פרשת תרומה
פרשת תרומה
אנחנו הולכים לבקר בקניון, רק לראות מה יש בסופר, אבל בסוף מגיעים אל הקופה.
יש חוקים ומשפטים וגם מנגנון שעולה כסף.
יש מס שהוא חובה המיועד להחזקת המנגנון ושירות הציבור, ויש תרומה שכל אחד לפי רצונו
מנדב למטרה מסוימת. התרומה עבור המקדש צריכה להינתן מרצון. ה' לא מוכן לבוא לשכון
בבית שבניו בנו לו מתוך כפייה, או מתוך חובה. הוא רוצה משכן של תרומה מתוך אהבה וכבוד.
מסופר על כך שמשה פנה אל נשיאי השבטים קודם. הם התלהבו מן הרעיון והציעו: " הכול עלינו!" הם יקימו את המקדש ויספקו את כול החומרים. משה לא הסכים. הוא אמר להם:
" מאת כל-איש אשר ידבנו לבו.."
המשכן צריך לסמן את אחדות העם! כל אחד צריך להשתתף בפועל!
הנשיאים שאלו אותו: כיצד ידע העם מה להביא? הרי כול הפרשה הזאת היא תוכנית הנדסית
המפרטת את הקמת המשכן לפרטי פרטים.
לפי האגדה השיב להם משה: " תנו לכל אחד להביא מה שהוא רוצה ומה שיחסר תשלימו."
הנס הוא שהקימו את המקדש בדיוק לפי התוכנית ולא חסר דבר.
" לכל כלי המשכן ובכל עבדתו.."
" ויקחו תרומה מאת כל-איש אשר ידבנו לבו תקחו את-תרומתי".
שלא יהיה טעות, לא מס, לא כל אחד משלם, אם הוא רוצה וכמה שהוא רוצה. "תקחו את תרומתי!" נאמר.
הבחירה היא רק בצורת התשלום,זהב, כסף , נחשת, הוראת קבע, כרטיס אשראי, כל אחד בוחר לו איך לשלם.
הכסף הזה מיועד לבניית המשכן. משרד מפואר עם ארון ושולחן, מנורת זהב. היכל עם מזבח לנואמים
ובגדי שרד לעובדים בקודש.
יש כאן שני ניגודים שרצוי לחשוב עליהם:
המס הוא מס פרוגרסיבי. " כל-איש אשר ידבנו לבו" ז"א : כל אחד לפי יכולתו. העשירים ישלמו יותר,
העניים פחות. זאת התפיסה הסוציאלית. מכל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכו.
בניגוד לתפיסת עולמו של ביבי למשל שגורס
שצריך לעודד את העשירים כדי שהם יצמיחו את הכלכלה ואז גם העניים יקבלו מן הפרורים.
מצד שני רוצים לבנות מוסד שלטוני רב פאר. זאת מתוך ההנחה שעוצמת העושר החיצונית של השלטון
תטיל מרות ומשמעת על העם.
בזמן הפלמ"ח המפקדים לא נשאו סימני דרגה, לא היה צורך כל אחד הבין בעצמו למי הוא צריך להישמע.
היום זה אחרת, לא רק הצדק, גם השלטון צריך להראות כדי להרתיע.
התורה שדוגלת בערכי מוסר כיסוד לדמוקרטיה, אינה נרתעת מלתמוך ביציבות השלטון
עד כדי התקרבות לדיקטטורה.
שבת שלום
פרשת תרומה
אנחנו הולכים לבקר בקניון, רק לראות מה יש בסופר, אבל בסוף מגיעים אל הקופה.
יש חוקים ומשפטים וגם מנגנון שעולה כסף.
יש מס שהוא חובה המיועד להחזקת המנגנון ושירות הציבור, ויש תרומה שכל אחד לפי רצונו
מנדב למטרה מסוימת. התרומה עבור המקדש צריכה להינתן מרצון. ה' לא מוכן לבוא לשכון
בבית שבניו בנו לו מתוך כפייה, או מתוך חובה. הוא רוצה משכן של תרומה מתוך אהבה וכבוד.
מסופר על כך שמשה פנה אל נשיאי השבטים קודם. הם התלהבו מן הרעיון והציעו: " הכול עלינו!" הם יקימו את המקדש ויספקו את כול החומרים. משה לא הסכים. הוא אמר להם:
" מאת כל-איש אשר ידבנו לבו.."
המשכן צריך לסמן את אחדות העם! כל אחד צריך להשתתף בפועל!
הנשיאים שאלו אותו: כיצד ידע העם מה להביא? הרי כול הפרשה הזאת היא תוכנית הנדסית
המפרטת את הקמת המשכן לפרטי פרטים.
לפי האגדה השיב להם משה: " תנו לכל אחד להביא מה שהוא רוצה ומה שיחסר תשלימו."
הנס הוא שהקימו את המקדש בדיוק לפי התוכנית ולא חסר דבר.
" לכל כלי המשכן ובכל עבדתו.."
" ויקחו תרומה מאת כל-איש אשר ידבנו לבו תקחו את-תרומתי".
שלא יהיה טעות, לא מס, לא כל אחד משלם, אם הוא רוצה וכמה שהוא רוצה. "תקחו את תרומתי!" נאמר.
הבחירה היא רק בצורת התשלום,זהב, כסף , נחשת, הוראת קבע, כרטיס אשראי, כל אחד בוחר לו איך לשלם.
הכסף הזה מיועד לבניית המשכן. משרד מפואר עם ארון ושולחן, מנורת זהב. היכל עם מזבח לנואמים
ובגדי שרד לעובדים בקודש.
יש כאן שני ניגודים שרצוי לחשוב עליהם:
המס הוא מס פרוגרסיבי. " כל-איש אשר ידבנו לבו" ז"א : כל אחד לפי יכולתו. העשירים ישלמו יותר,
העניים פחות. זאת התפיסה הסוציאלית. מכל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכו.
בניגוד לתפיסת עולמו של ביבי למשל שגורס
שצריך לעודד את העשירים כדי שהם יצמיחו את הכלכלה ואז גם העניים יקבלו מן הפרורים.
מצד שני רוצים לבנות מוסד שלטוני רב פאר. זאת מתוך ההנחה שעוצמת העושר החיצונית של השלטון
תטיל מרות ומשמעת על העם.
בזמן הפלמ"ח המפקדים לא נשאו סימני דרגה, לא היה צורך כל אחד הבין בעצמו למי הוא צריך להישמע.
היום זה אחרת, לא רק הצדק, גם השלטון צריך להראות כדי להרתיע.
התורה שדוגלת בערכי מוסר כיסוד לדמוקרטיה, אינה נרתעת מלתמוך ביציבות השלטון
עד כדי התקרבות לדיקטטורה.
שבת שלום