פתאום הדברים מקבלים פרופורציות

[אשרת של יעלי]

פתאום הדברים מקבלים פרופורציות

אחרות. אז אתחיל בזה שאתמול היה לי יום הולדת . משום מה לא הרגשתי כמו ביום הולדת. בשבילי זה היה כמו כל יום רגיל, לא הרגשתי כל צורך לחגוג , זה נראה לי מיותר לחלוטין. אמנם בעלי היקר דאג להביא לי עוגה ולציין כל הזמן שזה יום הולדתי אבל לי לא היה בכלל חשק לחגוג. פתאום קלטתי שמאז שיעלי נולדה לפני כחודשיים, לשום דבר אין יותר ערך עבורי חוץ מאשר הילדה המדהימה הזו. כל עולמי נסוב סביבה. גם כשיש ימים שאני קצת עצובה או קשה לי אז אני מסתכלת על הדבר המדהים הזה שיצא ממני וכולי אושר וחיוכים. מאז שיעלי נולדה גם היום נישואין שלנו וגם יום הולדתו של בעלי לא נחגגו. פתאום לא חשבנו על כך ולא חשנו צורך בכך. האם גם אצלכן זה היה כך?

 

[דיאנה1]

../images/Emo49.gif../images/Emo65.gif יומולדת שמח קודם כל ../images/Emo70.gif

בטח שהדברים מקבלים פרופורציות. אבל לי עדיין נחמד לחגוג, דווקא בגלל שהשיגרה הרבה יותר אינטנסיבית ומעייפת, ואין כמעט זמן להיות ביחד, חשוב לנו לעשות מאמץ בימים מסויימים וכן להיות ביחד ולעשות דברים יותר מיוחדים, ואין כמו ימי הולדת או ימי נישואין בתור הימים המיוחדים האלה. כמובן שלא תמיד זה אפשרי. יום הנישואין השני שלנו היה חודש לאחר הולדת הילדה. במסעדה שרצינו לצאת אליה הבהירו לנו שלא רואים בעין יפה שמביאים תינוקות וזה קצת הוציא לנו את החשק ובסוף לא יצאנו לשום מקום. אבל מאז אנחנו משתדלים למצוא משהו שכן אפשר לעשות עם המגבלות של תינוק.

 

[ניריתי של יותם]

אצלנו,

ניסינו איכשהו לציין את כל האירועים אך לא באמת חגגנו יום נישואין, ימי הולדת שלי ושל בעלי. אבלזה לא נבע מחוסר רצון או צורך, להפך. יותם פשוט היה ילד מאוד קשה. עד היום הוא הולך לישון רק בחצות, כמעט ולא ישן במהלך היום ואני ובעלי משוועים לזמן פרטי של שנינו ולחוד. הילד יונק (וכל היום הוא התנחל על הציצי של אמא) לא היה ניתן להשאיר אותו עם סבתא. יותם היום בן 10 חודשים ואני בכנות אומרת לך שפרט לגידולו לא עשיתי כלום בכל התקופה הזאת. אני מאושרת להיות אמא שלו, אני נהנית ממנו ורק מבט אחד בו גורם לי לחייך מאושר. אבל האושר הזה הוא לא שלם! יעלי רק בת חודשיים. הכל כך חדש, מרגש, אחר. אבל צריך להזהר כי אדם לא יכול להרגיש שלם רק כהורה לאורך זמן. אנחנו חייבים להשקיע בעצמנו גם כאינדבידואלים. חייבים לקבל גם גירויים של מבוגרים, גם שמחות של מבוגרים. עצתי היא כן לציין את האירועים המשמחים שלכם כי אסור לנו לבטל את עצמנו! אם אין לכם את הצורך אולי תציינו ב"קטן" את האירוע. יום נישואין הוא אירוע חשוב מאוד. אם לא הייתי אוהבת כל כך את בן זוגי עד לכדי הרצון לבלות איתו כל ימי חיי, לא היה לי את יותם שלי היום. אז זה נכון שלא תמיד מרגישים רומנטיים, בטח לא זמן כל כך קצר לאחר הלידה, אבל אל תמהרי לבטל את האירועים מלוח השנה שלך. מזל טוב.

 

[אילנה של יובל ומיכל]

אני מסכימה עם כל מילה ועוד משהו

נורא חשוב לזכור שבתוך המשפחה יש זוג, שהוא הבסיס. חשוב נורא לצאת ולבלות לבד ולחגוג אירועים שהם רק שלכם. אני רואה את ההורים של בעלי, שכל השנים רק גידלו ילדים וכל עולמם היה בהם, היום כשהם בני למעלה משישים, עדיין הילדים זה כל מה שיש. משעמם להם יחד, הם צריכים עוד זוגות כדי לנסוע לחו"ל או לצאת לבלות וכו´, וזה ממש נורא בעיני, העדר הזוגיות הזה. לא משנה כמה היחסים בין ההורים טובים, הם חייבים להתבסס על דברים נוספים מלבד הילד. לא יתכן בעיני שכל עולם ההורים יסבוב סביב הילדים ותו לא. צריך להיות לבד, צריך תחביבים יחד או לחוד, צריך זוג, וגם פרטים, בתוך המשפחה. אנחנו למשל, הקפדנו תמיד על סוף שבוע "של רווקות" פעם בחודש. היינו משאירים את יובל אצל הורי בעלי משישי אחה"צ עד שבת אחה"צ ונהנים מכל רגע. מאז שמיכל נולדה, עוד לא יצא לנו וזה חסר לנו מאוד מאוד....

