superdrink7
New member
.........פרשת תרומה..........
דבר תורה לפרשת תרומה
מדוע נדרש כל אחד לתרום למשכן ה'? מה משמעות הכלים שבמשכן? וכיצד מגיעים לאחדות האומה ומקיימים את 'כל ישראל ערבים זה לזה'?
זאת ועוד בדבר התורה לפרשת השבוע מהרב רון יוסף הי"ו
מאת הרב רון יוסף
לק"י
פרשת "תרומה" / הרב רון יוסף הי"ו
"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה" נשאלת השאלה וכי מדוע צריך הקב"ה לבקש מבני ישראל שיתרמו מהונם ומכספם כדי לבנות משכן להקב"ה וכי הקב"ה חסר משהו? והציווי מסר הכתוב "תקחו את תרומתי" ונלע"ד ליישם זאת כך: כאשר יש רצון לאדם שיהיה לו חלק במשכן ה' אז הוא בעצמו יירתם בכל כוחו כדי לתרום ולסייע בכך, ולכן כתוב "ויקחו" שהם בעצמם מרצונם 'ויקחו', כיון שרצונם הא שיהיה להם חלק במשכן, שיהיו שותפים למלאכת הקודש ויזכו להיות 'חלק ה' עמו'.
ומכאן נבין כדי שיהא משכנו של הקב"ה שלם ותשרה שכינתו צריך שעם ישראל ישקיעו בכך וע"י כך גם יעריכו זאת יותר כיוון שהרגשת השותפות במשכן מעלה את ערכו וחשיבותו בעיני השותפים.
ולאלה שלא מבינים וחשים את הצורך בכך שצריך לדבר איתם כדי שיהיה להם חלק שכתוב "תקחו את תרומתי" המילה תרומתי בהקשר הזה מבטא לענ"ד את תרומתו של הקב"ה לאותם האנשים שלא מבינים את חשיבות הדבר שהקב"ה ישרה שכינתו במשכן, כדי ש'לא ידח ממנו נידח' כי עם ישראל כולו על כל רבדיו יהא משותף לבניית המשכן כי 'כל ישראל ערבים זה לזה'.
"ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה ופניהם איש אל אחיו" הכרובים מסמלים למעשה את ההנהגה שצריכה להיות בעם ישראל, שכאשר 'כרוב אחד מקצה מזה' כלומר – יהודי יכול להיות קיצוני מזה שהוא חברו שכתוב 'וכרוב אחד מקצה מזה' גם חברו שהוא קיצוני נשאר במקומו ועומד על דעתו, אעפ"כ הם צריכים להיות באהבה ואחווה ושלום ביניהם שכתוב 'ופניהם איש אל אחיו' ואחד דואג לשני לראות אם לא חסר לו משהו בגשמיות וברוחניות, כיון שעם ישראל ערבים זה לזה
ואיך מגיעים לזאת? אומר הפסוק 'והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה' שזה מבטא להתעלות מעל החומר ומעל חסרונות האישיים וזה מוביל את עם ישראל לאחדות אמיתית ולהשכנת השכינה בתוכנו
כיון שהמטרה בסופו של דבר היא 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', כלומר ההתקדשות של עם ישראל שבאה לידי ביטוי באחריות ההדדית, בדאגה הגשמית והרוחנית, בחינת יששכר וזבולון
וזה מעלה את עם ישראל להיות עם ראוי לכך שהקב"ה רוצה לשכון בתוכו.
הכלים אשר במשכו באופן שימושם מביאים לידי ביטוי כיצד אדם יכול ליטול חלק במשכן ה' כל אחד לפי נטיית לבו ורצונו ומעלתו ולא ידח ממנו נידח. כמו למשל השולחן שהוא מסמל לאלה שאוהבים מצוות הכנסת אורחים באופן מיוחד, והארון שמסמל שמירת התורה והמצוות לאלה שחרדים במיוחד על דבר ה'. והמנורה שמסמלת את האור במשכן לאלה שרודפי מצוות – 'כי נר מצוה'.
