פרשת מקץ

[מיקי*]

פרשת מקץ

חלום פרעה אחד הוא כאשר אנו מתבוננים בסיפור חלומותיו של פרעה, קשה לנו להבין מדוע אין פרעה מקבל את פתרונות חרטומיו וחכמיו (שהרי ברור שהיו להם הצעות, מכך שכתוב "ואין פותר אותם לפרעה", כלומר פתרונות היו רק שלא שכנעו את פרעה), אך ברגע שנותן לו יוסף את פתרונו מיד "ויטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו"? ועלינו לשיב לב שבאמת פרעה לכל אורך הדרך אומר שהוא חלם חלום אחד "חלום חלמתי ופותר אין אותו" ואילו כאשר באים החרטומים לפתור לפרעה נאמר: "ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה", החרטומים רואים בחלומו של פרעה שני חלומות נפרדים. הסיבה לכך היא שיש נטיה (גם בימינו) להפריד בין הרע לטוב, לומר לא יכול לצאת רע מתחת ידו של האלוק, במילים אחרות "עלמא דפירודא", כפי שאנו רואים גם במלכות יון ורומי שלכל נטיה, ישנו אלוה נפרד, כלומר כל אל אחראי לפן אחד ואין אלוה אחד שמפיו יוצאים הרעות והטוב. אולם יוסף שכל הזמן שם שמים שגור על פיו, אומר לפרעה מיד בהגיעו אליו "בלעדי, אלקים יענה את שלום פרעה" הוא מבטל את עצמו באופן מוחלט בפני האלקים. ורק לאחר זאת יכל להגיע ולתת לפרעה את הפתרון "חלום פרעה אחד הוא". מה שכל החרטומים לא הצליחו להבין, יכל יוסף, שהתבטל כולו בפני האלוק ל]תור לפרעה, לומר הכל יוצא מתחת ידו של האלוק כפי שנאמר: "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע"! אין הפרדת רשויות. ובאמת רק מי שביטל עצמו לגמרי לפני ד' יודע שהכל מאיתו יתברך ולכן יכל שם שמים להיות שגור בפיו כל הזמן. וזאת היתה המלחמה של יון בישראל, באומרם "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל", שהרי השור הוא מידתו של יוסף הצדיק, המיוחד בחיבור הקודש והחול, הלבוש כמצרי אך נשאר עברי. כוונת יון היתה לנתק את ישראל מן התורה. כתוב בתורה "דבר אל בני ישראל" - דוקא - והדבר הזה מבטא את ייחודיותם של ישראל ונוגד את יסודות החשיבה התרבותית של יון. שהרי דבר זה מבטא את תפיסת הקדושה הטבעית שבישראל, במקביל לקדושה הטבעית של העולם, המתבטא בארץ ישראל. על זה המאבק וזה הניצחון בימים ההם ובזמן הזה. חנוכה שמח ושבת שלום

 

[מיקי*]

