקו של בעלה בנחלה.
הייות והתורה שומרת על העברת הנחלה אך ורק בין אנשי השבט, ( דוגמת בנות צלפחד שמותר להן להתחתן רק עם אנשי שבטן ) חוייב האח הצעיר לשאת את האלמנה.
היום מצב זה שכיח מאוד במשקים חקלאיים כאשר ההורים בעלי המשק ממנים את אחד הבנים כבן ממשיך וכאשר הוא נפטר מתחילה המלחמה על המשק בין האלמנה לבין האחים האחרים. בתי המשפט פוסקים בדרך כלל לטובת האלמנה, אבל מבחינת ההלכה הדתית החליצה עלולה לבטל את זכותה לירושה.
כנס רבנים שהתכנסה בירושלים החליט: משפחת היבמים חייבים במזונות יבמתם, עד שיפטרו את יבמתם בחליצה. פירוש הדבר שאחרי החליצה המשפחה כבר לא חייבת לפרנס את האלמנה.
