יצחק וולסטר
New member
פרשת שמיני
הפסח עבר סיימנו בהצלחה את עבדות הניקיון והקניות. חגגנו את חירותנו בליל הסדר ביחד עם רוב בני המשפחה. הנכדות הקטנות 2+ עמדו על הכיסא בגאווה רבה לשיר את ה"מה נשתנה", אבל ברגע האחרון חזרו בהן ואנחנו שרנו כולנו. הכל התנהל כהלכה ובסוף כולנו ביחד חתמנו ב" חד גדיא קטן ורזה – עושה מה מה " כתוב בתפילה: " חיי עולם נטע בתוכנו," זה מושג שכולל לא רק את השמחות והחגיגות, אלא לצערנו גם את הפיגועים, את האסונות ואת ההתמודדות היום יומית עם הגורל. בחול המועד עבדתי בגינה לפתע העיניים שלי התנפחו. כשעצמתי אותם הרגשתי צריבה חזקה. נכדתי לקחה אותי לחדר מיון ושם רופא עיניים צעיר שהיה די משועמם במתכונת שבת, שמח לטפל בי במשך שעתיים תמימות. הוא בדק, שם טיפות להרחבה, טיפות להצרה וכה.. בסוף הגיע למסקנה שעני סובל מיובש ואלרגיה. זה כמו עם הביצה והתרנגולת, לא יודעים אם היובש בא מהאלרגיה או להפך. הוא נתן לי טיפות ומשחה וב"ה תוך יומיים חזרתי לקדמותי. את ערב המימונה חגגנו ברוב עם. הנכדה הגדולה שעובדת במפעל אחרי השחרור, הזמינה את חבריה לעבודה, הנכדה שבצבא הביאה את החיילים, והנכדה שלומדת את בני כיתתה. שוב היה שמח, אשתי הכינה יחד עם הבנות פיצות, לחמניות וכמובן מופלטות לרוב. למחרת בבוקר נודע שהאבא של חתני נפטר. נסענו להלוויה. בסוכת האבלים התאספו קרוביו חבריו ומוקירי זכרו. הם דברו על הצבא הבריטי, על מלחמת השחרור ועל המחלות הנפוצות. תולדות ישראל היה מיוצג שם. הנכדים הצעירים שחלקם עוד לובשי מדים, וחלקם עושה בטן גב אחרי השחרור ניסו מדי פעם להשחיל מילה, אבל ללא הצלחה. כולם דברו על העבר, כי העבר הוא מוחשי וידוע. העתיד לוטה בערפל. העבר מורכב מעובדות. העתיד מגעגועים ותשוקות. היום חזרנו לפרשת השבוע: פרשת שמיני. אחרי חג הפסח עוד פרשה גסטרונומית. מה כשר ומה טרף. ממשיכים בסוגי קורבנות כיצד לנהוג בהם. הגדרת תפקיד הכהנים וכה... אם האוכל בא התיאבון, ועם התיאבון עולה שאלת הכשרות. מה כשר ומה טמא. ידוע שמי שאוכל כל דבר שזז, לא מצטיין ברמה תרבותית גבוה ואף לא בהומניות יתרה. הטורפים למיניהם ואוכלי הנבלות אינם מעוררים תיאבון. " זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ". " כל מפרסת פרסה ושסעת שסע" באופן כללי, להוציא את: הגמל, השפן, הארנבת ובראש וראשונה את החזיר. אשר במים: " כל אשר לו סנפיר וקשקשת". העופות האסורים: הנשר, הפרס, העזניה, דאה, ואיה למינה. הערב למינו, בת היענה, תחמס, שחף, והנץ. כ"כ הכוס, השלך והינשוף. טמאים גם השרצים ומרבה הרגליים הזוחלים על הארץ. וכמובן העכבר, החולד וכה.. " להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת לבין החיה אשר לא תאכל". בימים אלה כאשר אנו מלאים בג'נק פוד ( אוכל זבל) בכל מקום, הכשרות חשובה גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה נפשית. אפילו באנגליה הגיעו למסקנה שצריך לשפר את המזון שנותנים לילדים בבית הספר. תזונה נכונה נותנת לאדם לא רק בריאות גופנית אלא גם הרגשת שלמות רוחנית, וביטחון עצמי. שבעה ימים בשבוע – השמיני, מי יודע? שבת שלום
