פשוט קשה לתפוס את זה

  • פותח הנושא ל3
  • פורסם בתאריך

ל3

New member
פשוט קשה לתפוס את זה ../images/Emo7.gif../images/Emo46.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif

אני לא יודעת מאיפה להתחיל ואיך לכתוב את זה- אתם לא יכולים לשער לעצמכם מה שעובר עליי ביום וחצי האחרונים. אתם יודעים שבאים להירשם לבית ספר לסיעוד חייבים להביא אישור רפואי על מצבך הבריאותי . חששתי מאוד מהאישור הזה אך ידעתי שאני לא הולכת להסתיר כלום ושאין לי סיבה להסתיר וכך בחשש גדול הגשתי את המכתב מהרופאה ובו כתוב שיש לי לופוס. יומיים אחרי הראיון קבלתי תשובה שהתקבלתי ולא הייתה מאושרת ממני וכך בספטמבר התחלתי את לימודי ההסבה . שבוע לאחר תחילת הלימודים נתבקשנו להציג אישורים על החיסונים וידעתי שתהיה לי בעיה עם זה בגלל שאני לא יכולה לקבל חיסונים מוחלשים אלה רק מומתים בגלל הפרדניזון והמטטרוקסט שאני לוקחת. הבאתי אישור על כך מהראומטולוג שמטפל בי והגשתי אותו לרכזת הקורס שלי שאמרה שכנראה אצטרך לחתום על טופס שאני לוקחת על עצמי את האחריות ובזה זה נגמר. לפניי שבועיים ויומיים היה לנו שיחה עם הרכזת לקראת העליה למחלקות להתנסות הראשונבה ואחרי השיחה נגשתי אליה ואמרתי לה שוב שעדיין היא לא הביאה לי טופס לחתום עליו ושהאם זה בסדר? וקבלתי רושם שהכל מטופל וכך לפני שבועיים התחלתי את ההתנסות שלי - שלושה פעמים בשבוע. אתמול קבלתי טלפון מהמדריכה שלי " היה ביקורת ממשרד הבריאות על החיסונים ועד שאנו מבברים את זה את לא יכולה להמשיך את ההתנסות במחלקה כך שאל תגיעי לא היום ולא מחר" אלה היו דברי המרכזת. הממומה וכואבת נגשתי היום למנהלת בית הספר ודברתי איתה ומשיחתה באמת הובהר שלא ברור מה יהיה עתיד ההתנסות הזו שלי- מה יהיה אם היומיים האלה שאפסיד, האם זה יהיה רק יומיים ובכלל ופה ההלם הגדול- האם אוכל להמשיך ללמוד. מה אני אמורה לעשות עכשו? שאלתי אותם איפה הם היו ב-6 חודשים האחרונים? למה הם אומרים לי את זה עכשו באמצע ההתנסות? מה אני אמורה לעשות עם עצמי? ותשובתה הייתה שהיא מבינה אותי אך הם מחכים לפסק דין ממשרד הבריאות. אני לא יכולה להפסיק לבכות. בשישה חודשים האחרונים אני לא רואה כלום מעבר ללימודים ולא זוכרת כבר מה זה סופי שבוע. האם אני צפויה לזרוק הכל עכשו לפח? ומה עם החלום שלי- האם הוא יגנז? למה הזילזול הזה ואיך אפשר לעשות לבנאדם דבר כזה. האם אתם מכירים תקדימים בנושא חיסונים, למי אני יכולה לפנות? אני מצטערת על ההתבכינות אבל אני כל כך מיואשת
 

לייילה

New member
../images/Emo68.gif בובה...

אל תוותרי להם,לא לחינם למדת ככ" קשה כל התקופה הזאת וכל זאת רק בגלל שאת חולה,לוקחת תרופות חזקות ולא יכולה להתחסן. מניסיוני שלי(אומנם לא בזה אבל "במלחמות אחרות" אם זכור לך) אסור לך לוותר להם ולתת להם עוד כוח שם במשרד הבריאות, שגם ככה עושים לנו את החיים קשים יותר. תבקשי פגישה עם מי שעומד מאחורי ההחלטה, ואפילו תחתימי את חברייך ללימודים. מחזיקה לך אצבעות,ומאחלת לך בהצלחה. שירז
 

