פרשת תמן

[dor1611]

פרשת תמן

מופיע בסידור עבודת השם אחרי שחרית
שיש מצווה גדולה לקרוא פרשת תמן של הארי הקדוש שמועיל לתיקון נפשו ונשמתו ועוד הרבה דברים
העניין שם שזה הכל זוהר וכשאני קורא את זו הפרשה אין אני קורא אלא "גורס" כיוון שאני כמעט ולא מבין אף מילה
האם עדיין נקרא שקיימתי את המצווה ואני יכול לזכות לכל מה שכתוב שם גם אם לא הבנתי מה אני קורא?
תודה

 

[נאמן למקורות]

אצלי בסידור...

"פרשת המן" הם פסוקים מן התורה.

פרשת המן:
חכמינו ז"ל אמרו כל מי שיאמר פרשת המן בכל יום לא יחסר לו פרנסה ומקודם אומרים את היה"ר. ויוכל לומר פרשת המן אפילו בשבת רק התפלות על הפרנסה לא יאמר בשבת:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל וּפַרְנָסָתִי וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתִי בִּכְלָלָם. בְּנַחַת וְלֹא בְּצַעַר בְּכָבוֹד וְלֹא בְּבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלֹא בְּאִסּוּר כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתֶךָ וְלִלְמוֹד תּוֹרָתֶךָ כְּמוֹ שֶׁזַנְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ מָן בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה:
וַיֹאמֶר יְדֹוָד אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא:
וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם:
וַיֹּאמֶר משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְֹרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְדֹוָד הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְדֹוָד בְּשָׁמְעוֹ אֵת תְּלֻנֹתֵיכֶם עַל יְדֹוָד וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִינוּ עָלֵינוּ:
וַיֹאמֶר משֶׁה בְּתֵת יְדֹוָד לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָֹר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְֹבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְדֹוָד אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְדֹוָד:
וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְדֹוָד כִּי שָׁמַע אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם:
וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וַיִפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְדֹוָד נִרְאָה בֶּעָנָן:
וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֶל משֶׁה לֵאמֹר:
שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָֹר וּבַבֹּקֶר תִּשְֹבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם:
וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה:
וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ:
וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְֹרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵיהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְדֹוָד לָכֶם לְאָכְלָה:
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָה יְדֹוָד לִקְטוּ מִמֶּנוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עוֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:
וַיַּעֲשֹוּ כֵן בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט:
וַיָּמֹדוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחֱסִיר אִישׁ לְפִ

 

[נאמן למקורות]

המשך..

פרשת המן:
וַיָּמֹדוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחֱסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ:
וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר:
וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם משֶׁה:
וַיִלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס:
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִֹיאֵי הָעֵדָה וַיַגִּידוּ לְמשֶׁה:
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְדֹוָד שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַידֹוָד מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר:
וַיַּנִיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ:
וַיֹּאמֶר משֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיוֹם לַידֹוָד הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָֹדֶה:
שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ:
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ:
וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל משֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי:
רְאוּ כִּי יְדֹוָד נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי:
וַיִשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיוֹם הַשְׁבִיעִי:
וַיִּקְרְאוּ בֵּית יִשְֹרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִית בִּדְבָשׁ:
וַיֹּאמֶר משֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

פרשת המן:
וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְדֹוָד לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם:
כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד אֶל משֶׁה וַיַנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת:
וּבְנֵי יִשְֹרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן:
וְהָעֹמֶר עֲשִֹרִית הָאֵיפָה הוּא:
תפלה על הפרנסה:
אַתָּה הוּא יְדֹוָד לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִֹיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וְאַתָּה הוּא שֶׁעָשִֹיתָ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת תָּמִיד עִם א&

 

[נאמן למקורות]

המשך.

