מפזרת צלילים ברוח
New member
פשוט מרגישה רע
מקום העבודה שלי לא הכי מלהיב בעולם, זה משהו שהגעתי אליו במקרה במטרה ללמוד ולהכיר תחום מסוים, לצבור ניסיון ולהמשיך הלאה. ידעתי מראש שהשכר נמוך ושהעבודה דורשת המון השקעה, אבל לא חשבתי שעד כדי כך אנשים יפעלו לשבור אותי. מה שהכי מפריע לי בעבודה זה חוסר ההערכה שמתבטא בכך שלא משנה כמה קשה אני עובדת ולאיזה השגים אני מגיעה - לא רק שמילים טובות זה מצרך נדיר, אני עוד סופגת תלונות כאילו אני לא עושה כלום, ואחרי יום ארוך שלא הייתה לי בו שנייה לנשום, שלהפסקת צהריים לא הספקתי לצאת אלא רק חטפתי משהו בין שיחת טלפון אחת לשנייה, אני שומעת תלונות (שנאמרות בקול רם וליד קולגות) שאני לא עובדת, לא עושה כלום, רק משחקת כל היום. זה כבר לא רק מעצבן, זה גם מאוד פוגע. בנוסף, לא מפסיקים להוסיף לי עוד ועוד מטלות, נראה שמחכים לראות מתי אני אשבר, וכשאני עומדת בכבוד במטלות התגובות נינוחות, הרי זו העבודה שלי, לא מגיע לי שבחים על כך שאני בסך הכל עושה את המוטל עלי. וכמובן שכשמשהו מתחרבש, אפילו שזה לא קורה הרבה, אז אני חוטפת, גם אם אלו דברים שלא באשמתי ולא תלויים בי. ולפעמים יש קטעים קטנים ומבאסים, כמו שמקום העבודה מנסה לצ'פר את העובדים אז עשו פעילות מיוחדת לפורים ודווקא ביום של הפעילות שלחו אותי לישיבה מיוחדת במקום אחר ככה שהפסדתי את רוב הפעילות והפינוקים, וכשניסיתי כן להוציא משהו ממה שנשאר גיליתי שאי אפשר, כי למשל למאפרת שהביאו במיוחד קבעו לו"ז מראש שהיה צריך להירשם אליו ואף אחד לא חשב לרשום אותי, כולל הבוסית שלי שהייתה מהמארגנים של ההפנינג הזה. כמובן שגם מהכיבוד המכובד שהביאו לא נשאר לי יותר מדי (הייתה מישהי ששמרה לי קצת בצד אבל גם את מה שהשאירה לי היה מי שדאג לחסל). נוסף לזה יום כיף שהולך להיות השבוע, שכולל פעילות שאני לא הכי מתלהבת ממנה וארוחה במסעדת בשרים (אני צמחונית) ואני שוקלת להגיד שאני לא באה, אבל מפחדת שיעשו פרצופים.
מקום העבודה שלי לא הכי מלהיב בעולם, זה משהו שהגעתי אליו במקרה במטרה ללמוד ולהכיר תחום מסוים, לצבור ניסיון ולהמשיך הלאה. ידעתי מראש שהשכר נמוך ושהעבודה דורשת המון השקעה, אבל לא חשבתי שעד כדי כך אנשים יפעלו לשבור אותי. מה שהכי מפריע לי בעבודה זה חוסר ההערכה שמתבטא בכך שלא משנה כמה קשה אני עובדת ולאיזה השגים אני מגיעה - לא רק שמילים טובות זה מצרך נדיר, אני עוד סופגת תלונות כאילו אני לא עושה כלום, ואחרי יום ארוך שלא הייתה לי בו שנייה לנשום, שלהפסקת צהריים לא הספקתי לצאת אלא רק חטפתי משהו בין שיחת טלפון אחת לשנייה, אני שומעת תלונות (שנאמרות בקול רם וליד קולגות) שאני לא עובדת, לא עושה כלום, רק משחקת כל היום. זה כבר לא רק מעצבן, זה גם מאוד פוגע. בנוסף, לא מפסיקים להוסיף לי עוד ועוד מטלות, נראה שמחכים לראות מתי אני אשבר, וכשאני עומדת בכבוד במטלות התגובות נינוחות, הרי זו העבודה שלי, לא מגיע לי שבחים על כך שאני בסך הכל עושה את המוטל עלי. וכמובן שכשמשהו מתחרבש, אפילו שזה לא קורה הרבה, אז אני חוטפת, גם אם אלו דברים שלא באשמתי ולא תלויים בי. ולפעמים יש קטעים קטנים ומבאסים, כמו שמקום העבודה מנסה לצ'פר את העובדים אז עשו פעילות מיוחדת לפורים ודווקא ביום של הפעילות שלחו אותי לישיבה מיוחדת במקום אחר ככה שהפסדתי את רוב הפעילות והפינוקים, וכשניסיתי כן להוציא משהו ממה שנשאר גיליתי שאי אפשר, כי למשל למאפרת שהביאו במיוחד קבעו לו"ז מראש שהיה צריך להירשם אליו ואף אחד לא חשב לרשום אותי, כולל הבוסית שלי שהייתה מהמארגנים של ההפנינג הזה. כמובן שגם מהכיבוד המכובד שהביאו לא נשאר לי יותר מדי (הייתה מישהי ששמרה לי קצת בצד אבל גם את מה שהשאירה לי היה מי שדאג לחסל). נוסף לזה יום כיף שהולך להיות השבוע, שכולל פעילות שאני לא הכי מתלהבת ממנה וארוחה במסעדת בשרים (אני צמחונית) ואני שוקלת להגיד שאני לא באה, אבל מפחדת שיעשו פרצופים.