יצחק וולסטר
New member
פרשת מקץ
פרשת מקץ " ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם.." החלום המפורסם של פרעה על שבע הפרות שמנות ושבע פרות הדקות שאוכלות את השמנות. שר המשקים נזכר ביוסף ומציע לפרעה להביאו כדי שיפתור את החלום. יוסף פותר את החלום: 7 שנות שפע ו 7 שנות רעב. הוא מציע לפרעה לאגור מזון בשנות השפע לאותן שנות המצוקה. " ויצברו-בר.. והיה האכל לפיקדון לארץ לשבע שני הרעב.." פרעה ממנה את יוסף על הפרויקט ונותן לו את כול הסמכויות. " אתה תהיה על- ביתי ועל פיך ישק כל עמי.." הוא מעניק ליוסף גם שם מצרי חדש: צפנת-פענח, וגם שידוך טוב, את אסנת בת פוטיפרע כהן אן לאישה. יוסף מתחיל לעבוד. "ויצבר יוסף בר כחול הים.." נולדים לו שני בנים: מנשה ואפרים. עוברים השנים השמנות ומתחיל הרעב. יוסף פותח את המחסנים ומתחיל למכור. " ויבאו בני-ישראל לשבר בתוך הבאים כי- היה הרעב בארץ כנען.." יוסף עוצר את אחיו ומאשים אותם בריגול. הם מספרים על עצמם, על אביהם ועל האח הקטן שנשאר בבית. יוסף דורש הוכחה. הוא עוצר את שמעון כבן ערובה ודורש להביא את בנימין הקטן. הם יוצאים עמוסים ובדרך מגלים שגם כספם הוחזר. מגיעים הביתה ומספרים ליעקב את הדברים. יעקב נחרד. " אתי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו עלי היו כלנה.." ראובן מרגיע אותו ומבטיח אישית להחזיר את שמעון ובנימין בשלום. יעקב מתנגד לשלוח את בנימין. " כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך והורדתם את שיבתי ביגון שאולה.." אבל הרעב מציק ואין ברירה. יעקב מתרצה ושולח אותם עם מתנות, עם כסף ועם בנימין. כאשר הם מגיעים נעצרים מיד בשער העיר. הם מובאים אל בית יוסף. הם מפחדים וחושבים שזה בגלל הכסף שנמצא מוחזר בפעם הקודמת. הם מתנצלים ומסבירים שלא ידעו מי שם את הכסף באמתחתם, והנה הם מחזירים אותו. אבל יוסף מזמין אותם לארוחת צהריים. הם מכינים את המתנות כדי לרכך את לב יוסף. יוסף שואל על אביהם: " השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי?" הם משיבים בחיוב. יוסף רואה את בנימין אחיו הקטן ומתרגש. הוא יוצא החוצה כדי שלא יראו אותו בוכה. אחר כך מתאפק, רוחץ את פניו וחוזר. הוא משחרר אותם יחד עם שמעון. יוסף מצווה את אנשיו לצייד אותם בבר " כל אשר יוכלו לשאת.." לשים באמתחת בנימין את הגביע שלו. האחים יוצאים לדרך שבעי רצון. " הם יצאו את העיר לא הרחיקו.." משמר מצרי דלק אחריהם ועצר אותם. " למה שלמתם רעה תחת טובה?.." מאשימים אותם שגנבו את הגביע של האדון. הם נבוכים, אומרים: " לא גנבנו דבר, בבקשה חפשו, אם תמצאו את הגביע אצלנו נהיה עבדים כולנו". המצרים מוצאים את הגביע בשק של בנימין. כולם חוזרים אל יוסף. " ויפלו לפניו ארצה.." "אין לנו מה לומר נהיה עבדים שלך כולנו" אומרים לו. יוסף אומר לא! " האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה עבד, ואתם עלו לשלום אל אביכם". * זה הפרק הראשון בסיפור המרגש ביותר בתורה. המפגש הגורלי בין האח האבוד למשפחתו. הוא גם רומז על כך שתמיד יש סגירת מעגל לטוב ולרע. זה גם במקרה של שר המשקים ששכח את יוסף, אבל כשהיה לו אינטרס אישי שלו מיד נזכר בו. שבת שלום
