פרשת "שלח":

[לאה סי]

פרשת "שלח":

בס"ד

"איש אחד למטה אבתיו תשלחו כל נשיא בהם"

המילה "נשיא" – אמר הצדיק רבי משה חיים אפרים מסאדיקלוב, נכדו של הבעל שם טוב – מורכבת מהמילים "יש" ו"אין".
דבר זה מרמז על שני סוגי נשיאים נושאי שררה. הסוג האחד הוא נשיא המתרברב ומתגאה ברום מעלתו ובתפקידו הרם. נשיא כזה הוא בבחינת "אין, - אין בו מאומה והוא ריק מכל מעלה.
לעומתו יש נשיא הממלא את תפקידו מתוך ענווה ודאגה לכלל, ולמרות מעמדו הרם הוא נשאר עניו וצנוע. נשיא כזה הוא בבחינת "יש, - מלא וגדוש במעלות ובמידות טובות.
נשיא כזה – סיים הצדיק – היה גם משה רבינו, עליו מעידה התורה: "והאיש משה עניו מאד"!

"פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים"

הקדוש ברוך הוא מפחית("פוקד" מלשון החסרה "ולא נפקד ממנו איש") את עוון האבות בשל הבנים. אם בניהם כשרים וטובים, מתכפרים עוונותיהם בזכות הבנים –"ברא (הבן) מזכה אבא".
לכאורה קשה: מדוע, בעצם, אשמים הבנים בחטאיהם של האבות ומדוע עליהם לסבול מכך? ואפילו אם הבנים חוטאים גם הם, אין להם לשאת אלא את עוונם הם ולא את עוון אבותיהם?
ברם, אפשר לתרץ זאת על פי משל המובא בספר "משלי שועלים": פעם היה הזאב רעב עד מאד, וביקש לטרוף את השועל. אמר לו השועל: "מה ייתן ומה יוסיף לך בשרי הכחוש? הנה שם עומד אדם גדל-גוף ושמן, מוטב כי תאכל אותו ותיהנה יותר". השיב הזאב: "הלא אסור לנו לאכול בשר אדם וסופי להיענש על כך". אמר השועל: "אל לך לחשוש מזה, כי העונש לא יבוא עליך כי אם על בניך, שכן אבות יאכלו בוסר ושיני הבנים תקהינה". נתפתה הזאב לדברי השועל ופנה והלך אל האדם. תוך כדי הליכה נתקל הזאב ברשת פרושה ונפל לתוך בור עמוק. לקול זעקותיו של הזאב מיהר השועל אל הבור. צעק אליו הזאב: "שקרן שכמותך! הן אמרת כי רק בני ייענש על חטאי". נענה השועל ואמר לוף "שוטה שכמותך! עונש זה שבא עליך איננו בגלל חטאיך אתה, אלא בגלל חטאיו של אביך, אשר טרף אדם בשעתו". נצטעק הזאב בקול מר: "הייתכן? העלי לסבול בגלל חטאו של אבי?" השיב לו השועל בבת צחוק ערמומית: "זה אך עתה נכון היית לטרוף אדם, אף כי ידעת שבניך עתידים לסבול בגלל זה. על כן מוכרח אתה לסבול כעת בגלל חטאי אביך"...
מעתה מובן היטב מה שהבנים נענשים בגלל חטאי האבות, שכן אם גם הם חוטאים, על אף ידיעתם, כי יגרמו בזה סבל לבניהם אחריהם, הרי ראויים הם לסבול בגלל חטאי אבותיהם, מידה כנגד מידה. אם "אוחזין מעשי אבותיהם בידיהם", הרי הם ראויים לכך שיהיה "פוקד עוון אבות על בני"...


לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אביחי רודולף בן לאה
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
שרה (שרקה) בת רוזה
עמליה רחל בת כנרת אפרת ודרור יעקב
יהודית בת ציונה סינייה
נחמה רייזל בת קריינדל
חסיבה בת חנה
רחל בת חיה לאה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה


וכל חולי עמו ישראל.

"אל נא רפא נא לה"!