פרשת המן:
נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת תָּמִיד עִם אֲבוֹתֵינוּ גַּם בַּמִּדְבָּר הִמְטַרְתָּ לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם וּמִצּוּר הַחַלָּמִישׁ הוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם וְגַם נָתַתָּ לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם שִֹמְלוֹתָם לֹא בָלְתָה מֵעֲלֵיהֶם כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים תְּזוּנֵנוּ וּתְפַרְנְסֵנוּ וּתְכַלְכְּלֵנוּ וְתַסְפִּיק לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ וְצָרְכֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל הַמְרוּבִּים בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח בְּלִי טֹרַח וְעָמָל גָּדוֹל מִתַּחַת יָדְךָ הַנְּקִיָּה וְלֹא מִתַּחַת יְדֵי בָשָֹר וָדָם:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְדֹוָד אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתָּכִין לִי וּלְאַנְשֵׁי בֵיתִי כָּל מַחֲסוֹרֵנוּ וְתַזְמִין לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ לְכָל יוֹם וָיּוֹם מֵחַיֵּינוּ דֵי מַחֲסוֹרֵנוּ וּלְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשָּׁעוֹתֵינוּ דֵי סִפּוּקֵנוּ וּלְכָל עֶצֶם מֵעֲצָמֵינוּ דֵי מִחְיָתֵנוּ מִיָּדְךָ הַטוֹבָה וְהָרְחָבָה וְלֹא כְּמִעוּט מִפְעָלֵינוּ וְקוֹצֶר חֲסָדֵינוּ וּמִזְעֵיר גְּמוּלוֹתֵינוּ וְיִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי וּמְזוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מְסוּרִים בְּיָדְךָ וְלֹא בְּיַד בָּשָֹר וָדָם:

 

[Jermaine Jackson]

תגובה

אתה כנראה מתכוון ל"בראשית תמן" שהוא תיקון מ"ח מספר התיקונים של הזוהר הקדוש, אין צורך להבין מה שאתה קורא כשאתה קורא בזוהר אולם אני לא אתחייב לומר שאפשר לזכות לכל מה שכתוב שם כי הרבה קראו וקוראים כל מיני סגולות ולא מועיל להם לכלום.

 

[dor1611]

אצלי זה מועיל דווקא

כשאני קורא את זה מילה במילה בלי לבלוע אותיות ועוקב אחרי מה שאני קורא אני מרגיש שכל מה שכתוב שם מתקיים בי
איכותי ביותר וגם אף אחד לא המליץ לי. על זה אפילו במקרה נתקלתי בזה בסידור אחרי שחרית (מקרה אותיות רק מה')
תודה לך ולרב על התגובות
ממליץ לכולם לקרוא זה דבר עצום
בשבילי לפחות

 

[dor1611]

אה וכן התכוונתי ל"בראשית תמן" צדקת

 

[REALI]

שלום,

כמה מהנושאים המופיעים שם לפי מה שאני הבנתי:

שתי פנים של השבת -
לשמור את השבת
ולעשות את השבת.
כלומר, לשמור = להמנע מחילול שבת, לעשות = להוסיף תוכן לשבת.
בכלל זה השבת גם צריכה להיות בתוך ליבו של האדם - לא לחלל את השבת ביצר הרע שבלב.

החיבור שבשבת -
מצד אחד למלא את השבת משאר ימי השבוע ע"י ההכנות שעושים לשבת כל השבוע,
ומצד שני להיתמלא מהשבת ולקחת ממנה קדושה וטהרה לשאר ימי השבוע הבאים.

להתרחק מאד מכל צורה של עצבות או כעס בשבת.

לא להשתמש בברית הקודש לצורך דברים זרים. ובהקשר של השבת (שנקראת ברית) זה אומר לא להתעסק בדברי חול בשבת.

למלא את השבת בדברי תורה ולהמנע מ"להבריח" את השבת בדיבורי חולין.

לקדש את הגוף - בלבוש של שבת, בנרות שבת, במאכלי שבת ובהוספה מחול על הקודש (לקבל את השבת מוקדם כשעדיין יום חול ולהוציאה מאוחר אחרי שכבר נהיה יום חול),
וכל המוסיף - מוסיפים לו נפש יתרה בשבת.