לבנות לנו ארון – ד"ת לפרשת "תרומה"
הפרשה מתחילה בציווי די כוללני של פתיחת מסע התרמה מכל בני ישראל לטובת הקמת המשכן – המרכז הרוחני של ישראל במדבר, הממשיך באיזו שהיא צורה את ההתגלות אותה חוו לרגלי הר סיני. לאחר הציווי הזה, מתחילים להופיע מפרט שלם של המשכן עצמו כולל כל הכלים והאביזרים שבתוכו.
אחד הפריטים הראשונים להיזכר בין כלי המשכן ואביזריו, הוא ארון הקודש.
"ועשו ארון עצי שיטים אמתיים וחצי אורכו ואמה וחצי רוחבו ואמה וחצי קומתו וציפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ועשית לו זר זהב סביב..."
אז מה אנחנו יכולים ללמוד מהארון?
תוכנית הבניה של הארון כללה תכונה מיוחדת. שונה מכל שאר האביזרים בנוגע למידותיה, בעוד שאצל השאר היו רוב, אם לא כל, המידות שלמות, אצל הארון כל המידות היו שבורות, חלקיות.
ובל מי נשכח מי בתוך הארון: שברי לוחות הברית (שיופיעו בפרשת "כי־תשא")
פירוש הכלי־יקר מציע הסבר לתופעת הארון הזאת:
"והקרוב אלי לומר בזה, לפי מה שאמרו חכמים במעלות "הבט למעלה ממך" כי על ידי זה ידמה בנפשו כי הוא חסר מן השלמות...אבל בענייני העולם הזה, דהיינו כל ההצלחות הגופניות כעושר וכבוד יסתכל במי שהוא למטה ממנו, ובסיבה זו ישמח בחלקו בראותו כי יש לו רב יותר מן הרבה אנשים... ועל כן היו כל אמות הארון שבורות, להורות שכל אדם ידמה בנפשו כאילו הוא חסר מן שלימות החוכמה וצריך למדוד עדיין למלאת חסרונו...כך עיקר החוכמה "מאין תמצא" – ממי שחושב את עצמו לאין וחסר, אבל לא במי שהוא חכם בעיניו הטועה בעצמו לומר שכבר הגיע אל תכליתה, כי "איזהו חכם הלומד מכל אדם", החושב שהוא חסר...וצריך עוד להתלמד...ועל כן היו כל אמות הארון שבורות..." (כלי יקר על תרומה)
כמובן, כאשר הכלי יקר משתמש במושג "חוכמה" כוונתו לכל מה שקשור לפן הרוחני של האדם (בתקופתו נפוץ היה לייחס את עיקר כובד המשקל של רוחניות האדם לשכל והכרה תבונתית).
לדבריו, מה שהארון מלמד אותנו הוא את הצורך התמידי להשתלם. להיות יותר מושלם.
ובניסוח אחר: לא להסתכל על עצמנו במבט של מושלמים.
הארון מלמד שאדם צריך תמיד לשאוף להתקדמות ולא לראות את עצמו כאילו הגיע לשיא, לפסגה(מבחינה רוחנית), ואין איש מעליו שיוכל לתרום לו משהו. אם הוא יסתכל טוב הוא יראה שיש לו עוד ממי ללמוד הלאה, "איזהו חכם? הלומד מכל אדם".
הדברים האלו הזכירו לי משפט שאחד הרבנים בישיבה בה למדתי:
"מי שחושב שהוא צדיק גמור... הוא גמור!"
הארון מלמד אותנו שתמיד יש לנו עוד מה לבנות הלאה בחיים שלנו.
"יש לנוע, לנוע"
ה' יזכנו לאחדות מושלמת ויעשה עמנו למען שמו הגדול ויגאלנו אמן.
