פרשת שלח
פרשת שלח
" שלח לך אנשים ויתרו את-ארץ כנען."
משה שולח את המרגלים לתור את הארץ.
" כולם אנשים ראשי בני- ישראל המה.." הוא בחר איש נאמן מכל שבט, כדי שלא תהינה טענות. כל העם יהיה מיוצג. קואליציה מקיר אל קיר, זו אחדות שבה גם האחריות היא של כולם. כך הוא חשב לתומו.
ארבעים יום טיילה המשלחת בכל רחבי הארץ מן הנגב ועד חברון. הם חזרו מלא רשמים והביאו דוגמאות. אשכול ענבים גדול, זמורות, ועוד מיני דברים מאפיינים. הם אמרו למשה:
" גם זבת חלב ודבש.." אבל " עז העם היושב בארץ והערים בצורות." גם ילדי ענק ראינו שם .."
כאן מתחיל הויכוח הגורלי בין המאמינים בכוח השם לנצח ורוצים לצאת לכיבוש הארץ, לבין הספקנים חסרי התעוזה שלא האמינו.
" לא נוכל לעלות אל-העם, כי חזק הוא ממנו.." ויוציאו דבת הארץ. " ארץ אוכלת יושביה היא.."
אנחנו מכירים את הסיפור הזה, כאשר הכל בסדר כולם רוצים להיות שותפים, להתחלק בניצחון ובהצלחה. אך לא באחריות בשעת מבחן. אמרו חכמים: להצלחה יש אבות רבים, אך הכשלון הוא יתום.
התבוסנים הם הרוב והעם מקבל את דעתם. " ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו.."
" ויאמר השם אל-משה: עד-אנה ינאצני העם הזה ... אכננו בדבר!" משה מבקש מחילה. מה יגידו המצרים?
בסדר, לא רוצים לא צריך. " במדבר הזה יפלו פגריהם." ממשיכים לנדוד במדבר עוד 40 שנה. עד שיתחלף הדור.
משה ממשיך לדבר על החוקים והקורבנות כאילו כלום לא קרה, על התרומה וההתנהגות בארץ ישראל שבכלל לא נראת שוב באופק.
" ויעשו לכם ציצית על כנפי בגדיכם לדורותם.." לזכור את החוקים.
בעדויות ניצולי השואה בולט מאוד התבוסנות. מלחמת השחרור היא הדוגמה לקוממיות.
שבת שלום
פרשת שלח
" שלח לך אנשים ויתרו את-ארץ כנען."
משה שולח את המרגלים לתור את הארץ.
" כולם אנשים ראשי בני- ישראל המה.." הוא בחר איש נאמן מכל שבט, כדי שלא תהינה טענות. כל העם יהיה מיוצג. קואליציה מקיר אל קיר, זו אחדות שבה גם האחריות היא של כולם. כך הוא חשב לתומו.
ארבעים יום טיילה המשלחת בכל רחבי הארץ מן הנגב ועד חברון. הם חזרו מלא רשמים והביאו דוגמאות. אשכול ענבים גדול, זמורות, ועוד מיני דברים מאפיינים. הם אמרו למשה:
" גם זבת חלב ודבש.." אבל " עז העם היושב בארץ והערים בצורות." גם ילדי ענק ראינו שם .."
כאן מתחיל הויכוח הגורלי בין המאמינים בכוח השם לנצח ורוצים לצאת לכיבוש הארץ, לבין הספקנים חסרי התעוזה שלא האמינו.
" לא נוכל לעלות אל-העם, כי חזק הוא ממנו.." ויוציאו דבת הארץ. " ארץ אוכלת יושביה היא.."
אנחנו מכירים את הסיפור הזה, כאשר הכל בסדר כולם רוצים להיות שותפים, להתחלק בניצחון ובהצלחה. אך לא באחריות בשעת מבחן. אמרו חכמים: להצלחה יש אבות רבים, אך הכשלון הוא יתום.
התבוסנים הם הרוב והעם מקבל את דעתם. " ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו.."
" ויאמר השם אל-משה: עד-אנה ינאצני העם הזה ... אכננו בדבר!" משה מבקש מחילה. מה יגידו המצרים?
בסדר, לא רוצים לא צריך. " במדבר הזה יפלו פגריהם." ממשיכים לנדוד במדבר עוד 40 שנה. עד שיתחלף הדור.
משה ממשיך לדבר על החוקים והקורבנות כאילו כלום לא קרה, על התרומה וההתנהגות בארץ ישראל שבכלל לא נראת שוב באופק.
" ויעשו לכם ציצית על כנפי בגדיכם לדורותם.." לזכור את החוקים.
בעדויות ניצולי השואה בולט מאוד התבוסנות. מלחמת השחרור היא הדוגמה לקוממיות.
שבת שלום