הפסח עבר סיימנו בהצלחה את עבדות הניקיון והקניות. חגגנו את חירותנו בליל הסדר ביחד עם רוב בני המשפחה. הנכדות הקטנות 2+ עמדו על הכיסא בגאווה רבה לשיר את ה"מה נשתנה", אבל ברגע האחרון חזרו בהן ואנחנו שרנו כולנו. הכל התנהל כהלכה ובסוף כולנו ביחד חתמנו ב" חד גדיא קטן ורזה – עושה מה מה " כתוב בתפילה: " חיי עולם נטע בתוכנו," זה מושג שכולל לא רק את השמחות והחגיגות, אלא לצערנו גם את הפיגועים, את האסונות ואת ההתמודדות היום יומית עם הגורל. בחול המועד עבדתי בגינה לפתע העיניים שלי התנפחו. כשעצמתי אותם הרגשתי צריבה חזקה. נכדתי לקחה אותי לחדר מיון ושם רופא עיניים צעיר שהיה די משועמם במתכונת שבת, שמח לטפל בי במשך שעתיים תמימות. הוא בדק, שם טיפות להרחבה, טיפות להצרה וכה.. בסוף הגיע למסקנה שעני סובל מיובש ואלרגיה. זה כמו עם הביצה והתרנגולת, לא יודעים אם היובש בא מהאלרגיה או להפך. הוא נתן לי טיפות ומשחה וב"ה תוך יומיים חזרתי לקדמותי. את ערב המימונה חגגנו ברוב עם. הנכדה הגדולה שעובדת במפעל אחרי השחרור, הזמינה את חבריה לעבודה, הנכדה שבצבא הביאה את החיילים, והנכדה שלומדת את בני כיתתה. שוב היה שמח, אשתי הכינה יחד עם הבנות פיצות, לחמניות וכמובן מופלטות לרוב. למחרת בבוקר נודע שהאבא של חתני נפטר. נסענו להלוויה. בסוכת האבלים התאספו קרוביו חבריו ומוקירי זכרו. הם דברו על הצבא הבריטי, על מלחמת השחרור ועל המחלות הנפוצות. תולדות ישראל היה מיוצג שם. הנכדים הצעירים שחלקם עוד לובשי מדים, וחלקם עושה בטן גב אחרי השחרור ניסו מדי פעם להשחיל מילה, אבל ללא הצלחה. כולם דברו על העבר, כי העבר הוא מוחשי וידוע. העתיד לוטה בערפל. העבר מורכב מעובדות. העתיד מגעגועים ותשוקות. היום חזרנו לפרשת השבוע: פרשת שמיני. אחרי חג הפסח עוד פרשה גסטרונומית. מה כשר ומה טרף. ממשיכים בסוגי קורבנות כיצד לנהוג בהם. הגדרת תפקיד הכהנים וכה... אם האוכל בא התיאבון, ועם התיאבון עולה שאלת הכשרות. מה כשר ומה טמא. ידוע שמי שאוכל כל דבר שזז, לא מצטיין ברמה תרבותית גבוה ואף לא בהומניות יתרה. הטורפים למיניהם ואוכלי הנבלות אינם מעוררים תיאבון. " זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ". " כל מפרסת פרסה ושסעת שסע" באופן כללי, להוציא את: הגמל, השפן, הארנבת ובראש וראשונה את החזיר. אשר במים: " כל אשר לו סנפיר וקשקשת". העופות האסורים: הנשר, הפרס, העזניה, דאה, ואיה למינה. הערב למינו, בת היענה, תחמס, שחף, והנץ. כ"כ הכוס, השלך והינשוף. טמאים גם השרצים ומרבה הרגליים הזוחלים על הארץ. וכמובן העכבר, החולד וכה.. " להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת לבין החיה אשר לא תאכל". בימים אלה כאשר אנו מלאים בג'נק פוד ( אוכל זבל) בכל מקום, הכשרות חשובה גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה נפשית. אפילו באנגליה הגיעו למסקנה שצריך לשפר את המזון שנותנים לילדים בבית הספר. תזונה נכונה נותנת לאדם לא רק בריאות גופנית אלא גם הרגשת שלמות רוחנית, וביטחון עצמי. שבעה ימים בשבוע – השמיני, מי יודע? שבת שלום