פרשת שלח לך
פרשת שלח
" שלח-לך אנשים ויתרו את-ארץ כנען.."
משה שולח את המרגלים לתור את הארץ.
" כלם אנשים ראשי בני-ישראל המה.." הוא בחר איש נאמן מכל שבט, כדי שלא תהינה טענות.
כול העם יהיה מיוצג. קואליציה מקיר אל קיר זו אחדות שבה גם האחריות היא של כולם.
כך הוא חשב לתומו.
ארבעים יום טיילה המשלחת בכל רחבי הארץ מן הנגב ועד חברון. הם חזרו מלא רשמים והביאו
דוגמאות. אשכול ענבים גדול, זמורות, ועוד מיני דברים מאפיינים. ואמרו למשה:
" גם זבת חלב ודבש.." אבל " עז העם היושב בארץ והערים בצורות.." " גם ילדי ענק ראינו שם".
כאן מתחיל הויכוח הגורלי בין המאמינים בכוח השם לנצח ורוצים לצאת לכיבוש הארץ, לבין
הספקנים חסרי התעוזה שלא האמינו.
" לא נוכל לעלות אל –העם , כי חזק הוא ממנו.." " ויוציאו דיבת הארץ.." " ארץ אוכלת יושביה היא.."
אנחנו מכירים את הסיפור הזה, כאשר הכל בסדר כולם רוצים להיות שותפים, להתחלק בניצחון ובהצלחה, אך לא באחריות בשעת מבחן. אמרו חכמים: להצלחה יש אבות רבים, אבל הכישלון הוא יתום.
התבוסנים הם הרוב והעם מקבל את דעתם. " ותשא כל-העדה ויתנו את-קולם ויבכו.."
" ויאמר השם אל-משה: עד-אנה ינאצני העם הזה...אכנו בדבר!" משה מבקש מחילה, מה יגידו המצרים?
בסדר, לא רוצים לא צריך. " במדבר הזה יפלו פגריהם".
ממשיכים לנדוד במדבר עוד 40 שנה עד שיתחלף הדור.
משה ממשיך לדבר על החוקים והקרבנות כאילו כלום לא קרה, על התרומה וההתנהגות בארץ ישראל שבכלל לא נראה שוב באופק.
" ויעשו לכם ציצית על כנפי בגדיכם לדורותם," לזכור את החוקים.. ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר-אתם זנים אחריהם.." כמו שאמרו חז"ל:
" מאין באת, לאן אתה הולך ובפני מי אתה עתיד לתת דין-וחשבון".
בעדויות של ניצולי השואה שאני מתרגם בולט מאוד התבוסנות. לא רוצים להאמין במה שידוע וברור לכול. מחפשים כל הזמן איך "להסתדר" עם האויב במקום להתנגד לו. על ידי כך הם עצמם
מקלים עליו לבצע את זממו.
שבת שלום
פרשת שלח
" שלח-לך אנשים ויתרו את-ארץ כנען.."
משה שולח את המרגלים לתור את הארץ.
" כלם אנשים ראשי בני-ישראל המה.." הוא בחר איש נאמן מכל שבט, כדי שלא תהינה טענות.
כול העם יהיה מיוצג. קואליציה מקיר אל קיר זו אחדות שבה גם האחריות היא של כולם.
כך הוא חשב לתומו.
ארבעים יום טיילה המשלחת בכל רחבי הארץ מן הנגב ועד חברון. הם חזרו מלא רשמים והביאו
דוגמאות. אשכול ענבים גדול, זמורות, ועוד מיני דברים מאפיינים. ואמרו למשה:
" גם זבת חלב ודבש.." אבל " עז העם היושב בארץ והערים בצורות.." " גם ילדי ענק ראינו שם".
כאן מתחיל הויכוח הגורלי בין המאמינים בכוח השם לנצח ורוצים לצאת לכיבוש הארץ, לבין
הספקנים חסרי התעוזה שלא האמינו.
" לא נוכל לעלות אל –העם , כי חזק הוא ממנו.." " ויוציאו דיבת הארץ.." " ארץ אוכלת יושביה היא.."
אנחנו מכירים את הסיפור הזה, כאשר הכל בסדר כולם רוצים להיות שותפים, להתחלק בניצחון ובהצלחה, אך לא באחריות בשעת מבחן. אמרו חכמים: להצלחה יש אבות רבים, אבל הכישלון הוא יתום.
התבוסנים הם הרוב והעם מקבל את דעתם. " ותשא כל-העדה ויתנו את-קולם ויבכו.."
" ויאמר השם אל-משה: עד-אנה ינאצני העם הזה...אכנו בדבר!" משה מבקש מחילה, מה יגידו המצרים?
בסדר, לא רוצים לא צריך. " במדבר הזה יפלו פגריהם".
ממשיכים לנדוד במדבר עוד 40 שנה עד שיתחלף הדור.
משה ממשיך לדבר על החוקים והקרבנות כאילו כלום לא קרה, על התרומה וההתנהגות בארץ ישראל שבכלל לא נראה שוב באופק.
" ויעשו לכם ציצית על כנפי בגדיכם לדורותם," לזכור את החוקים.. ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר-אתם זנים אחריהם.." כמו שאמרו חז"ל:
" מאין באת, לאן אתה הולך ובפני מי אתה עתיד לתת דין-וחשבון".
בעדויות של ניצולי השואה שאני מתרגם בולט מאוד התבוסנות. לא רוצים להאמין במה שידוע וברור לכול. מחפשים כל הזמן איך "להסתדר" עם האויב במקום להתנגד לו. על ידי כך הם עצמם
מקלים עליו לבצע את זממו.
שבת שלום
