פשוט אבנר

  • פותח הנושא צף^
  • פורסם בתאריך

צף^

New member
פשוט אבנר

נקרא לעצמנו ילדיי החיים ילדיי השמש ילדיי הפרחים ילדים של חופש ושל נחמה ילדיי כאב ילדיי אהבה אך אותם הילדים לצבא הם הולכים מגיעים למקום שאינם מכירים למפקד הצורח שאת החופש לוקח ובמקום לברוח הם נשארים לצרוח לו רק יכולתם לעזוב את הצבא לנגן ולשיר על אותה אהבה אהבת אמת שנקראת חופשיות לצאת שלם בלי אחוזיי נכות בלי לעשות כל שנה מילואים בלי לעבור את אותם שינוים לרוץ אל השמש להביט בלבנה לחיות בציור באותה התמונה התמונה התלויה לה מעל הפסנתר אותה התמונה שתלה לו אבנר לעילוי נישמת החילים אשר קיפחו אתאת נפשם בתאונה המחרידה יהי זיכרם ברוך
 

לי28

New member
מחשבה....

שאני האיתי קטנה ברחוב תמיד אמרו לי ``תראי חייל, תראי חיילת, שאת תהיה גדולה כבר לא תהיה מלחמה כבר לא יהיה צבא`` ואני הסתכלתי בקנאה באותם לובשי חאקי באותם זקופי קומה, התבוננתי בהערצה, הערצה עיוורת. גדלתי והנה המצב נשאר כמו שהוא, נשאר תחת האש, תחת הלוחמה, תחת האיבה וגם אני הפכתי להיות אחת מאותם בנות הערצה לובשת מדים, אומנם לא חאקי אני לבשתי לבנים, אך עדין תחת אותם כללים נוקשים. והיום אני במחשבה, מה יהיה שבני הקטן יהיה נער בוגר ועם גיל 18 יתפאר, איך אני כאמא אז עם המדים התמודד...או שאולי גם אני צריכה להיות תחת אותו חלום של ... עוד יהיו ימים טובים יותר... צף.. מה שרשמת מקסים כרגיל... תודה לך.. על מה שאתה... שלך לי28
 
למעלה