פרשת וישלח

פרשת וישלח

פרשת וישלח יעקב מתכונן לקראת הפגישה הגורלית עם עשו אחיו. " וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו.." המלאכים חוזרים ומודיעים לו, כי עשו מתקדם לקראתו עם 400 איש. יעקב מתארגן להגנה. הוא מחלק את המחנה שלו לשני חלקים. " אם-יבוא עשו אל- המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפלטה.." הוא גם מתפלל לאלהים ומבקש את עזרתו והגנתו מפני עשו. הוא מזכיר לו את ההבטחה: " ואתה אמרת היטב אטיב עמך.." הוא גם מכין מנחה לעשו כדי לרצותו. עדרים של עזים, כבשים וגמלים. הוא מורה לעבדיו להציב את המתנה לפני המחנה. עוד לפני המפגש עם עשו יעקב נלחם עם המלאך. ניסיון להפיק בו ביטחון עצמי. הוא מנצח את המלאך שמברך אותו ומשנה את שמו לישראל. הפגישה עם עשו על אף הפחדים והחששות מתרחשת בשלום ובאהבה. הזמן מרפא את כעס והנקמנות והאחים מתחבקים. יעקב מציג בפני עשו את משפחתו. עשו מזמין אותם להצטרף אליו. יעקב מתחמק בטענה שהעדרים מתנהלים לאט והם נפרדים בשלום. יעקב מגיע לשכם. דינה בת יעקב נחטפת ע"י שכם בן חמור ונאנסת. שכם מבקש לשאת אותה לאישה. בני יעקב נרגזים מאוד ובמרמה מסכימים בתנאי שכל זכר בשכם ימול את עצמו. כאשר הם כואבים מן הניתוח שמעון ולוי מתנפלים עליהם. עושים טבח בעיר ובוזזים אותה. את דינה משחררים ומחזירים הביתה. יעקב מפחד מתגובת השכנים ונוזף בבניו. " הכזונה יעשה את- אחותנו.." משיבים לו. יעקב מנקה את המחנה שלו מכל הזוהמה משמיד את פסלי האלילים ויוצאים לבית אל. בבית אל הוא מקים מזבח ומודה " לאל הענה אתי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי.." כאן נגלה לו שוב ה' ומזכיר לו שמעתה הוא ישראל. " ויסעו מבית אל ויהי-עוד כברת-הארץ לבוא אפרתה.." שם יולדת רחל את בנימין ומתה בלידה. " ותקבר בדרך אפרתה הוא בית לחם.." יעקב מגיע הביתה לחברון, קרית ארבע. " ויגוע יצחק וימת ויאסף אל עמיו ויקברו אותו עשו ויעקב בניו.." הפרשה מספרת עוד את תולדות עשו שהוא: " אבי אדום". * בפרשה הזאת בא לביטוי שאלת המלחמה והשלום מתי צריך להגיב בכוח ומתי לחפש את השלום. שבת שלום
 
עוד בנושא הפרשה

בעדות שתרגמתי זה עתה מספרת ניצולת שואה על תקרית שקרתה כבר ב 1946 אחרי המלחמה. המשטרה המקומית שמפקדה היה יהודי אסרה פושעים, רוצחים פשיסטים. קבוצת חמומי מוח אנטישמיים יצאו להפגנה פרועה ודרשו לשחרר את האסירים, חברים שלהם. במהרה נאסף אספסוף גדול והם צעדו לעבר בניין המשטרה. השלטון המרכזי כדי למנוע שפיכת דמים הורא למשטרה לא לפתוח באש ולשחרר את האסירים המפקד הרוסי לא היה בדעה הזאת, אבל בשלב ראשון לא התערב. כאשר ראה האספסוף שנכנעים לו, פרץ לתוך המשטרה ורצח את המפקד היהודי. הם המשיכו לנוע לעבר בית המשפט והכלא. בשלב זה הרוסים התערבו. ברגע שראו את החיילים הרוסים החמושים כל הפורעים ברחו. אנו לומדים מזה ששמעון ולי צדקו. נגד מחבלים בלתי שפויים צריך להגיב ללא רחמים. מול אויב שפוי צריך לחפש את הפשרה והשלום.
 
תודה יצחק, שבת שלום, ועוד משהו

מצורף דיוקן עצמי עם טלאי צהוב, שצייר פליקס נוסבאום, מתוך הספר של מתיה קם: "ישראל והעמים דרך סיפור יעקב ועשיו".
 
למעלה