"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "

רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!

שבת שלום ומבורך!!

 

[הבת המתהוללת]

קשה לעיכול הפירוש השני (קראתי שלוש פעמים),

ומראה שוב עד כמה החינוך שסופגים בבית משפיע על בחירות והתנהגות של הילדים.

שבת שלום, יישר כוח ובשורות טובות

 

[סבתשי]

תודה לאה ואני חשבתי על..

האחריות הגדולה שאנחנו לוקחים למעלה ולמטה..
ועל שרשרת הדורות..
אנחנו לא עומדים בפני עצמנו,
כמה זה חזק ועוצמתי..

אמן לבשורות טובות במהרה
שבת שלום

 

[shira1960]

ואו. מאוד מצמרר ומעורר מחשבה - תודה רבה לאה!

 

[אסתרכ]

ישר כח מפחיד קצת שבת שלום בשורות טובות

 

[חוטהשני]

דברים לפרשת השבוע - פרשת שלח לך לינק

בבלוג שלי שהיה בהתחלה די נטוש (היה בעיקר מקום לשמירת דברים

) התחלתי להנהיג לפני יותר משלוש שנים פינה של פרשת השבוע - זה נבע מכך שנמאס לי להגיע לבית הכנס ולא לדעת באיזה פרשה אנחנו

מה שכן גם שמתי לב שברגע שאני זוכרת את הפרשות - גם השנה מסתדרת לי ולא טסה לי (היא 'רצה' מספיק מהר

השנה במסגרת 'פרשת השבוע' בבלוג אני מתמקדת בנושא הקשר בין ההפטרה לפרשה.

השבת פרשת שלח לך היא פרשת שליחת המרגלים לתור את הארץ - וההפטרה עוסקת במרגלים שיהושע שלח ליריחו, וההשוואה בין מרגלי משה (שתרו את הארץ) למרגלים של יהושע (שבאו חרש ליריחו) מאד מעניינת.



במסגרת הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.
פרשת שלח לך
כמה מלים על הפרשה מהויקיפדיה.
פרשת שלח לך היא פרשת השבוע הרביעית בספר במדבר. פרקים י"ג-ט"ו.
החלק המרכזי של הפרשה הוא חטא המרגלים. לפי צו אלוקים שולח משה רבנו קבוצה של 12 מרגלים - נשיאי השבטים לתור את ארץ כנען.
שליחות המרגלים נמשכת ארבעים ימים ובשובם חוזרים המרגלים עם אשכול ענבים כבד עד כדי שהיו צריכים לשאת אותו על מוט, רימון ותאנה. המרגלים מתארים את טובה של הארץ, אך עשרה מהם צופים בעיות קשות בכיבושה ומוציאים את דיבת הארץ רעה בקביעתם כי היא "ארץ אוכלת יושביה.
בני ישראל, ששומעים את הדברים מתלוננים ומתכננים לשוב למצרים. (הבכי לפי המסורת היה בליל תשעה באב).
שני המסתייגים, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, מהסים את האחרים ומנסים לעודד את העם: "עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה" (במדבר י"ג, ל)
אלוקים מתגלה לעם ומבקש להכות את העם כולו במגפת דבר ולהשמיד אותו.
לאחר תחינות של משה מומתק העונש, ונקבע שבני ישראל ישהו במדבר סיני ארבעים שנה, כנגד ארבעים ימים שהיו המרגלים בארץ, עד שימותו כל בני הדור, מבן עשרים ומעלה, למעט יהושע וכלב.
קבוצה קטנה (המעפילים) מבני ישראל מנסה להתקדם ולהיכנס לארץ ישראל באופן עצמאי, אולם ניגפת במלחמה מול העמלקי.
בהמשך הפרשה מובאים מספר ציווים הלכתיים, בהן הציווי על הנסכים, הפרשת חלה, והבאת פר כקורבן חטאת על חטא כללי של העם.
בני ישראל מניחים במשמר אדם שנמצא מקושש עצים בשבת, עד שיינתן הדין לחטא מסוג זה. הם מצווים על ידי האל להמיתו בסקילה וכך נעשה.
בסוף הפרשה מובא הציווי על מצוות ציצית (אותו קוראים בכל יום בקריאת שמע)
ולדבר התורה:
גם השבוע אני ממשיכה במתכונת של הקשר בין ההפטרה שקוראים לאחר קריאת התורה לפרשה עצמה.
ההפטרה היא בספר יהושע, פרק ב' פסוק א-כד. בהפטרה מסופר על המרגלים ששלח יהושע ליריחו לפני הכניסה לארץ ישראל ועל הקורות אותם בבית רחב הזונה.
הדברים הבאים הם של דוד נתיב מאתר כיפה –
http://www.kipa.co.il/jew/pash/71/33231.html

