פרשת מטות מסעי

[יצחק דישון]

פרשת מטות מסעי

פרשת מטות " איש כי ידור נדר... או השבע שבועה ...ככל היוצא מפיו יעשה.." אדם צריך להיות אחראי לא רק על מעשיו, אלא גם על מוצא פיו. מי שנדר מבטיח אפילו לעצמו, הוא חייב לקיים. הקלות בעניין זה ניתנות לנערה או לאישה שתלויה באביה או בבעלה, ואם הם מתנגדים ולא מאפשרים לה לקיים, היא פטורה. " נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים, אחר תאסף אל עמך.." על משה מוטל לנהל את המלחמה האחרונה שלו במדינים. הוא מארגן את הצבא ופוקד על האלופים לא לחוס על האויב. לא להשאיר את הנשים, רק את הילדים והטף. הוראות ברורות ניתנות גם לגבי חלוקת השלל. מחצית השלל תינתן ללוחמים, וחצי השני לעדה. העדה חייבת לשלם מס הכנסה אחוז אחד ללויים. האלופים מביאים למשה את התכשיטים והזהב שאספו, תרומה לשם. בני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה מבקשים ממשה לקבל נחלה בעבר הירדן. משה גוער בהם. " אחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?" הם מבטיחים: " גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו .. אך לא נשוב אל-בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו.." בתנאי הזה משה מסכים." אם תחלצו לפני השם למלחמה ...ונכבשה הארץ ואחר כך תשובו.." חלוקת הארץ החלה. פרשת מסעי זו הפרשה האחרונה בספר במדבר. הפרשה מסכמת את מסעי בני ישראל מאז יצאו ממצרים. את עם הארץ ותרבותם יש למחוק. " והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה." גבולות מוכרים ובטוחים. הוא גם מפרסם את שמות ההנהגה החדשה: אליעזר הכהן, ויהושוע בן נון בראש. הלווים לא מקבלים נחלה, אבל מגיע להם בית לגור בו. לכן הם משוכנים בערים. ערי מקלט. איש שהרג בשגגה יכול לנוס אל אחד הערים , שם יהיה מוגן מפני נקמת דם. שבת שלום