טוב, הסיפור של פטריה-מולדת
האנייה פטרייה השנייה ז"א מולדת התקרבה באישון לילה לחוף בקצה המגף האיטלקי במטפונטו. המקום הזה היה ידוע בציבור כבית משוגעים ולכן רק מעטים התקרבו לאזור. אנחנו כ 1000 בני נוער התאספנו על החוף במחנה אוהלים מאולתר. אנשי הפל"ים הגיעו עם מטען של סירות גומי. האנייה עגנה כמה מאות מטרים מן החוף. צוות המלחים היוני ביחד עם אנשי הפל"ים ופלוגת המים שלנו שאורגנה בעוד מועד משחיינים טובים, מתחו חבל מהאנייה אל החוף. נפחו את סירות הגומי ואנחנו משכנו את עצמנו אל האנייה. שני מלחים הרימו אותנו אחד אחד מהסירות אל בטן הספינה. בבטן הספינה היו דרגשים כמו במחנה ריכוז. שכבנו כמו סרדינים עם הראש כלפי המעבר כדי שנוכל להקיא. שלושה ימים סבלנו ממחלת ים. ביום השלישי נתנו לקבוצות, קבוצות לעלות על הסיפון. האנייה לא הייתה בנוייה להובלת חומר בלתי יציב כמו אנשים וכל פעם שרבים הצטופפו בצד אחד של הסיפון היא החלה נוטה לצד באופן מאיים. אז התחילו לצעוק: " לעבור לצד השני!" והאנייה התישרה. ממפקדת ההגנה בארץ קיבלנו שדר מעודד שמאחל לנו להבקיע את המצור ולהוכיח שאסון פטריה הראשונה לא ישבור אלא יגביר את תנועת ההעפלה. כעבור כמה ימים של הפלגה נשמעו זמזום של מטוסים. פנינו מיד את הסיפון. זה לא עזר, בעקבות המטוסים הופיעו שתי משחתות בריטיות. רב החובל היוני הודיע להם ברמקול שטעינו בדרך ואנחנו אניית סוחר בדרך לקפריסין. הם לא האמינו ונשארו דבוקים. אז החליטו לשבור את המכונות ולשדר SOS גם זה לא עזר הבריטים התכוננו להתקפה. עלינו כולנו לסיפון כל אחד בעמדתו מצוידים בקופסאות שימורים לזרוק על האנגלים. הנפנו את דגל ישראל על התורן ושרנו את התקוה. שתי המשחתות נקשרו לאנייה משני הצדדים והחל הקרב. המלחים הבריטים קפצו עלינו ואנחנו זרקנו עליהם קופסאות והתזנו מים. תוך זמן קצר הם כבשו את האנייה. העבירו אותנו אל סיפון המשחתות ואת האנייה שלנו גררו. כך הגענו לנמל חיפה.משם כמו שכתבתי לקפריסין.
בתוכנית הטלווזיה, רואיינה האישה שנולדה על ה"פאטריה", איזכור לסיפורה נמצא בקישור השלישי שהבאתי.