פרשת מקץ " ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם.." החלום המפורסם של פרעה על שבע הפרות שמנות ושבע פרות הדקות שאוכלות את השמנות. שר המשקים נזכר ביוסף ומציע לפרעה להביאו כדי שיפתור את החלום. יוסף פותר את החלום: 7 שנות שפע ו 7 שנות רעב. הוא מציע לפרעה לאגור מזון בשנות השפע לאותן שנות המצוקה. " ויצברו-בר.. והיה האכל לפיקדון לארץ לשבע שני הרעב.." פרעה ממנה את יוסף על הפרויקט ונותן לו את כול הסמכויות. " אתה תהיה על- ביתי ועל פיך ישק כל עמי.." הוא מעניק ליוסף גם שם מצרי חדש: צפנת-פענח, וגם שידוך טוב, את אסנת בת פוטיפרע כהן אן לאישה. יוסף מתחיל לעבוד. "ויצבר יוסף בר כחול הים.." נולדים לו שני בנים: מנשה ואפרים. עוברים השנים השמנות ומתחיל הרעב. יוסף פותח את המחסנים ומתחיל למכור. " ויבאו בני-ישראל לשבר בתוך הבאים כי- היה הרעב בארץ כנען.." יוסף עוצר את אחיו ומאשים אותם בריגול. הם מספרים על עצמם, על אביהם ועל האח הקטן שנשאר בבית. יוסף דורש הוכחה. הוא עוצר את שמעון כבן ערובה ודורש להביא את בנימין הקטן. הם יוצאים עמוסים ובדרך מגלים שגם כספם הוחזר. מגיעים הביתה ומספרים ליעקב את הדברים. יעקב נחרד. " אתי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו עלי היו כלנה.." ראובן מרגיע אותו ומבטיח אישית להחזיר את שמעון ובנימין בשלום. יעקב מתנגד לשלוח את בנימין. " כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך והורדתם את שיבתי ביגון שאולה.." אבל הרעב מציק ואין ברירה. יעקב מתרצה ושולח אותם עם מתנות, עם כסף ועם בנימין. כאשר הם מגיעים נעצרים מיד בשער העיר. הם מובאים אל בית יוסף. הם מפחדים וחושבים שזה בגלל הכסף שנמצא מוחזר בפעם הקודמת. הם מתנצלים ומסבירים שלא ידעו מי שם את הכסף באמתחתם, והנה הם מחזירים אותו. אבל יוסף מזמין אותם לארוחת צהריים. הם מכינים את המתנות כדי לרכך את לב יוסף. יוסף שואל על אביהם: " השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי?" הם משיבים בחיוב. יוסף רואה את בנימין אחיו הקטן ומתרגש. הוא יוצא החוצה כדי שלא יראו אותו בוכה. אחר כך מתאפק, רוחץ את פניו וחוזר. הוא משחרר אותם יחד עם שמעון. יוסף מצווה את אנשיו לצייד אותם בבר " כל אשר יוכלו לשאת.." לשים באמתחת בנימין את הגביע שלו. האחים יוצאים לדרך שבעי רצון. " הם יצאו את העיר לא הרחיקו.." משמר מצרי דלק אחריהם ועצר אותם. " למה שלמתם רעה תחת טובה?.." מאשימים אותם שגנבו את הגביע של האדון. הם נבוכים, אומרים: " לא גנבנו דבר, בבקשה חפשו, אם תמצאו את הגביע אצלנו נהיה עבדים כולנו". המצרים מוצאים את הגביע בשק של בנימין. כולם חוזרים אל יוסף. " ויפלו לפניו ארצה.." "אין לנו מה לומר נהיה עבדים שלך כולנו" אומרים לו. יוסף אומר לא! " האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה עבד, ואתם עלו לשלום אל אביכם". * זה הפרק הראשון בסיפור המרגש ביותר בתורה. המפגש הגורלי בין האח האבוד למשפחתו. הוא גם רומז על כך שתמיד יש סגירת מעגל לטוב ולרע. זה גם במקרה של שר המשקים ששכח את יוסף, אבל כשהיה לו אינטרס אישי שלו מיד נזכר בו. שבת שלום