פרשת נצבים - וילך
פרשת נצבים
" אתם נצבים היום כלכם לפני השם אלהיהם..."
אכן זה המועד להתייצב מול הבורא, כל אחד מול מצפונו, לעשות חשבון נפש
עם עצמו ולא רק עם עצמו, אלא גם לחשוב על השלכות מעשיו על הדורות הבאים.
" ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת.."
מודגשת כאן האחראיות הקולקטיבית, דרך המחשבה של עם וקהילה, האחדות.
כמו שאמרו שלושת המוסקיטורים: " אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד".
לכן מי שפורש מן הציבור, מי שמחפש אלילים ותורות אחרות, ייענש בחומרה.
" פן-יש בכם איש או-אשה או משפחה או-שבט אשר לבבו פונה היום מעם השם
ללכת לעבוד את- אלהי הגויים.."
" ומחה השם את-שמו מתחת לשמים.."
הברירה של הברכה והקללה שרירה וקיימת. הבחירה אינה קשה או בלתי מובנת.
" כי המצווה הזאת.. לא-נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא.. לא בשמים.. לא מעבר לים..
כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו.."
הפרשה קצרה מן הרגיל, אבל מובנה ארוכה כאורך הגלות. אין צורך לפרט שוב כיצד נראה השואה, ומה לעל ידה של עם מגובש, בעל מוסר והשכל להשיג ולעשות.
פרשת וילך
הגיעו משפטי הפרדה האחרונים.
" וילך משה... ויאמר להם: בן 120 שנה אנכי היום.."
הדברים החשובים נאמרו זה מכבר, עכשיו טקס חילופי המשמרות.
יהושע בן נון מקבל את הפיקוד.
" ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל-ישראל: חזק ואמץ..."
הוא יכבוש את הארץ בעזרת השם. הוא יארגן את המדינה עם הכנסת של הזקנים,
והכוהנים המשרתים בקודש.
מקץ שבע שנים בשנת השמיטה כאשר כולם חופשיים מעבודת השדה, בחג הסוכות,
יעלה כל העם עלייה ברגל למקום שיקבע השם. היום ידוע שזו ירושלים, ושם יקראו
את התורה הזאת באזניהם. מכאן המצווה לקרוא בתורה שבת בשבתו.
" למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את השם אלהיכם.."
בטקס העברת המנהיגות מודגש שוב, כי הסמכות העליונה הוא של השם. כל מנהיג או
מלך, שיבחר או יומלך יהיה כפוף לו. שמירת הנאמנות לשם היא תנאי בל-יעבור.
" הלא על כי-אין אלהי בקרבי מצאני הרעות האלה.."
משה מסיים את כתיבת התורה ומצווה את הלויים להכניס אותה לארון הקודש. הוא
מברך את הרמטכ"ל החדש להצלחה, אבל הוא אינו תמים.
" אנכי ידעתי את- מריך ואת-ערפך הקשה.."
הטקס מסתיים בשירת התקווה כרגיל.
" האזינו השמים ואדברה.."
על כך בפרשה הבאה.
שבת שלום שנה טובה.
פרשת נצבים
" אתם נצבים היום כלכם לפני השם אלהיהם..."
אכן זה המועד להתייצב מול הבורא, כל אחד מול מצפונו, לעשות חשבון נפש
עם עצמו ולא רק עם עצמו, אלא גם לחשוב על השלכות מעשיו על הדורות הבאים.
" ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת.."
מודגשת כאן האחראיות הקולקטיבית, דרך המחשבה של עם וקהילה, האחדות.
כמו שאמרו שלושת המוסקיטורים: " אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד".
לכן מי שפורש מן הציבור, מי שמחפש אלילים ותורות אחרות, ייענש בחומרה.
" פן-יש בכם איש או-אשה או משפחה או-שבט אשר לבבו פונה היום מעם השם
ללכת לעבוד את- אלהי הגויים.."
" ומחה השם את-שמו מתחת לשמים.."
הברירה של הברכה והקללה שרירה וקיימת. הבחירה אינה קשה או בלתי מובנת.
" כי המצווה הזאת.. לא-נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא.. לא בשמים.. לא מעבר לים..
כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו.."
הפרשה קצרה מן הרגיל, אבל מובנה ארוכה כאורך הגלות. אין צורך לפרט שוב כיצד נראה השואה, ומה לעל ידה של עם מגובש, בעל מוסר והשכל להשיג ולעשות.
פרשת וילך
הגיעו משפטי הפרדה האחרונים.
" וילך משה... ויאמר להם: בן 120 שנה אנכי היום.."
הדברים החשובים נאמרו זה מכבר, עכשיו טקס חילופי המשמרות.
יהושע בן נון מקבל את הפיקוד.
" ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל-ישראל: חזק ואמץ..."
הוא יכבוש את הארץ בעזרת השם. הוא יארגן את המדינה עם הכנסת של הזקנים,
והכוהנים המשרתים בקודש.
מקץ שבע שנים בשנת השמיטה כאשר כולם חופשיים מעבודת השדה, בחג הסוכות,
יעלה כל העם עלייה ברגל למקום שיקבע השם. היום ידוע שזו ירושלים, ושם יקראו
את התורה הזאת באזניהם. מכאן המצווה לקרוא בתורה שבת בשבתו.
" למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את השם אלהיכם.."
בטקס העברת המנהיגות מודגש שוב, כי הסמכות העליונה הוא של השם. כל מנהיג או
מלך, שיבחר או יומלך יהיה כפוף לו. שמירת הנאמנות לשם היא תנאי בל-יעבור.
" הלא על כי-אין אלהי בקרבי מצאני הרעות האלה.."
משה מסיים את כתיבת התורה ומצווה את הלויים להכניס אותה לארון הקודש. הוא
מברך את הרמטכ"ל החדש להצלחה, אבל הוא אינו תמים.
" אנכי ידעתי את- מריך ואת-ערפך הקשה.."
הטקס מסתיים בשירת התקווה כרגיל.
" האזינו השמים ואדברה.."
על כך בפרשה הבאה.
שבת שלום שנה טובה.