 

[dor1611]

גאון

מה יש בזה שגורם הרגשה עילאית ושבחים רבים? אני חש שזה באמת עובד אבל מדובר פה על פרשה קצרה של עמוד וחצי (בסידור של "עוד יוסף חי" לפחות) ועושה נפלאות. הרי לימוד תורה נחשב להרבה יותר חזק ומשקיעים בשבילו ביום הרבה יותר מקריאת עמוד וחצי ולא תמיד רואים אותם דברים כמו בקריאת סגולות כאלה ואחרות.
זה משהו באותיות של הזוהר? או של גזירת הצדיק שמי שיקרא את זה יהיה כך וכך? טוב נראה לי על שאלה כזאת קשה לענות כיוון שאנחנו חיים עכשיו בעידן אחר
טוב מה שבטוח זה לימוד התורה עם דרך ארץ הוא ההרכב הכי מנצח

 

[REALI]

כמו שאמרת, די קשה לענות על השאלה הזאת,

יכול להיות שקריאה כזאת של סגולה יותר שייכת למושגים של תפילה מאשר ללימוד תורה.
בתפילה אנחנו מושכים שפע לעצמינו מלמעלה. לעומת זאת בלימוד תורה אנחנו לא מקבלים לעצמינו אלא להיפך - יוצרים שפע לאחרים.
לכן בתפילה שבה אנחנו כן מקבלים שפע לעצמינו, יש יותר הרגשת התעלות מאשר בלימוד תורה.
אמנם למעשה התפילה רק הוציאה לפועל והציפה אל פני השטח את כל מה שיצרנו לפני כן בלימוד התורה שלנו.
ולכן "מסיר אוזנו משמוע תורה - גם תפילתו תועבה".


וכן, יכול להיות גם שזה משהו באותיות של הזוהר. התורה היא הנשמה שלנו, אך גם בנשמה הזאת יש מדרגה יותר גופנית ויש מדרגה יותר נישמתית.
"הוויות אביי ורבא" וההלכות המעשיות הם גופי התורה,
"מעשה מרכבה" והנילווים אליו הם נישמת התורה.
לכן יתכן שבלימוד מהזוהר יש מפגש יותר ישיר עם נשמת התורה ויתכן שזה גם מורגש בפועל.
יחד עם זאת כפי שציינת אנחנו משקיעים הרבה יותר זמן בלימוד גופי התורה מאשר בלימוד נישמת התורה. וזה לא רק בלימוד אלא בכל צורת החיים שלנו ובכל המבנה של העולם הזה - ככל שהדברים הם מהותיים יותר ופנימיים יותר כך הם גם נדירים יותר ופחות זמינים.
לכן לדוגמא יש המון גויים אך רק עם ישראל אחד והוא הקטן שבעמים,רוב העולם חול ורק מיעוטו קודש - בארץ ישראל, רוב הזמנים חולין ורק מיעוטו קודש - בשבת. ובאדם הפרטי - רוב שעות היממה הוא יעסוק בפרנסתו ובצרכי גופו ורק מיעוט הזמן נותר לעיסוק בתורה ובצרכי נישמתו. וכן על זה הדרך יש עוד דוגמאות לרוב.
וכך גם בלימוד התורה - רוב הלימוד מוקדש ל"גוף" של התורה, ללימוד הוויות אביי ורבא והלכות, ורק מיעוט הלימוד עוסק בנישמת התורה וברזי התורה.

 

[dor1611]

יפה

תודה
הרבה דברים באמתמ קורים מאז שאני קורא את הפרשה הזאת
מהסגולות שהצדיק ציין שיזכה
אבל אלה דברים שאני לא טורח לציין כי תמיד דברים מסוג אלה אף אחד לא מאמין וטוען שאני מדמיין אבל אני מאמין בזה וזה מה שחשוב
דוגמא קטנה: כתוב שכל הקורא את הפרשה "ירום מזלו ואינו מתמוטט"
המזל באמצ מתרומם לי כאשר אני קורא אבל לזה עוד מאמינים אנשים, לגבי "ואינו מתמוטט" אצלי זה בא לידי ביטוי כאשר למשל נכשלתי בעוון לשון הרע או אבק לשון הרע (כן גם לי זה קורה) אני מרגיש סוג של הסתלקות של קדושה שצברתי מהלימוד תורה/תהילים שקראתי וכאילו כל מה שלמדתי הלך לפח. אלא אם כן חזרתי באותו רגע בתשובה וחזרתי לעסוק בתורה (מה שאני לא בהכרח תמיד עושה)
וכשהתחלתי לקרוא את הפרשה הרגשתי שגם אם נכשלתי באיזה עוון לא כל כך מהר אני "מתמוטט" ומפסיד את כל הקדושה שצברתי במהלך היום, לא שזה מתיר לי לדבר לשון הרע אבל אם קרה ודיבר - לא יתמוטט. ככה אני מפרש את הלא יתמוטט במהרה. אבל לתורה ממילא יש 7 פנים. וזו רק דוגמא אחת.
אבל אלה מסוג הדברים שאנשים לא מאמינים/מתייחסים
לא שאני במדרגה כזו גבוהה שאני יכול לחוש דברים נעלים ונשגבים אבל דברים מסויימים אני כן מרגיש
וגילתי אפילו סגולה עוד יותר טובה ללא להתמוטט - נתינת צדקה קטנה או משהו קטן לעניים הגונים לומדי תורה. זה דבר עצום, פה לא רק שלא יתמוטט במהרה, אלא לא נכבה בכלל! הוא כאילו חסין עבירות כל היום כולו עד השקיעה, אלא אם כן ממש הגזים בעבירות והכעיס את השם אבל עם דברים קטנים הם כחולפים עם הרוח .אבל למצוא כאלה עניים לא תמיד קל ולא כל אחד זוכה/מעוניין
זהו בעיקרון