gaia20

New member
../images/Emo46.gif../images/Emo46.gif../images/Emo46.gif

אני לא מאמינה שעושים לך את זה, זה פשוט לא נתפס.... כל כך הרבה זמן עבר מאז שהתחלת, ועכשיו הם נזכרים???? זה פשוט רוע לב, זה מה שיש לי להגיד, פשוט רוע! תקשיבי לי טוב, את לא הולכת לוותר להם בשום אופן! את תפני למי שצריך- לרכזת, למנהלת, למשרד הבריאות ב"כבודו" ובעצמו, תתקשרי, תשלח מכתבים, מיילים, תציקי להם עד שיובהר להם שאת לא מוותרת בעניין הזה זה פשוט מביא לי עצבים שהם לא בדקו את זה לפני כן, נתנו לך לחשוב שאת הולכת להגשים לעצמך חלום וככה מבטלים לך הכל תגידי לי אם את צריכה עזרה בעניין של מיילים ומכתבים, יש לי סבלנות עד שהם יבינו וגם יש לי יכולת להציק עד שיצא להם עשן מהאוזניים
 
ש-ע-רו-ר-יה

אם את מטופלת בבילינסון - אז תנסי לפנות לרופא המטפל שלך. אני בטוחה שיהיה לו מה להגיד בנדון, ובוודאי ימצא דרך לעזור לך. בהצלחה ולא לוותר!!!!
 

1ט ל י

New member
היי

אני גם לא מצליחה להבין.... אחרי חצי שנה הם מתעוררים ונזכרים שיש להם בעייה???????? אני חושבת שהם פשוט אטומים!!!!!!! זו גם לא סיבה מספיק טובה! העובדה שאת לא יכולה לקחת חיסונים לא הופכת אותך לאחות סיעודית פחות טובה! זה אפילו לא בגלל שאת חולה, זה בגלל שאת לא יכולה לקחת חיסונים! אני מקווה שאת הולכת להלחם ולהתעקש, כי מגיע לך ללמוד מה שאת רוצה, במיוחד אם השקעת בזה חצי שנה יום ולילה. מה בדיוק הם חושבים לעצמם? רציתי לשים המון סמיילים שמחבקים אותך וזועמים עליהם, אבל הם לא עובדים לי.... בהצלחה, לצידך, טלי.
 

ל3

New member
עידכונים ../images/Emo46.gif

לצערי אין לי הרבה מה לחדש. מיום ראשון שקבלתי את ההודעה מהמדריכה שלי ועד היום עדיין אין לבית ספר "הנהדר" שלי תשובות לתת לי חוץ מזה שזה בטיפול ושהם לא יודעים כרגע איפה זה עומד. היום הייתי בבית ספר כי היה לי מבחן ( אחרון לסימסטר זה ) בסיעוד כמה אירוני ואחרי זה נגשתי לסגנית המנהלת ותשובתה הייתה זהה ללפני כמה ימים. ושוב שאלתי אותה מדוע הם חיכו 6 חודשים לעשות את כל הברירורים האלה ולמה הם לא דאגו לכך מראש ותשובתה הייתה את צודקת- דה? כאילו באמת לא ידעתי שאני צודקת?????????? אתם לא יודעים מה עובר עלי בשבוע האחרון. אני נעה בין ייאוש לתקווה בין עצב ליוצר עצב ועצבנות חסרת גבולות. אני זועמת על הממסד הזה והקלות בה הם מתייחסים לבעיות תלמידים. נשארו עוד שלושה ימים להתנסות שלנו בבית חולים- ראשון, שני ושלישי ומיכוון שביום ראשון כנראה גם לא אוכל ללכת למחלקה כי עוד אין תשובה אני מאמינה שההתנסות הזו כבר אבדה לי ואני בוכה כשאני כותבת את זה. כבר עשיתי חי ממנה ועשיתי אותו טוב כל כך- זה לא פייר, זה לא מגיע לי
 
התנהגות הגורמים שלמעלה

היא ממש ביזיון - אין ברירה, זה קורה כך לפי ניסיוני המר בערך ב-99% מהמוסדות וגם במקומות העבודה. המלצה - תתנהגי בהתאם לקריקטורה המצורפת ! וכאילו להמחיש לך את ה-"איך חושבים עלייך ?!?!" - תסתכלי על הקריקטורה הבאה בתור מתושלח הצעיר
 
כאילו שזה מעניין אותם !

תהיי ישראלית אגרסיבית, נודניקית וחצופה - רק כך משהו חיובי יזוז בכיוון שלך מתושחל הצעיר
 
למעלה