פשוט צריכה לחלוק
ואין לי כל כך למי.
כאילו, אני יודעת שאם אני אפנה לחברים או למשפחה יהיה מי שיקשיב, אבל לא בא לי להכניס אותם שום ללופים שלי.
אני מרגישה שאני נופלת שוב.
אני לא יודעת אם זו תקופה, או שבאמת ההשפעה ל הפרוזק שהפסקתי לקחת לפני בערך חודש ומשהו פגה לחלוטין.
אני בוכה כל הזמן.
אני לא מסוגלת ללמוד, או לקחת שום דבר בצינות - רק יושבת כל היום ומשחקת במשחקים של הפייסבוק כדי להעביר את הזמן.
אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב איזה כישלון ואכזבה אני.
והדבר שהכי גרוע מכולם, זה שאין לי באמת סיבה. החיים שלי מצוינים בכל קנה מידה.
יש לי חברים שאוהבים אותי, ומשפחה שתומכת בי תמיד.
טפו טפו לא חסר לי כסף אם אני צריכה משה, ואפילו קצת חסכונות, שלא לדבר על תמיכה כלכלית של המשפחה אם אני חס וחלילה אצטרך.
אני נחשבת יפה, ולמרות שאני לבד כרגע, זה חצי מתוך בחירה, כי אני יודעת שאני לא מסוגלת להחזיק קשר עם איך שאני עכשיו.
אז למה עדיין כל כך רע לי?
למה אני כל כך שונאת את עצמי?
למה אני לא מצליחה להעלות על עצמי ופשוט להיות אדם סביר וממוצע, כמו שהקבוצה בפייסבוק אומרת?
זה לא הוגן...
ואין לי כל כך למי.
כאילו, אני יודעת שאם אני אפנה לחברים או למשפחה יהיה מי שיקשיב, אבל לא בא לי להכניס אותם שום ללופים שלי.
אני מרגישה שאני נופלת שוב.
אני לא יודעת אם זו תקופה, או שבאמת ההשפעה ל הפרוזק שהפסקתי לקחת לפני בערך חודש ומשהו פגה לחלוטין.
אני בוכה כל הזמן.
אני לא מסוגלת ללמוד, או לקחת שום דבר בצינות - רק יושבת כל היום ומשחקת במשחקים של הפייסבוק כדי להעביר את הזמן.
אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב איזה כישלון ואכזבה אני.
והדבר שהכי גרוע מכולם, זה שאין לי באמת סיבה. החיים שלי מצוינים בכל קנה מידה.
יש לי חברים שאוהבים אותי, ומשפחה שתומכת בי תמיד.
טפו טפו לא חסר לי כסף אם אני צריכה משה, ואפילו קצת חסכונות, שלא לדבר על תמיכה כלכלית של המשפחה אם אני חס וחלילה אצטרך.
אני נחשבת יפה, ולמרות שאני לבד כרגע, זה חצי מתוך בחירה, כי אני יודעת שאני לא מסוגלת להחזיק קשר עם איך שאני עכשיו.
אז למה עדיין כל כך רע לי?
למה אני כל כך שונאת את עצמי?
למה אני לא מצליחה להעלות על עצמי ופשוט להיות אדם סביר וממוצע, כמו שהקבוצה בפייסבוק אומרת?
זה לא הוגן...