השוואה מעניינת בין מרגלי משה למרגלים שיהושע שלח.
האירוע המרכזי בפרשת שלח לך הוא שליחת נשיאי השבטים לסיור מקדים בארץ כנען, כדי לספר התרשמויות מן הארץ אליה העם עמד להכנס. התוצאות הקשות של דווח זה מובאות בהרחבה בלב הפרשה. יהושע בן נון היה אחד הנשיאים במשלחת זו, באירועי ההפטר הוא מנהיג העם.

ההפטרה, מיהושע פרק ב', מספרת על המרגלים ששלח יהושע למרחב יריחו, האיזור ששמש ראש גשר לעם ישראל בכניסתו לארץ. מרגלים אלה התבקשו לדווח על המצב העדכני באיזור, לקראת כיבושו, ועל הקורות אותם.

אירועי ההפטרה מתרחשים בז',ח' ו-ט' בניסן של השנה ה-40 ליציאת מצרים, מיד עם תום 30 ימי בכי אבל משה. העם נמצא בערבות מואב על ירדן יריחו, מזה מספר חודשים, וההנהגה יושבת בשיטים - נקודה במרחב ערבות מואב.
הציווי של ה' ליהושע להיערך לחציית הירדן תוך 3 ימים (התאריכים שציינו למעלה) גורם לפעול ב-3 מסלולים מקבילים:
א. להודיע לעם כולו ולצוותו על התארגנות לתזוזה.
ב. לקדם את 40 אלף הלוחמים משבטי עבר הירדן המזרחי לשמש חלוץ לפני העם, כפי שסוכם עם משה.
ג. לשלוח שני מרגלים חרש, ללמוד את איזור יריחו ואת העיר.

ההפטרה מתארת את האירועים בשליחותם של שני המרגלים, מן השיטים.
מרגלי יהושע שחדרו לעיר, ניסו למצוא מסתור ומקלט בבית רחב הזונה. זה מקום המאפשר גם לזרים להיכנס אליו ללא צורך בהזדהות. נתון זה היה ידוע גם לרחב וגם למודיעין הנגדי של יריחו. תצפיתנים של מלך יריחו זיהו את כניסת מרגלי יהושע לרחב ושלחו לעצור אותם. רחב גוננה עליהם, תוך סיכון חייה. לרחב היה ברור שישראל ינצחו בעימות עם יריחו ועמי כנען, מנקודת מוצא זו היא מתנהלת מול מרגלי יהושע ומול נציגי מלך יריחו.
היא מבקשת לסכם עם מרגלי יהושע שהם יגוננו עליה ועל נפשות בני משפחתה בעת כיבוש העיר, בתמורה להצלתם. המרגלים נשבעים לה בשם ה' ומתחייבים: לשמר בצורה שלמה ובריאה רק את בני משפחתה ואת רכושם. לשם כך הם צריכים לסמן את הבית, באמצעות חוט אדום שיקשר על החלון, את בני משפחתה המועמדים להצלה היא תכניס לביתה.
האחריות הוגבלה לאנשים שיהיו בתוך הבית. אדם שיהיה מחוץ לבית - "דמו בראשו".
"דמו בראשו" - הוא משפט קצר, שמשמעו: נטילת דמו (מותו) - בראשו (באחריותו).

