יצחק דישון
New member
פרשת כי תשא
פרשת כי תשא
" כי תשא את-ראש בני ישראל לפקודהם.."
כשהיינו בטירונות לפני ואחרי כל יציאה נשמעה הפקודה: " להתפקד!" גם משה היה צריך אחרי קטע של משא לפקוד את העם. כבשיר: " ובדרך זה את זה ספרנו- מי חסר? מי חסר?" המפקד נערך מבן עשרים שנה למעלה, הילדים זה חופשי.
זו גם הזדמנות להטיל עוד איזה מס קטן, מין אגרת תפקוד כמו שעושים המפלגות. רק מחצית השקל. כופר נפש קראו לזה.
" העשיר לא-ירבה והדל לא ימעיט.."
שיטת הספירה למרשם התושבים שנבחרה, הוא שסופרים את הכסף לא את האנשים.
אחרי שהקימו את אוהל המועד עם כל הפאר שבו, נזכרו לשים בכניסה כיור נחושת כדי שהנכנסים ירחצו את רגליהם וידיהם ולא ילכלכו בפנים. ואם כבר מתרחצים אז כדאי גם לשים בושם שיהיה ריח טוב, במיוחד ליד המזבח.
כל הדברים חשובים, אבל את הכבוד האמתי נותנת האמנות. על כן מזמינים את בצלאל לפאר את המקדש ביצירות אמנות.
משה מזכיר שוב את שמירת השבת
" וישמרו בני-ישראל את השבת לעשות את-השבת לדורתם ברית עולם... כל-העשה מלאכה ביום השבת מות יומת.."
עכשיו משה יכול לעלות להר לקבל את לוחות הברית כתובות באצבע השם. הוא עולה ובושש לחזור. עם קשי-עורף, חסרי סבלנות פונים אל אהרון. מפרקים את נזמי הזהב אשר באזני הנשים, לעשות מהם עגל זהב.
זה הבומרנג של פולחן יתר. עכשיו הם רוצים פולחן בכל מחיר וללא אבחנה.
משה חוזר עם לוחות הברית. " וישמע יהושוע את קול העם ברעה, ויאמר אל- משה: קול מלחמה במחנה.."
" ויחר אף משה" הוא שובר את לוחות הברית,, שורף את העגל וטוחן אותו עד דק. אהרון מנסה להצטדק ומתנצל: לא ידענו מה קרה לך..
משה מכריז: " מי לשם אלי ויאספו אליו בני לוי.."
מלחמת אזרחים בלתי נמנעת.
משה מרחיק את אוהל מועד מחוץ למחנה. המרחק הפיזי של השלטון מן העם משרה לו יותר קדושה יותר מרות.
הוא פוסל לוחות חדשים ומתכונן לשלב הבא.
" ויראו בני-ישראל את פני משה כי קרן עור.."
כגודל החטא גודל הסליחה.
שבת שלום
פרשת כי תשא
" כי תשא את-ראש בני ישראל לפקודהם.."
כשהיינו בטירונות לפני ואחרי כל יציאה נשמעה הפקודה: " להתפקד!" גם משה היה צריך אחרי קטע של משא לפקוד את העם. כבשיר: " ובדרך זה את זה ספרנו- מי חסר? מי חסר?" המפקד נערך מבן עשרים שנה למעלה, הילדים זה חופשי.
זו גם הזדמנות להטיל עוד איזה מס קטן, מין אגרת תפקוד כמו שעושים המפלגות. רק מחצית השקל. כופר נפש קראו לזה.
" העשיר לא-ירבה והדל לא ימעיט.."
שיטת הספירה למרשם התושבים שנבחרה, הוא שסופרים את הכסף לא את האנשים.
אחרי שהקימו את אוהל המועד עם כל הפאר שבו, נזכרו לשים בכניסה כיור נחושת כדי שהנכנסים ירחצו את רגליהם וידיהם ולא ילכלכו בפנים. ואם כבר מתרחצים אז כדאי גם לשים בושם שיהיה ריח טוב, במיוחד ליד המזבח.
כל הדברים חשובים, אבל את הכבוד האמתי נותנת האמנות. על כן מזמינים את בצלאל לפאר את המקדש ביצירות אמנות.
משה מזכיר שוב את שמירת השבת
" וישמרו בני-ישראל את השבת לעשות את-השבת לדורתם ברית עולם... כל-העשה מלאכה ביום השבת מות יומת.."
עכשיו משה יכול לעלות להר לקבל את לוחות הברית כתובות באצבע השם. הוא עולה ובושש לחזור. עם קשי-עורף, חסרי סבלנות פונים אל אהרון. מפרקים את נזמי הזהב אשר באזני הנשים, לעשות מהם עגל זהב.
זה הבומרנג של פולחן יתר. עכשיו הם רוצים פולחן בכל מחיר וללא אבחנה.
משה חוזר עם לוחות הברית. " וישמע יהושוע את קול העם ברעה, ויאמר אל- משה: קול מלחמה במחנה.."
" ויחר אף משה" הוא שובר את לוחות הברית,, שורף את העגל וטוחן אותו עד דק. אהרון מנסה להצטדק ומתנצל: לא ידענו מה קרה לך..
משה מכריז: " מי לשם אלי ויאספו אליו בני לוי.."
מלחמת אזרחים בלתי נמנעת.
משה מרחיק את אוהל מועד מחוץ למחנה. המרחק הפיזי של השלטון מן העם משרה לו יותר קדושה יותר מרות.
הוא פוסל לוחות חדשים ומתכונן לשלב הבא.
" ויראו בני-ישראל את פני משה כי קרן עור.."
כגודל החטא גודל הסליחה.
שבת שלום
