פרשת מזריע
פרשת תזריע
עם נודד במדבר חשוף לרוחות המורחות עליו חול ועפר. אבק דרכים המדביקים בו מחלות.
היות והוא לא יכול לסחוב את הג'קוזי על גבו, הוא חייב לנקוט אמצעי ניקיון לפי מצבו.
התורה דואגת קודם כל ליולדת.
" אישה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא"
ועוד " שלושים יום ושלושת ימים תשב בדמי טהרה" אם ילדה בן.
" ואם נקבה תלד טמאה שבעיים כנדתה ושישים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה".
בזמן הזה לא תבוא במגע לא עם דברי קודש ולא עם בן זוגה כדי למנוע כל אפשרות של זיהום.
בגמר ימי טהרתה היא תביא קרבן כבש או יונה לפי יכולתה.
ביום השמיני ברית. ברית המילה היא כרטיס הכניסה לעם היהודי. תעודת זהות גופנית
שמאשרת את החוזה הייחודי בין עם ישראל והאלוהים. היא נזכרת כאן שוב, כי מלבד התפקיד הרוחני יש לה גם תפקיד בריאותי.
המחלה השכיחה ביותר היא מחלת העור.
הקשה ביותר בין מחלות העור היא הצרעת. מחלות אלו מדבקות לכן כל מי נחשד עליו
להיבדק אצל הכהן ולהיכנס לבידוד שבע ימים. לאחר הבידוד הראשון יבדוק הכהן שוב
ובמידה ומצבו משתפר יטהר אותו, ולא ימשיך לבודדו מן הציבור.
" אדם כי- יהיה בעור-בשרו שאת או-ספחת או בהרת והיה בעור-בשרו לנגע צרעת.."
נגע הצרעת היא אחת המחלות המדבקות שהפחידו את בני ישראל במדבר.
בערך כמו הסרטן היום. מי שחלה בה חוצה מחוץ למחנה ושרפו את בגדיו.
מכאן גם השוואה אם לשון הרע ורכילות.
אדם המוציא לשון הרע על חברו סופו שיוחרם ע"י הקהילה ויוצא מן המחנה כמו צרוע.
שבת שלום
פרשת מצורע
הצרעת הייתה מחלה המאיימת על בריאות העם. גם מבחינה גופנית וגם מבחינה רוחנית.
כבר דיברנו בפרשה הקודמת בסכנה שמחלה מדבקת זו עלולה לגרום למגפה איומה.
לכן חוזרים על הצורך לטפל במניעת התפשטותה. קודם כל ע"י בידוד והרחקה של הנגוע.
שנית ע"י ביקורת מתמדת כדי לגלות כל סימן בעוד המחלה באיבה.
גם מי שמתרפא נוהגים בו בחשדנות ומחזירים אותו לחברה בהדרגה תוך כדי וידוי מחמיר
שהמחלה לא תחזור.
המטהר מכבס את בגדיו, מגלח את כול שערותיו, ומתרחץ. גם כאשר נכנס למחנה עליו לשבת שבע ימים בחוץ בפתח אוהלו וביום השמיני לעבור ביקורת חוזרת אצל הכהן. את הביקורת הראשונה עורך הכהן מחוץ למחנה.
לאחר מכאן עליו להקריב קורבן כדי להודות לאל שהציל את חייו.
" שתי-ציפורים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב"
הכהן מבצע טקס רב רושם שוחט ציפור אחת ואת השנייה שולח לחופשי כדי שתרחיק את הטמא והסכנה מן העם.
נוסף לכך על המטהר להביא קורבן מנחה שני כבשים תמימים, או כבשה אחת לפי יכולתו
אם דל הוא, יכול גם להסתפק בקצת קוסקוס. ( סולת בלולה בשמן)
הצרעת היא המחלה של המדבר, אבל היא עלולה במצבים מסוימים אף להופיע בארץ.
על כן במקרה של צרעת בארץ אסור לקחת סיכון, צריך להרוס את הבית ולהשמיד כל דבר שעלול להיות נגוע.
" ראה את –הנגע והנה הנגע בקירות הבית שקערורת ירקרקת או אדמדמת ומראיהן שפל מן-הקיר."
סוגרים את הבית שבע ימים אם הנגע לא מתפשט אפשר להסתפק בשיפוצים בלבד. מוציאים את האבנים הנגועות ועושים טיח חדש.
גם במקרה זה על הניצול להביא קורבן כדי להודות לאל.
בנוסף למחלת הצרעת שמאוד קפדנים כלפיה, חייבים גם לשמור ניקיון. במיוחד ניקיון הגוף. יש לטפל בכל פצע מוגלתי או דימום. לכבס, לרחוץ ולדאוג להרחקת כל דבר שבא במגע עם הפצע.
חשיבות מיוחדת ניתנת לימי המחזור של האישה.
אז כל הניקיונות של הפסח זה לא בחינם.
