פשוט רוצה לפרוק
היי, אני בת 24. לפני כחצי שנה נפרדתי מחבר שהיינו יחד יותר משנתיים, קשר שאם זה היה תלוי בו היה מוביל לחתונה...אבל הפסקתי לאהוב אותו. הבעיה היא שכשהיינו יחד איכשהו קרה שהתרחקתי מכל ה"חברות" ילדות שלי... והתנתקתי לגמרי מכולם פרט למשפחה שלי. אני וחברה שהיתה אז הכי טובה שלי רבנו ועד היום למרות שאני מנסה ומתקשרת אליה, זה פשוט לא יחזור להיות אותו הדבר והיא כנראה עושה עכשיו בדיוק מה שאני עשיתי ומתרחקת מכל החברות שלה גם כן... עכשיו אני סטודנטית. ואם פעם הייתי רגילה כל הזמן לצאת, לרקוד, לטייל בארץ ולהנות מהחיים... אני פשוט לגמרי לגמרי לבד... ואני במצב הזה כבר מאז שנפרדנו אני והאקס... אני מרגישה שאין לי מוצא מהמצב הזה ואני מנסה, באמת שאני מנסה אבל בגיל הזה זה קשה לרכוש חברים אמיתיים...ואני בן אדם די ביישן קשה לי להיפתח ולהתקרב לאנשים מהר.. גם זה לא אותו הדבר כמו חברים מילדות... כל אחד עם החיים שלו... גר בקצה אחר של הארץ...עם החברים שלו... אני פשוט לא רגילה למצב הזה, להיות כל הזמן לבד, בקושי לצאת מהבית, החיים שלי סובבים אך ורק את הלימודים, ואין לי אפילו חברה טובה לשבת ולדבר איתה על המשבר הזה שעובר עליי... אף פעם לא הבנתי את המונח "לבד" עד שזה קרה לי... זה פשוט מצב נורא... אני באמת לא מאחלת לאף אחד להגיע לזה. בזמן האחרון אני מרגישה שאין לי אפילו סיבה לקום בבוקר.. אני מרגישה שכשאני מגיעה ללימודים אני שמה עליי איזה מסיכה ומעמידה פנים שהכל בסדר, צוחקת ושמחה והכל..ובעצם מרגישה שאנשים רק חולפים על פניי ואנחנו מתגשים כמו שני עצמים בחלל ואין כמלום מעבר לזה.נמאס לי מזה, פעם הייתי מאושרת, ועכשיו זה נראה כל כך רחוק ממני. אני מרגישה כאילו אף אחד לא רוצה להיות בסביבתי ואין לי מושג למה ואיך לשנות את זה. אני מרגישה שנקלעתי למן מערבולת שאני לא יכולה לצאת ממנה ופשוט אין לי עם מי לדבר אני לבד לבד לבד. תודה על ההקשבה
היי, אני בת 24. לפני כחצי שנה נפרדתי מחבר שהיינו יחד יותר משנתיים, קשר שאם זה היה תלוי בו היה מוביל לחתונה...אבל הפסקתי לאהוב אותו. הבעיה היא שכשהיינו יחד איכשהו קרה שהתרחקתי מכל ה"חברות" ילדות שלי... והתנתקתי לגמרי מכולם פרט למשפחה שלי. אני וחברה שהיתה אז הכי טובה שלי רבנו ועד היום למרות שאני מנסה ומתקשרת אליה, זה פשוט לא יחזור להיות אותו הדבר והיא כנראה עושה עכשיו בדיוק מה שאני עשיתי ומתרחקת מכל החברות שלה גם כן... עכשיו אני סטודנטית. ואם פעם הייתי רגילה כל הזמן לצאת, לרקוד, לטייל בארץ ולהנות מהחיים... אני פשוט לגמרי לגמרי לבד... ואני במצב הזה כבר מאז שנפרדנו אני והאקס... אני מרגישה שאין לי מוצא מהמצב הזה ואני מנסה, באמת שאני מנסה אבל בגיל הזה זה קשה לרכוש חברים אמיתיים...ואני בן אדם די ביישן קשה לי להיפתח ולהתקרב לאנשים מהר.. גם זה לא אותו הדבר כמו חברים מילדות... כל אחד עם החיים שלו... גר בקצה אחר של הארץ...עם החברים שלו... אני פשוט לא רגילה למצב הזה, להיות כל הזמן לבד, בקושי לצאת מהבית, החיים שלי סובבים אך ורק את הלימודים, ואין לי אפילו חברה טובה לשבת ולדבר איתה על המשבר הזה שעובר עליי... אף פעם לא הבנתי את המונח "לבד" עד שזה קרה לי... זה פשוט מצב נורא... אני באמת לא מאחלת לאף אחד להגיע לזה. בזמן האחרון אני מרגישה שאין לי אפילו סיבה לקום בבוקר.. אני מרגישה שכשאני מגיעה ללימודים אני שמה עליי איזה מסיכה ומעמידה פנים שהכל בסדר, צוחקת ושמחה והכל..ובעצם מרגישה שאנשים רק חולפים על פניי ואנחנו מתגשים כמו שני עצמים בחלל ואין כמלום מעבר לזה.נמאס לי מזה, פעם הייתי מאושרת, ועכשיו זה נראה כל כך רחוק ממני. אני מרגישה כאילו אף אחד לא רוצה להיות בסביבתי ואין לי מושג למה ואיך לשנות את זה. אני מרגישה שנקלעתי למן מערבולת שאני לא יכולה לצאת ממנה ופשוט אין לי עם מי לדבר אני לבד לבד לבד. תודה על ההקשבה
