פרשת שמיני

[יצחק דישון]

פרשת שמיני

פרשת שמיני
ממשיכים בסוגי קורבנות כיצד לנהוג בהם. הגדרת תפקיד הכוהנים וכה..
אם האוכל בא התיאבון, ועם התיאבון עולה שאלת הכשרות. מה כשר ומה טמא.
ידוע שמי שאוכל כל דבר שזז, לא מצטיין ברמה תרבותית גבוה ואף לא בהומניות. טורפים למיניהם ואוכלי הנבלות אינם מעוררים תיאבון.
" זאת החיה אשר תאכלו מכל בהמה אשר בארץ."
" כל מפרסת פרסה ושסעת שסע .." באופן כללי. להוציא את: הגמל, השפן, הארנבת ובראש וראשונה את החזיר.
אשר במים: "כל אשר לו סנפיר וקשקשת.."
העופות האסורים: הנשר, הפרס, העוזניה, דאה, ואיה למינה. העורב למינו בת-היענה, תחמס, שחף, והנץ. כ"כ: הכוס, השלח והינשוף.
טמאים גם השרצים ומרבה הרגליים הזוחלים על הארץ. וכמובן העכבר החולד וכה..
" להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת לבין החיה אשר לא תאכל.."
הכשרות חשובה גם מבחינה בריאותית.
שבת שלום

 

[שי11951]

יצחק

על פרשת השבוע ועל ההתמדה.
שבת שלום

שפע בריאות

ובשורות טובות.

 

[סבא של כפה אדומה]

אכן אכן.

הוא הזכיר בפירוש "ואת החזיר, כי טמא הוא לכם"
עכשיו למה?
כי החזיר הוא בעל חי מדושן בבשר והוא מפריס פרסה אבל מרוב שהוא "טוחן"
אז ניתן לחשוב בטעות שהוא בעצם מעלה גירה ויבואו כל מיני חכמולוגים שיגידו:
"הו, הנה מצאנו לנו חיה כשרה".

לכן הוא אסר בפירוש: "ואת החזיר כי הוא מפריס פרסה ושוסע שסע והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם".
כדי שלא יהיה מקום ל"טעויות".