שליחת מרגלים אינה דבר פסול. להיפך- במציאות של מלחמה טבעית (כפי שניהל יהושע בכניסה לארץ) יש חובה על המנהיגות לאסוף מודיעין.
אבל איסוף המודיעין צריך להתנהל בדרך הראויה: המשגר צריך להיות הדרג המדיני-צבאי (יהושע) ורק אליו יש להשיב את המידע שנאסף.
יש לשלוח אנשים מקצועיים (מרגלים ולא נשיאים לפי מפתח שבטי), בחשאיות מוחלטת.
שני אנשים מיומנים לא מושכים תשומת לב (לעומת משלחת של 12 נשיאים, המשדרת נוכחות בכל מקום אליו היא מגיעה).
לא כך היה אצל משה - שם ההתנהלות הייתה פומבית והדיווח לעם כולו. זו אינה משימת מודיעין אלא וועדת חקירה...


האווירה בה יצאה כל אחת מהמשלחות לשליחותה הכריעו את גורלה.

מרגלי יהושע יצאו בראייה מקצועית-עניינית, גם כאשר שליחותם הסתבכה, הם סיימו את המשימה תוך דבקות במטרה.

תיירי משה, שיצאו לתור את הארץ, יצאו מתוך אווירה של חשדנות, ואף שהצליחו לבצע את המסע במשך 40 יום ללא שום הסתבכות, הם חזרו מלאי תהיות והציבו סימני שאלה רבים ביחס לטיב הארץ וליכולת של העם לכובשה ולהתגורר בה.

אמנם על התנהלות זו הוכרע ש"דמם בראשם", אבל את המחיר המלא שלם העם כולו.


שנשמע בשורות טובות ושתהיה לכולנו שבת שלום
זמני כניסת השבת:
ירושלים- 19:10. תל-אביב- 19:25. באר-שבע- 19:26. חיפה- 19:18

זמני יציאת השבת:
ירושלים- 20:28 תל-אביב- 20:31. באר-שבע- 20:29 חיפה- 20:32
רבינו תם- 21:05

קישור לדף פרשת שלח לך
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2553387

 

[הבת המתהוללת]

יישר כוח-כל המרבה הרי זה משובח! תודה, שבת

שלום ובשורות טובות

 

[חוטהשני]

בבקשה ושבת שלום
אשתדל באמת מידי שבת להביא את הדברים (לפעמים הזמן פשוט דוחק...)

 

[לאה סי]

"חדושי הרי"ם" מראה קשר יפה בין הפרשה להפטרה:

במדרש כתוב על הפסוק שבהפטרה: "שנים אנשים מרגלים חרש": שעשו את עצמן כקדרין והיו צווחין ואומרים: הרי קדרות! הרי קדרות!
הלכה היא, שאין כלי חרס מטמא, אלא מתוכו ולא מבחוץ. שכן כל חומר אחר הוא בעל חשיבות מסוימת בפני עצמו, ועל כן יש לו חשיבות כדי לקבל טומאה מכל הצדדים. אבל חרס כשלעצמו הרי אינו אלא עפר ואין לו חשיבות וערך, פרט לזה שהוא עשוי לשמש בית קבול לדבר מה, ועל כן חשיבותו מצטמצמת רק בתוכו.
אותם מרגלים, שנשלחו על ידי יהושוע ליריחו, ידעו היטב מה עלה בסופם של המרגלים אשר שלח משה לתור את הארץ, מאחר ולא בטלו עצמם מפני משה ובקשו ללכת אחרי שכלם ורצונם הם. לפיכך השימו עצמם המרגלים, ששלח יהושוע, ככלי חרס, שאין להם כל חשיבות מצד עצמם וכל ערכם אינו אלא בזה, שהם משמשים בית קבול למשהו. כך ביטלו את רצונם ושכלם הם מפני רצונו ושכלו של יהושוע. הם מלאו רק אחרי פקודותיו של יהושוע, ולכן הצליחו בשליחותם.

 

[חוטהשני]

מדרש באמת יפה שבת שלום.

 

[הבת המתהוללת]

יפה

 

[fields5]

תודה על החומר למחשבה לאה ושבת שלום