חברתיות ומוסריות

לאורך כל מפגשיו הראשונים של יוסף עם אחיו במצרים רואים אנו בבירור כי הוא פועל במעשיו לדבר אחד והיא הורדת אחיו הצעיר בנימין אליו. ולאחר שהצליח לגרום להורדת בנימין הוא מעמיד את אחיו בנסיון הגביע שהטמין באמתחת בנימין. האחים, שנכשלו ביחסי האחווה עם יוסף, מביעים סולידריות עם בנה השני של רחל בנימין ומוכנים ליפול כולם יחד עימו ואומרים הרי כולנו לך לעבדים גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו; ויוסף מסרב ואומר חלילה לי לעשות כדבר הזה... את האלקים אני ירא... ואתם עלו לשלום אל אביכם. (אנו יכולים לראות לאורך כל הדרך שיוסף מנסה ללמד את האחים יראת אלקים). כשישמע יהודה את המילה "שלום" מפי יוסף, הוא יגש אליו בתחילת הפרשה הבאה לבירור הענין: מי אתה באמת, יוסף או פרעה? בלי מסכות ובלי מתורגמנים באמצע, ידבר נא עבדך דבר - ישירות - באוזני אדוני. הדו-שיח הזה הינו תמצית כל סיפור הורדת יוסף למצרים כתוצאת השליחות ששלח אותו אביו ותחבולותיו של יוסף להביא לאפשרות הדברות בינו לבין אחיו. בתחילה, הם אינם יכולים דברו לשלום משום חלומותיו אשר מגלים מגמה הפוכה משלהם. הם למדו את לקחי הגלות אצל לבן ויודעים מנסיונם האישי שעל אף כל מאמציו יעקב בעצמו לא הצליח לחנך את משפחת לבן למוסריות המתבטאת ביחסים בין איש לרעהו. ואם את לבן שהוא ממשפחת אברהם אי אפשר לחנך, אתה, יוסף, מתיימר להיות מאלם אלומות בעולם היינו לקשור ביחד את פיזור העמים ולהיות כוכב להאיר חשכת לילותיהם עד בא השחר? אבל אביו שמר את הדבר. הוא יודע שיש בכוחו של יוסף להצליח היכן שהוא בעצמו נכשל (מאותה בחינה גם שיוסף הינו שטנו של עשיו ויש לו הכח להתמודד מולו). בעת שאחיו רועים בשכם, באותו מקום בו נכשל נסיונו של יעקב ליצור קשר חיובי עם העולם החוץ-ישראלי בפרשיית דינה, קורא יעקב ליוסף ושולח אותו אליהם: ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר (הוא אותו הדבר שאביו שמר בעת החלומות). משכם האחים עברו לדותן, מקום דת ודין, שם מתנהל משפט בלי שיוסף יוכל להשמיע דבריו. לא ינתן לו להביע את מילת השלום והוא נידון לגלות המכפרת על המחלוקת והשנאה, כמו שדינו של קין שהיה לכתחילה חייב מיתה על רצח הבל הוחלף לבסוף לגלות: נע ונד תהיה בארץ. בסוף הפרשה מתגלה שבעצם השתדל יוסף להביא למצב בו יוכל להתרחש הדו-שיח שהיה צריך להיות לפני עשרים שנה, ולכן הוא יוצר מצב הדומה לאותה מציאות, בכך שמעמיד את האחים בנסיון עם בנימין.אז מתברר כי האחים הפנימו בינתיים את הלקחים, ובמיוחד שייתכן שנגד כל הסיכוים יוסף הוא הצדיק, הוא הצודק ומה שאש יעקב לא יכלה לעשות תוכל לעשות הלהבה של יוסף: לקדש שם שמים בין העמים, ליצור חברה שיתופית ושוויונית דרך הכלי של הכלכלה. נסיונו של יוסף הוא הנסיון לחנך למוסריות דרך ההתנהגות הכלכלית כי הכלכלה היא המוקד של הבעיתיות ביחסים בין איש לרעהו. אבל המסתכלים על הענין מן הצד טועים וחושבים שדי בפתרון טכני של הבעיות האלו בעוד שרק יישום עקרונות המוסר יכולות להביא לפתרון: אם קיימת אחווה, אז נוצרת חברה צודקת. אבל ללא אחווה, החוקים הסוציאליים עצמם יכולים ליצור חברה מפלצתית. (לכן גם כלפי מצרים ופרעה ולא רק כלפי האחים מביא יוסף לידי ביטוי את יראת האלקים ואת התבטלותו בפני הקב"ה "בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה", "חלילה לי לעשות כדבר הזה . . . את האלקים אני ירא" וכן עם מצרים עצמם בסרבו לקנותם לעבדים ובהלאימו את אדמותיהם). יוסף הצליח. התורה ספרה לנו את דבר הצלחתו כדי שנדע שלהצלחה זו אין המשך כי תמיד קם לבסוף מלך חדש אשר לא יודע את יוסף. הצלחתו של יוסף היא העדות על כך שדרכו יכולה להוות רק הכנה לדרכו של יהודה. משיח בן יוסף קודם למשיח בן דוד. וכשנשמע בפי יוסף דבר השלום, ניגש אליו יהודה ואומר לו: בי אדוני, בי ולא בך תלויה ההצלחה האחרונה, וממני ולא ממך יבא לציון גואל. חנוכה שמח ושבת שלום

 

[בשורות טובות!]

../images/Emo47.gif

שכויעח גדול

 

[מיקי*]

