פששש וחשבתי שאני היחידה
אמנם מרום שנותיי קצת קשה לראות את העקבים של העתיד, אבל חשבתי שכל האחרות שחשות כמוני מסתתרות להן מתחת לאדמה ... סתם. אני בניגוד למעט שקראתי כאן, אינני רוצה להשמיד את האנושות, אני כן חושבת שיש בעיות עם העולם אבל יותר מזה אני חושבת שאני אגואיסטית מדיי להביא ילדים. יש לי אחיינים ואני מתה עליהם (כשהם קטנים אז יותר, לפני שהם מתחילים להרעיש באמת), זה לא שינאה לילדים או סלידה מהם, להפך. אני חושבת שאם כבר ילד אז לתת לו הכל, ואני לא מסוגלת. לא רוצה לקלל כשאני קמה ב-4 בבוקר להאכיל אותו, לא רוצה להיות עייפה תמידית, לעסוק פול טיים בחינוך בלי זמן בשביל עצמי. לא רוצה ילד שיפריע לי לזוגיות שייקח מהזמן היקר של אבא שלו שגם ככה בקושי יוצא לי לראות. לא רוצה לקנא בילד שלי, לא רוצה להרגיש מוזנחת בגללו. לא רוצה ילד שיגדל עם הדפיקויות שלי, השריטות והטראומות. לא רוצה לעשות את הטעויות של ההורים שלי, לא רוצה לעשות טעויות אחרות. לא רוצה להשאיר לילד צלקות נפשיות כי כן עשיתי וכי לא עשיתי. לא רוצה להיות אמא רעה. לא רוצה להיות אמא. מישהו מסוגל להבין את זה?
אמנם מרום שנותיי קצת קשה לראות את העקבים של העתיד, אבל חשבתי שכל האחרות שחשות כמוני מסתתרות להן מתחת לאדמה ... סתם. אני בניגוד למעט שקראתי כאן, אינני רוצה להשמיד את האנושות, אני כן חושבת שיש בעיות עם העולם אבל יותר מזה אני חושבת שאני אגואיסטית מדיי להביא ילדים. יש לי אחיינים ואני מתה עליהם (כשהם קטנים אז יותר, לפני שהם מתחילים להרעיש באמת), זה לא שינאה לילדים או סלידה מהם, להפך. אני חושבת שאם כבר ילד אז לתת לו הכל, ואני לא מסוגלת. לא רוצה לקלל כשאני קמה ב-4 בבוקר להאכיל אותו, לא רוצה להיות עייפה תמידית, לעסוק פול טיים בחינוך בלי זמן בשביל עצמי. לא רוצה ילד שיפריע לי לזוגיות שייקח מהזמן היקר של אבא שלו שגם ככה בקושי יוצא לי לראות. לא רוצה לקנא בילד שלי, לא רוצה להרגיש מוזנחת בגללו. לא רוצה ילד שיגדל עם הדפיקויות שלי, השריטות והטראומות. לא רוצה לעשות את הטעויות של ההורים שלי, לא רוצה לעשות טעויות אחרות. לא רוצה להשאיר לילד צלקות נפשיות כי כן עשיתי וכי לא עשיתי. לא רוצה להיות אמא רעה. לא רוצה להיות אמא. מישהו מסוגל להבין את זה?