שבת שלום וחודש טוב ושמח !
דבר תורה לפרשת תרומה
מדוע נדרש כל אחד לתרום למשכן ה'? מה משמעות הכלים שבמשכן? וכיצד מגיעים לאחדות האומה ומקיימים את 'כל ישראל ערבים זה לזה'?
זאת ועוד בדבר התורה לפרשת השבוע מהרב רון יוסף הי"ו
מאת הרב רון יוסף
לק"י
פרשת "תרומה" / הרב רון יוסף הי"ו
"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה" נשאלת השאלה וכי מדוע צריך הקב"ה לבקש מבני ישראל שיתרמו מהונם ומכספם כדי לבנות משכן להקב"ה וכי הקב"ה חסר משהו? והציווי מסר הכתוב "תקחו את תרומתי" ונלע"ד ליישם זאת כך: כאשר יש רצון לאדם שיהיה לו חלק במשכן ה' אז הוא בעצמו יירתם בכל כוחו כדי לתרום ולסייע בכך, ולכן כתוב "ויקחו" שהם בעצמם מרצונם 'ויקחו', כיון שרצונם הא שיהיה להם חלק במשכן, שיהיו שותפים למלאכת הקודש ויזכו להיות 'חלק ה' עמו'.
ומכאן נבין כדי שיהא משכנו של הקב"ה שלם ותשרה שכינתו צריך שעם ישראל ישקיעו בכך וע"י כך גם יעריכו זאת יותר כיוון שהרגשת השותפות במשכן מעלה את ערכו וחשיבותו בעיני השותפים.
ולאלה שלא מבינים וחשים את הצורך בכך שצריך לדבר איתם כדי שיהיה להם חלק שכתוב "תקחו את תרומתי" המילה תרומתי בהקשר הזה מבטא לענ"ד את תרומתו של הקב"ה לאותם האנשים שלא מבינים את חשיבות הדבר שהקב"ה ישרה שכינתו במשכן, כדי ש'לא ידח ממנו נידח' כי עם ישראל כולו על כל רבדיו יהא משותף לבניית המשכן כי 'כל ישראל ערבים זה לזה'.
"ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה ופניהם איש אל אחיו" הכרובים מסמלים למעשה את ההנהגה שצריכה להיות בעם ישראל, שכאשר 'כרוב אחד מקצה מזה' כלומר – יהודי יכול להיות קיצוני מזה שהוא חברו שכתוב 'וכרוב אחד מקצה מזה' גם חברו שהוא קיצוני נשאר במקומו ועומד על דעתו, אעפ"כ הם צריכים להיות באהבה ואחווה ושלום ביניהם שכתוב 'ופניהם איש אל אחיו' ואחד דואג לשני לראות אם לא חסר לו משהו בגשמיות וברוחניות, כיון שעם ישראל ערבים זה לזה
ואיך מגיעים לזאת? אומר הפסוק 'והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה' שזה מבטא להתעלות מעל החומר ומעל חסרונות האישיים וזה מוביל את עם ישראל לאחדות אמיתית ולהשכנת השכינה בתוכנו
כיון שהמטרה בסופו של דבר היא 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', כלומר ההתקדשות של עם ישראל שבאה לידי ביטוי באחריות ההדדית, בדאגה הגשמית והרוחנית, בחינת יששכר וזבולון
וזה מעלה את עם ישראל להיות עם ראוי לכך שהקב"ה רוצה לשכון בתוכו.
הכלים אשר במשכו באופן שימושם מביאים לידי ביטוי כיצד אדם יכול ליטול חלק במשכן ה' כל אחד לפי נטיית לבו ורצונו ומעלתו ולא ידח ממנו נידח. כמו למשל השולחן שהוא מסמל לאלה שאוהבים מצוות הכנסת אורחים באופן מיוחד, והארון שמסמל שמירת התורה והמצוות לאלה שחרדים במיוחד על דבר ה'. והמנורה שמסמלת את האור במשכן לאלה שרודפי מצוות – 'כי נר מצוה'.
