יצחק וולסטר
New member
פרשת כי תשא
פרשת כי תשא " כי תשא את-ראש בני-ישראל לפקודיהם.." כשהיינו בטירונות לפני ואחרי כל יציאה נשמעה הפקודה : " להתפקד!" גם משה היה צריך אחרי קטע של משא לפקוד את העם. כמו בשיר: " ובדרך זה את זה ספרנו, מי חסר? מי חסר?" המפקד נערך מבן עשרים שנה למעלה, הילדים זה חופשי. זו גם הזדמנות להטיל עוד איזה מס קטן, מן אגרת התפקדות כמו שעושים המפלגות. רק מחצית השקל. כופר נפש קראו לזה. " כפרה עליך, הנה מחצית השקל". שיטת הספירה למרשם התושבים שנבחרה, היא שסופרים את הכסף לא את האנשים. אחרי שהקימו את אוהל מועד עם כל הפאר שבו, נזכרו לשים בכניסה כיור נחושת כדי שהנכנסים ירחצו את רגליהם וידיהם ולא ילכלכו בפנים. ג'קוזי אין, אבל צריך להתרחץ. ואם כבר מתרחצים, אז כדאי לשים גם בושם שיהיה ריח טוב, במיוחד ליד המזבח. כל הדברים חשובים, אבל את הכבוד האמיתי נותנת האמנות. על כן מזמינים את בצלאל לפאר את המקדש ביצירות אמנות. משה מזכיר שוב את שמירת השבת. " וישמרו בני-ישראל את השבת לעשות את- השבת לדרתם ברית עולם.." " כל-העשה מלאכה ביום השבת מות יומת" עכשיו משה יכול לעלות אל ההר לקבל את לוחות הברית כתובות באצבע ה'. הוא עולה ובושש לחזור. עם –קשה עורף, חסרי סבלנות פונים אל אהרון, מפרקים את נזמי הזהב אשר באוזני הנשים, לעשות מהם עגל זהב. זה הבומרנג של פולחן יתר, עכשיו הם רוצים פולחן בכל מחיר וללא אבחנה. משה חוזר עם לוחות הברית. " וישמע יהושע את-קול העם ברעה, ויאמר אל-משה קול מלחמה במחנה". " ויחר-אף משה" הוא שובר את לוחות הברית, שורף את העגל וטוחן אותו עד דק. אהרון מנסה להצטדק ומתנצל: לא ידענו מה קרה לך... משה מכריז: " מי לה' אלי ויאספו אליו בני לוי". מלחמת האזרחים בלתי נמנעת. כבר דובר בפרשת תרומה על הבעייתיות שביחסים בין שני אחים כאשר הצעיר הוא מספר אחד והמבוגר הוא מספר שתיים. משה השתדל כל הזמן לתת לאחיו אהרון את הכבוד המגיע לו, כדי שלא ירגיש את עצמו מקופח. הפעם השאיר אותו כממלא מקום ואהרון לא עמד במשימה. לו זה היה אדם אחר הוא היה צריך להרוג אותו כבוגד, אבל משה סלח לו והשאיר אותו על קנו. משה מרחיק את אוהל מועד מחוץ למחנה. המרחק הפיזי של השלטון מן העם משרה לו יותר קדושה, יותר מרות. הוא פוסל לוחות חדשות ומתכונן לשלב הבא. " וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור.." כגודל החטא כך גודל הסליחה. שבת שלום
פרשת כי תשא " כי תשא את-ראש בני-ישראל לפקודיהם.." כשהיינו בטירונות לפני ואחרי כל יציאה נשמעה הפקודה : " להתפקד!" גם משה היה צריך אחרי קטע של משא לפקוד את העם. כמו בשיר: " ובדרך זה את זה ספרנו, מי חסר? מי חסר?" המפקד נערך מבן עשרים שנה למעלה, הילדים זה חופשי. זו גם הזדמנות להטיל עוד איזה מס קטן, מן אגרת התפקדות כמו שעושים המפלגות. רק מחצית השקל. כופר נפש קראו לזה. " כפרה עליך, הנה מחצית השקל". שיטת הספירה למרשם התושבים שנבחרה, היא שסופרים את הכסף לא את האנשים. אחרי שהקימו את אוהל מועד עם כל הפאר שבו, נזכרו לשים בכניסה כיור נחושת כדי שהנכנסים ירחצו את רגליהם וידיהם ולא ילכלכו בפנים. ג'קוזי אין, אבל צריך להתרחץ. ואם כבר מתרחצים, אז כדאי לשים גם בושם שיהיה ריח טוב, במיוחד ליד המזבח. כל הדברים חשובים, אבל את הכבוד האמיתי נותנת האמנות. על כן מזמינים את בצלאל לפאר את המקדש ביצירות אמנות. משה מזכיר שוב את שמירת השבת. " וישמרו בני-ישראל את השבת לעשות את- השבת לדרתם ברית עולם.." " כל-העשה מלאכה ביום השבת מות יומת" עכשיו משה יכול לעלות אל ההר לקבל את לוחות הברית כתובות באצבע ה'. הוא עולה ובושש לחזור. עם –קשה עורף, חסרי סבלנות פונים אל אהרון, מפרקים את נזמי הזהב אשר באוזני הנשים, לעשות מהם עגל זהב. זה הבומרנג של פולחן יתר, עכשיו הם רוצים פולחן בכל מחיר וללא אבחנה. משה חוזר עם לוחות הברית. " וישמע יהושע את-קול העם ברעה, ויאמר אל-משה קול מלחמה במחנה". " ויחר-אף משה" הוא שובר את לוחות הברית, שורף את העגל וטוחן אותו עד דק. אהרון מנסה להצטדק ומתנצל: לא ידענו מה קרה לך... משה מכריז: " מי לה' אלי ויאספו אליו בני לוי". מלחמת האזרחים בלתי נמנעת. כבר דובר בפרשת תרומה על הבעייתיות שביחסים בין שני אחים כאשר הצעיר הוא מספר אחד והמבוגר הוא מספר שתיים. משה השתדל כל הזמן לתת לאחיו אהרון את הכבוד המגיע לו, כדי שלא ירגיש את עצמו מקופח. הפעם השאיר אותו כממלא מקום ואהרון לא עמד במשימה. לו זה היה אדם אחר הוא היה צריך להרוג אותו כבוגד, אבל משה סלח לו והשאיר אותו על קנו. משה מרחיק את אוהל מועד מחוץ למחנה. המרחק הפיזי של השלטון מן העם משרה לו יותר קדושה, יותר מרות. הוא פוסל לוחות חדשות ומתכונן לשלב הבא. " וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור.." כגודל החטא כך גודל הסליחה. שבת שלום