גלות וגאולה

כאשר שולח יעקב את בניו לשבור בר במצרים "כי כבד הרעב בארץ", הוא שולח את עשרת בניו לבד מבנימין אותו הוא משאיר אתו. וקשה, מדוע צריכים כל עשרת בניו לירד למצרים, הרי היה יכול לשלוח שניים שלושה, להביא אוכל, והשאר ישארו לעבוד, אין צורך שכולם ירדו למצרים? בהגיעם למצרים הם נעצרים ע"י יוסף וטוענים "בני איש אחד אנחנו", "לשבור אוכל" ואומר להם יוסף "מרגלים אתם" שנכנסתם כל אחד משער נפרד, כלומר כל אחד נכנס בדרך אחרת למצרים, דבר המלמד שעקב יוסף אחרי מעשיהם, צפה לביאתם והפקיד שומרים שידווחו לו על הגעת אנשים מארץ העברים. ויוסף בידעו כי אחיו הם, קשה מדוע מתנכל עליהם ומצערם והרי צוינו "לא תקום ולא תיטור" ומקובלנו שהאבות קיימו כל התורה כולה? אלא יעקב במכוון שולח למצרים את עשרת הבנים שהיו במכירתו של יוסף (אף שראובן לא היה בדעתם, כיון שהיה בסודם, מעלה עליו הכתוב כאילו השתתף עמם) כיון שעליהם לכפר על מכירתו ולהעלות נצוצות הקדושה שנתפזרו. שהרי יודע יעקב שיוסף במצרים שראה ברוח הקודש בהיותו עם אשת פוטיפר ואז נסתלקה ממנו שכינה וחשב שנפל בזה יוסף ויצא לתרבות רעה ועל כן מסרב להינחם, שהרי מצווים אנו לא להתאבל יותר מדי וכפי שאמרנו קיימו האבות התורה כולה, אלא על יוצא לתרבות רעה אין קץ לאבל ועל כן אמר "טרוף טורף יוסף ... וארד אל בני אבל שאולה", שלא עמדתי בתנאי שתהיה מיטתי שלימה וכיון שחטא וימצא בשאול אצטרף אליו, כיון שלא ידע שלא חטא יוסף. האחים צריכים להודות לדרכו של יוסף. שהרי כך היו חלומותיו, ראשית תשתחוינה אלומותיהם לאלומתו, כלומר הבכח שלהם לבכח שלו, דרכם ומחשבתם צריכה להתכופף בפני דרכו ומחשבתו של יוסף. ורק לאחר מכן ישתחוו כולם לו עצמו. הפן האוניברסלי של השקפת הגאולה הוא הבחינה המעשית של הפן האחדותי והפן האחדותי הוא היסוד והחותם של הפן האוניברסלי. וזה ללא זה אינו מתקיים. ויש להוסיף כי בדרך כללית, הגלות הינה עונש על חיסרון האחוה והם לא יכלו דברו לשלום. יוסף רוצה לצאת אל העמים והוא אצלם כשליח מצוה, אבל אחיו חייבים להיגלות עד שיתוקן הפגם של השנאה וכך נפגשים כולם באותו מקום ולא מאותו הטעם. שהרי דרכו של יוסף היא שצריכים אנו להביא לישועת העולם ע"י העלאת נצוצות הקדושה שנתפזרו באומות ולאחדם אח"כ בגאולת ישראל. על כן מגלה יוסף שם אלקים במצרים ומצליח להביא את פרעה להכרה בהמצאותו של אלקים, (אך עדיין לא בהמצאותו של ד' הויה ב"ה שתוכר רק ביציאת מצרים דווקא). לעומת דרכו של יהודה, האומרת לבנות בפנימיות ישראל מרכז אדיר של קדושה בטהרתה שאז יהיה בכחה למשוך אליה ולאסוף סביבה את הנצוצות המפוזרות. ואמנם יצטרך יוסף לבסוף להודות ליהודה, אך רק לאחר שיפעלו תחילה בדרכו של יוסף. על כן משיח בן יוסף קודם למשיח בן דוד. (ועל כן חורגים בפרשת וישב לספר לנו על יהודה באמצע פרשת מכירת יוסף, שנדע שקשורים הם האחד בשני ומכך מתנוצץ אורו של משיח). על כן יוסף מתכחש לאחיו ומתנכל להם. לא ח"ו כנקימה או נטירה, על מה שעשו לו, שהרי אומר להם, כאשר מתגלה אליהם "לא אתם מכרתם אותי הנה..." וכן לאחר פטירת אביו "התחת אלקים אני", אלא צריך הוא לפעול על מנת שיודו לדרכו ותושלם שליחותו למציאת האחוה והשלום בין חלקי בית ישראל ולגרום להם להודות בחטאם "אבל אשמים אנחנו על אחינו". אך בכך אין די וצריך להעמידם בנסיון דומה על אודות בנימין ולהיווכח שבאמת הושלמה תשובתם, (ולא רק בשביל שהוא ידע אלא בעיקר כדי שהם ידעו ויוכלו להשלים עם עצמם כי רגשי אשמה על חטא מדומה גורמים לשנאה עצמית והמבין יבין). לזה ציפה גם יעקב אבינו ע"ה שהמתין עד שיהודה הצהיר "אנכי אערבנו". וכשנתגלתה מסירות נפשו של יהודה בשם כל אחיו על בנימין אז יכלה להגלות צדקותו של יוסף ויכלו בני ישראל להכיר כי אכן אחיהם הוא. חנוכה שמח ושבת שלום

 

[eti35]

נהניתי לקרוא ישר כוח!