לבנות לנו ארון – ד"ת לפרשת "תרומה"
הפרשה מתחילה בציווי די כוללני של פתיחת מסע התרמה מכל בני ישראל לטובת הקמת המשכן – המרכז הרוחני של ישראל במדבר, הממשיך באיזו שהיא צורה את ההתגלות אותה חוו לרגלי הר סיני. לאחר הציווי הזה, מתחילים להופיע מפרט שלם של המשכן עצמו כולל כל הכלים והאביזרים שבתוכו.
אחד הפריטים הראשונים להיזכר בין כלי המשכן ואביזריו, הוא ארון הקודש.
"ועשו ארון עצי שיטים אמתיים וחצי אורכו ואמה וחצי רוחבו ואמה וחצי קומתו וציפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ועשית לו זר זהב סביב..."
אז מה אנחנו יכולים ללמוד מהארון?
תוכנית הבניה של הארון כללה תכונה מיוחדת. שונה מכל שאר האביזרים בנוגע למידותיה, בעוד שאצל השאר היו רוב, אם לא כל, המידות שלמות, אצל הארון כל המידות היו שבורות, חלקיות.
ובל מי נשכח מי בתוך הארון: שברי לוחות הברית (שיופיעו בפרשת "כי־תשא")
פירוש הכלי־יקר מציע הסבר לתופעת הארון הזאת:
"והקרוב אלי לומר בזה, לפי מה שאמרו חכמים במעלות "הבט למעלה ממך" כי על ידי זה ידמה בנפשו כי הוא חסר מן השלמות...אבל בענייני העולם הזה, דהיינו כל ההצלחות הגופניות כעושר וכבוד יסתכל במי שהוא למטה ממנו, ובסיבה זו ישמח בחלקו בראותו כי יש לו רב יותר מן הרבה אנשים... ועל כן היו כל אמות הארון שבורות, להורות שכל אדם ידמה בנפשו כאילו הוא חסר מן שלימות החוכמה וצריך למדוד עדיין למלאת חסרונו...כך עיקר החוכמה "מאין תמצא" – ממי שחושב את עצמו לאין וחסר, אבל לא במי שהוא חכם בעיניו הטועה בעצמו לומר שכבר הגיע אל תכליתה, כי "איזהו חכם הלומד מכל אדם", החושב שהוא חסר...וצריך עוד להתלמד...ועל כן היו כל אמות הארון שבורות..." (כלי יקר על תרומה)
כמובן, כאשר הכלי יקר משתמש במושג "חוכמה" כוונתו לכל מה שקשור לפן הרוחני של האדם (בתקופתו נפוץ היה לייחס את עיקר כובד המשקל של רוחניות האדם לשכל והכרה תבונתית).
לדבריו, מה שהארון מלמד אותנו הוא את הצורך התמידי להשתלם. להיות יותר מושלם.
ובניסוח אחר: לא להסתכל על עצמנו במבט של מושלמים.
הארון מלמד שאדם צריך תמיד לשאוף להתקדמות ולא לראות את עצמו כאילו הגיע לשיא, לפסגה(מבחינה רוחנית), ואין איש מעליו שיוכל לתרום לו משהו. אם הוא יסתכל טוב הוא יראה שיש לו עוד ממי ללמוד הלאה, "איזהו חכם? הלומד מכל אדם".
הדברים האלו הזכירו לי משפט שאחד הרבנים בישיבה בה למדתי:
"מי שחושב שהוא צדיק גמור... הוא גמור!"
הארון מלמד אותנו שתמיד יש לנו עוד מה לבנות הלאה בחיים שלנו.
"יש לנוע, לנוע"
ה' יזכנו לאחדות מושלמת ויעשה עמנו למען שמו הגדול ויגאלנו אמן.
שבת שלום וחודש טוב ושמח !