 

[REALI]

תודה, אני אקח את זה לתשומת ליבי.

חז"ל אמרו:
רובם בגזל, מיעוטם בעריות, וכולם באבק לשון הרע.
כלומר כולם נכשלים באבק לשון ברע. אז ברור שאנחנו לא רוצים לעבור על אבק לשון הרע, אבל מצד שני מותר לנו גם לקבל את זה שזה משהו שכולנו נגועים בו ולא צריך להגיע למצב שמתמוטטים מזה. אבל אני כן מזדהה איתך בדברים שאתה כותב שאפשר להרגיש עליות וירידות רוחניות בצורה מוחשית, ואכן התורה היא סם חיים ותרופה כנגד החטאים, בין אם זה בסיוע להמנע מהם ובין אם זה בסיוע בלשוב מהם.
וצדקה נותנת חיים. כשם שמי שנתן אותה לעני נתן חיים לעני המקבל, כך הוא זוכה שגם לו נותנים חיים. חיים במובן המלא של הביטוי (לא רק עצם קיום החיים, אלא כפי שחז"ל אמרו שצדיקים קרויים חיים ורשעים קרויים מתים).
ושוב תודה.

 

[assafy1000]

מסכים לגבי הצדקה לעניים

מחזק את דבריו
לפני כמה שנים טובים שהייתי כלוא בבית האסורים התחלתי להתחזק
והיה בבית כנסת של הכלא לא תלמיד חכם אבל יהודי עני מרוד מרביץ תורה ומקיים אותה ביושר
ואני מהרחמים שהוא תפרן הייתי פעם ביום נותן לו משהו קטן כמו טונה או כרטיס להתקשר ודברים כאלה בשווי שקלים בודדים
ולאחר כל נתינת צדקה הרגשתי כאילו הקב"ה החייה את נפשי
לא הבנתי ממה זה נובע ההתעלות וכל היום כולו היה לי כמו שחפ"צ רוחני חסין עבירות
ולא רק זה, אלא גם שתמיד באותו הזמן לא היו לי ייסורים בכלל באותו היום
הרגשתי שה' מבסוט ממני, ובכלל לא הייתי דתי חזק רק דברים מינימליים הייתי עושה כמו תפילין ושבת
ורק אחר כך הבנתי שזה מהצדקה שנתתי (ומדובר על טונה קטנה בשווי 3 שקל) איך צדקה כ"כ קטנה יכולה לגרום לכ"כ הרבה דברים נעלים עדיין לא הצלחתי להבין
התמדתי אח"כ כל יום לתת לו משהו קטן ראיתי את זה בתור מצווה שאסור להחמיצנה
אח"כ שהשתחררתי אמרתי אני יעשה את זה בחוץ גם הרבה
וכבר תקופה שלא הצלחתי למצוא אחד כזה. רוב האנשים מתביישים או שלא רוצים לקחת (צדקה כספית לא טונה כמובן) כנראה זו הייתה זכות גדולה למצוא אותו
חשבתי שאפשר למצוא אנשים כאלה בקלות מסתבר שלא, ולא רק זה, אלא שאם נותנים צדקה לרשע עושים עבירה ולא מצווה! יש לצערינו הרבה מתחזים שמשחקים אותה מסכנים ודתיים ומנצלים אנשים בשביל סכומים זעומים למעשי עוול וגם מכשילים אותם בעבירה של נתינת צדקה לרשע
איפה ניתן למצוא כאלה עניים הגונים לומדי תורה שמקבלים צדקות?
תודה ושבת שלום

 

[REALI]

סיפור יפה. אשריך.

