פתאום אתה מבין

Jackdrabbit

New member
פתאום אתה מבין

שכל החברים שלך, כולם אינם חברים. אתה היחיד שלא מרוכז בעצמו (עד כמה שזה נשמע לא הגיוני) אבל זה כך, כל ה"חברים" כולם רק לוקחים. טלפון רק כשצריך משהו, לעולם אין על מי לסמוך. פעם זה היה שונה, היתה חברות, ידעת שכשתזדקק להם לידך הם יהיו שם. היום אתה משקיע המון אנרגיה בכדי לשמור על קשר, חושב עליהם כשאתה בחו"ל ומביא מתנה, כשהם פתאום צריכים ממך אוזן קשבת או משעמם להם או סתם צריכים איזה משהו אתה מקבל טלפון. אך כשאתה צריך אוזן קשבת אין שם, אם אתה רוצה לחלוק איתם כאב אתה מציק להם בתלונות שלך, ואם אתה רוצה לחלוק איתם ריגוש או הצלחה אז אתה מתרברב. אין פרגון, לא נפגשים, ואז אתה מבין שאתה לבד. אני עוד בר מזל, יש לי אישה שאוהבת אותי והיא החברה הכי טובה שלי בעולם. אך מה שאני לא מבין, האם אין עוד אנשים כמוני שלא לוקחים אנשים אחרים וחברויות ארוכות שנים כמובן מאליו? האם אני באמת במיעוט בחברה שבה אנשים אגוצנטריים מרוכזים בעצמם ומה שהם צריכים בחיים? חבל לי, כי חברויות ארוכות שנים כאלו לא ניתן לבנות אולי בחיים שלמים, אך אם אני נתלה במשהו שאינו כבר מה שהיה אני מעדיף לנתק את החבל. האם יש מי שמבין לליבי?
 

החורזת**

New member
הייתי מציעה לך לבדוק שוב את עצמך

הבאמת אינך מרוכז בעצמך? אולי אתה מצפה מהאחרים דברים שאינם מסוגלים ךתת לך? אוליאתה חונק אותם מאהבה? נחמדות? מצטערת אבל לא קונה את זה שאתה היחיד שבסדר וכולם לא. לא אומרת שתמיד כולם הבסדר ואתה לא, אבל אם כל הזמן אתה בתחושה שרק אתה משקיע והאחרים לא, אז או שאתה קדוש מעונה, פרייר והסביבה לא אוהבת אנשים כאלה, או שיש לך בעייה בציפיות...בפירוש המציאות...בתקשורת... אז לפני הכל בדוק שוב את עצמך.
 
בחלק מהדברים מסכימה ובחלקם לא.......

מצד אחד אולי אתה כן מרוכז יותר מידי בעצמך? ושוכח את הסביבה?????? מצד שני...לצערי הרב וכן גם מהיכרות אישית...יש כאלה חברויות שרק לוקחים...רק ורק ורק..... אבל פה אתה צריך להיות חכם ולעשות את ה STOP!!! לדעת מתי להפסיק ולהמשיך הלאה....כי חברויות תמיד אפשר ליצור ולשמור עליהם יפה מאוד....באופן הדדי!!!. מעוד צד.....על תשכח שזה שלב בחיים שכבר יש משפחות.... יש סדר עדיפויות שונה.... נכון שהחברים זוכים לפחות טלפונים.....פחות אירוח....פחות ביקורים....אך המינון לא משנה....משנה הקשר שנשמר... הכל תלוי בך ובהם
 
מוכר מוכר מוכר

גם אני מכירה את התחושה של חברים שתמיד שם כשהם צריכים משהו, וכשאתה צריך בדיוק יש להם ישיבה חשובה או משחק חשוב , האמת שיש לי 2 חברים אמיתיים שאני יכולה להתקשר אליהם תמיד בכל שעה, אחת חברת ילדות בת גילי , גדלנו יחד והחברות שלנו מיוחדת כי גם אם לא נדבר חודש תמיד כשניפגש זה יהיה כאילו אתמול נפגשנו ואנחנו מבינות שיש צורך במרחב מחיה אבל תמיד אנחנו אחת בשביל השניה והשני הוא חבר שהכרתי לפני כמה שנים(3 שנים) דרך האינטרנט ומאז אנחנו חברים מאוד טובים הוא היה אוזן קשבת בזמנים קשים ותמיד אנחנו אחד בשביל השני. אולי לא נתקלת באנשים הנכונים אולי חנקת אותם באהבה ואולי ניצלו אותך והגיע הזזמן לעשות לזה סוף.
 

Jackdrabbit

New member
כל כך נכון

אולי חנקתי אותם באהבה אולי אני באמת פראייר ומתקרבן (מהמילה קורבן) אני אדם נותן, תמיד הייתי תמיד אהיה. הפעם פשוט ובלי כעס החלטתי לשנות, לא להפסיק לתת, אלא להפסיק להרגיש כך. הדדיות זו בהחלט המילה והיא חסרה בכל אחד מהחברויות הללו, ואני לא מדבר על מאות חברים אלא על כמה חברים שהיו איתי שנים רבות. נאחזתי בקשרים הללו יותר מידי זמן והגיע הזמן להמשיך בחיים.
 

יפעת*

New member
איש חכם אמר לי פעם

קבלי את העובדה שאת אדם שנותן ועושה ותאהבי את זה. והוא צודק, למרות שזה לא פשוט תמיד. אני מסכימה שמי שלא נמצא שם בשבילך כשאתה צריך, לא ראוי לקבל את כל כולך השאלה האמיתית היא, האם אתה יודע לקבל?
 
למעלה