שבת שלום
פרשת תזריע
עם נודד במדבר חשוף לרוחות המורחות עליו חול ועפר. אבק דרכים המדביקים בו מחלות.
היות והוא לא יכול לסחוב את הג'קוזי על גבו, הוא חייב לנקוט אמצעי ניקיון לפי מצבו.
התורה דואגת קודם כל ליולדת.
" אישה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא"
ועוד " שלושים יום ושלושת ימים תשב בדמי טהרה" אם ילדה בן.
" ואם נקבה תלד טמאה שבעיים כנדתה ושישים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה".
בזמן הזה לא תבוא במגע לא עם דברי קודש ולא עם בן זוגה כדי למנוע כל אפשרות של זיהום.
בגמר ימי טהרתה היא תביא קרבן כבש או יונה לפי יכולתה.
ביום השמיני ברית. ברית המילה היא כרטיס הכניסה לעם היהודי. תעודת זהות גופנית
שמאשרת את החוזה הייחודי בין עם ישראל והאלוהים. היא נזכרת כאן שוב, כי מלבד התפקיד הרוחני יש לה גם תפקיד בריאותי.
המחלה השכיחה ביותר היא מחלת העור.
הקשה ביותר בין מחלות העור היא הצרעת. מחלות אלו מדבקות לכן כל מי נחשד עליו
להיבדק אצל הכהן ולהיכנס לבידוד שבע ימים. לאחר הבידוד הראשון יבדוק הכהן שוב
ובמידה ומצבו משתפר יטהר אותו, ולא ימשיך לבודדו מן הציבור.
" אדם כי- יהיה בעור-בשרו שאת או-ספחת או בהרת והיה בעור-בשרו לנגע צרעת.."
נגע הצרעת היא אחת המחלות המדבקות שהפחידו את בני ישראל במדבר.
בערך כמו הסרטן היום. מי שחלה בה חוצה מחוץ למחנה ושרפו את בגדיו.
מכאן גם השוואה אם לשון הרע ורכילות.
אדם המוציא לשון הרע על חברו סופו שיוחרם ע"י הקהילה ויוצא מן המחנה כמו צרוע.
שבת שלום
פרשת מצורע
הצרעת הייתה מחלה המאיימת על בריאות העם. גם מבחינה גופנית וגם מבחינה רוחנית.
כבר דיברנו בפרשה הקודמת בסכנה שמחלה מדבקת זו עלולה לגרום למגפה איומה.
לכן חוזרים על הצורך לטפל במניעת התפשטותה. קודם כל ע"י בידוד והרחקה של הנגוע.
שנית ע"י ביקורת מתמדת כדי לגלות כל סימן בעוד המחלה באיבה.
גם מי שמתרפא נוהגים בו בחשדנות ומחזירים אותו לחברה בהדרגה תוך כדי וידוי מחמיר
שהמחלה לא תחזור.
המטהר מכבס את בגדיו, מגלח את כול שערותיו, ומתרחץ. גם כאשר נכנס למחנה עליו לשבת שבע ימים בחוץ בפתח אוהלו וביום השמיני לעבור ביקורת חוזרת אצל הכהן. את הביקורת הראשונה עורך הכהן מחוץ למחנה.
לאחר מכאן עליו להקריב קורבן כדי להודות לאל שהציל את חייו.
" שתי-ציפורים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב"
הכהן מבצע טקס רב רושם שוחט ציפור אחת ואת השנייה שולח לחופשי כדי שתרחיק את הטמא והסכנה מן העם.
נוסף לכך על המטהר להביא קורבן מנחה שני כבשים תמימים, או כבשה אחת לפי יכולתו
אם דל הוא, יכול גם להסתפק בקצת קוסקוס. ( סולת בלולה בשמן)
הצרעת היא המחלה של המדבר, אבל היא עלולה במצבים מסוימים אף להופיע בארץ.
על כן במקרה של צרעת בארץ אסור לקחת סיכון, צריך להרוס את הבית ולהשמיד כל דבר שעלול להיות נגוע.
" ראה את –הנגע והנה הנגע בקירות הבית שקערורת ירקרקת או אדמדמת ומראיהן שפל מן-הקיר."
סוגרים את הבית שבע ימים אם הנגע לא מתפשט אפשר להסתפק בשיפוצים בלבד. מוציאים את האבנים הנגועות ועושים טיח חדש.
גם במקרה זה על הניצול להביא קורבן כדי להודות לאל.
בנוסף למחלת הצרעת שמאוד קפדנים כלפיה, חייבים גם לשמור ניקיון. במיוחד ניקיון הגוף. יש לטפל בכל פצע מוגלתי או דימום. לכבס, לרחוץ ולדאוג להרחקת כל דבר שבא במגע עם הפצע.
חשיבות מיוחדת ניתנת לימי המחזור של האישה.
אז כל הניקיונות של הפסח זה לא בחינם.
שבת שלום