 

[lumpy1]

לגבי הפרשה

היי
רציתי לדעת מה הכוונה שכתוב "והבור ריק אין בו מים- מים אין בן, אבל נחשים ועקרבים יש בו" לאיזה נחשים ועקרבים מתכוונים באיזה בור?
ולגבי "ארבעים מלאכות חסרחד, אינון לקובל ארבעים מלקויות חסר חד בשבת, ואינון עשרה דלקה אדם ועשרה לחווה ועשרה לנחש ותשעה לארעא, ובגין דא אמרו מארי מתניתין, אין לוקין בשבת" למה התורה משתמשת בשפה טריגונומטרית ואומרת שבשבת יש ארבעים מלאכות חסר אחת ולא פשוט ל"ט מלאכות? מה ההבדל? ומה הכוונה אין לוקין בשבת? לקובל ארבעים מלקויות הבנתי מלקויות הכוונה סוג של מכות, אבל לוקין לא הבנתי
תודה

 

[REALI]

היי,

בדרשה המקורית הבור זה הבור שהאחים השליכו אליו את יוסף, והתורה כותבת גם שהוא ריק וגם שאין בו מים, אז חז"ל שאלו למה כתוב שאין בו מים הרי כבר כתוב שהוא ריק אז ברור שאין בו מים?! אלא ללמדך שהוא ריק רק מבחינת המים, אבל דברים אחרים כן יש בו ואלו הנחשים והעקרבים.
וחז"ל השמתמשו בדרשה זו גם כדי ללמד שמי שאין בו תורה (שנימשלה למים), לא נישאר חלל בנפשו, אלא ממילא נפשו מתמלאת ביצר הרע (נחשים).
בקטע של בראשית תמן מדובר על מי שאינו שומר על הברית (שבת, או דברים שבצניעות) והזוהר אומר שכיוון שהאדם פינה את הברית מליבו כאילו עקר חלק מנפשו ממקומו והוציאה החוצה. וכאן ניכנסת הדרשה של הבור - שכיוון שהאדם פגם וכביכול הוציא חלק מנשמתו החוצה, לא נישאר שם חלל ריק, אלא ממילא ליבו מתמלא בנחשים. ונמשכים עליו צרות שונות. ומצב זה שנישמתו חסרה ממנו זהו מצב של גלות.

את הקטע של ארבעים מלאכות חסר חד לא לגמרי הבנתי ואני אנסה להסביר מעט לפי מה שאני חושב שאולי כן הבנתי.
אין לוקין = לא מקבלים מלקות בשבת. ולדעתי הכוונה שאין חסרונות בשבת, ולוקין זה מלשון לקוי, כמו ליקוי חמה וכד' שמבטא חוסר. לעומת השבת שבה הכל אחדותי ושלם.
ואולי המספר ארבעים מבטא את החיסרון הזה, שהרי ארבע מבטא את הפיזור לארבע כנפות הארץ, כלומר להפרדה וחלוקה, בניגוד לשבת שמבטאת אחדות.
חסר אחד זה אומר שלא נמצאים בדרגה הזאת באופן מלא, כמו לדוגמא במצרים בני ישראל ירדו עד מ"ט שערי טומאה, ואם היו יורדים לשער החמישים אז כבר היו לגמרי במדרגת הטומאה ולא היו יכולים לעלות משם.
ואצלינו 40 מבטא מדרגה שלמה של ליקוי - חיסרון פיזור וריחוק באופן שא"א יותר לחזור ולהתאחד למרכז, אך 39 אומר שאנחנו בשיא הפיזור אך עדיין יכולים לחזור ולהתאחד.
חטא אדם הראשון שמבטא את החיסרון והפירוד שבבריאה יצר לפי הזוהר הנ"ל ריחוק של ארבעים דרגות - שיא הפיזור, אך יחד עם זאת - "חסר אחד" זה לא ממש ארבעים אלא רק ל"ט ועדיין אפשר לחזור.