אם כבר עושים את ההקבלה..
לא הגבתי עד עכשיו על הנושא הזה כי חשבתי שדעותי לא מחדשות משהו. אבל עכשיו יש לי סיפור להוסיף: סבתא שלי גדלה בברזיל. אמא שלה שלחה אותה ללימודי פסנתר והיא הייתה צריכה לשבת ולנגן שעות שלמות כל יום. אי אפשר להגיד שלא היה לה קשה! בשלב מסויים היא אפילו רצתה לפרוש וההורים לא כל כך הרשו לה. למה? כי צריך מקצוע בחיים. ובאמת, אחרי הרבה שנים של עבודה קשה, סבתא שלי נהייתה מורה לפסנתר והיה לה מקצוע. וזה לא שהיא לא אוהבת את זה! בעבר היה לה קשה, נכון, אבל זה התחום שלה בחיים עכשיו ויצאו מזה דברים טובים! אפשר להגיד אותו דבר על הילדים האלה. יכול להיות שההורים שלהם שלחו אותם כי פשוט אין חלופה יותר טובה מזו. סוג של ברירת מחדל. אבל חוץ מזה, תחשבו, כשמגיל כל כך קטן אתה נמצא בתוך עולם אחד ומשקיע בו הכל, יש לך כיוון בחיים. זה דבר מאוד חשוב. הילדים האלה, אם ימשיכו, יהיו בטח מתעמלי קרקס, ואחר כך מאמנים וכו' וכו'... אז נכון, קשה להם, ויכול להיות שהם מפסידים חיי חברה וכו', אבל החיים האחרים גם כן קשים. (את האמת, נראה כאילו הילד בסרט די נהנה מעצמו.) ילדים אחרים יצטרכו לפלס את דרכם בעולם האמיתי, לבחור בחירות נכונות ולהצטיין כדי להצליח, ולאלה בסרטון, כבר מגיל אפס יש כיוון ודרך. אתם יכולות להגיד שהדרך הזו הגיעה אליהם בכפייה, אבל זה לא אומר שהם לא אוהבים את זה. כמו בפסנתר, קשה, אבל זה לא אומר שהתחום שנוא עלייך. לכל דבר יש יתרונות וחסרונות, אבל לא הכל שלילי. אם שיטות האימון שם היו קצת יותר עדינות אז בכלל... ודרך אגב, נועה, ילדים שמגיל 4 לומדים פסנתר, מן הסתם לומדים גם ישיבה נכונה. ראית פעם פסנתרן עם גב כפוף בקונצרטים? לא בטוח שיהיו להם פגיעות אורטופדיות. חוץ מזה, למרות לכאורה שהם לא עושים פעילות גופנית, יש לי הרושם שרוב הפסנתרנים לא שמנים... ההפך.