 

[nonana]

כןןןןןןןן אבל......... עם הזמן

הכל יחזור למצב הרגיל, עם התוספת המדהימה שתשתלב איתכם.

 

[יומי]

מחזקת את דברי הכותבות הקודמות

שיהיה לך רק טוב ובשנה הבאה בטח יהיה לך כיף לחגוג גם את יום ההולדת. חשוב לזכור גם את עצמנו, באמת

 

[רותי&ע]

קודם כל מזל טוב../images/Emo65.gif וגם..

מאוד מוכרת לי ההרגשה שלך אבל עם הזמן היא משתנה. לא שאוהבים פחות או שהוא הופך לפחות חשוב אלא האינטנסיביות של הטיפול בו מתמתנת. פתאום מרגישים צורך להתאוורר. לראות שהחיים בחוץ ממשיכים. פתאום מגישים "הי, גם אני עדיין כאן ולא רק אמא של..". כמובן שלכל אחד זה בא בשלב אחר ועוצמה שונה. אני זוכרת שכשעידן היה בן חודש וחצי יצאנו לחגוג את יום הנישואין. היתה לי תחושה מאוד מוזרה כאילו חלק ממני נשאר בבית. ובכל זאת בילינו ונהנינו. וכשחזרתי דבר ראשון רצתי לעריסה לנשק אותו. אותה תחושה היתה לי כשיצאנו פעם ראשונה לוויקנד בלעדיו. והאמת.. יש לי את אותה תחושה עד היום כשאני בלעדיו. זה לא אומר שאני לא רוצה לפעמים לנוח ולהתנתק אבל..בלעדיו אני לא מרגישה ממש שלימה. הוא חלק ממני. וזה כנראה יהיה לתמיד..

 

[לימור של עמית]

אשרת..../images/Emo24.gif../images/Emo65.gif../images/Emo77.gif../images/Emo25.gif

וחוצמזה תארת בדיוק את מה שאני מרגישה! זה נכון לגבי יום ההולדת,קניות,בגדים ובכלל לקנות ולחשוב רק על עמית.. ואני בצד..מתוך בחירה כי ככה זה מרגיש לי!

 

[טלי של גלי]

האמת שלא...

לא ככה בכל אופן. לבעלי ולי יש יומולדת באותו זמן, וגם יום נישואין. מה שעשינו בשביל לחגוג את כל אלה, היה לקחת את עצמנו לצימר מטריף בראש פינה, לאכול טוב, לנוח, לקבל מסאז´ ושיאצו, וכל זה עם גלי, וכמובן שהיא היא השמחה בחיים, אבל לא היחידה. חגיגת יום הולדת ויום נישואין כמשפחה בת שלוש נפשות, אמא אבא ותינוקת, היתה לנו מיוחדת ומשמחת יותר מאי פעם. אשרתי, תחגגו כמה שיותר. גם ליעלי וגם לעצמכם. ו

ליום הולדתך!

 

[limori]

אני לא מסכימה איתך

אני מצטערת אבל אני חושבת שמהלך שלך קצת מוטעה. יום הולדת הוא יום הולדת וצריך לחגוג אולי את לא מרגישה צורך אך מה עם בעלך????? אולי הוא לא מרגיש כמוך??? את בודאי קראת את כל המאמרים על הבעלים שמרגישים מוזנחים..... אני חושבת שהילדים הם עולם וצלואו... גם אני כמוך חושבת שרואי הילד שלי הוא העולם שלי... והעולם שלי סובב סביבו וככה גם חיי... אבל מה עם הבעל שלי??? שהוא בעצם החיים השניים שלי???? אם את כל כך מאושרת עם יעל וכ"כ אוהבת אותה למה שלא תחגגו יחד איתה??? אנחנו ביום נשואים אחרון חגגנו עם רואי ישבנו וראינו תמונות מהחתונה והוא מאד כעס שלא רואים אותו בתמונות.... אני מאחלת לך יום הולדת שמח... אל תזניחי את יום ההולדת שלך ובטח לא של בעלך.... תמשיכי להנות עם יעלי.... לימור

 

[ליט אמא של תומר]

אני חושבת שדוקא חשוב לחגוג גם לנו

זאת יכולה להיות הזדמנות לצאת כזוג מאוד קל להזניח את הזוגיות אז לפחות ארועים כמו יום נישואין בכל זאת לא לוותר ולצאת . אנחנו ביום נישואין וביומלדת של בעלי( אותו יום) היינו עדיין בתל השומר אחרי הלידה אבל הוא הביא לנו TAKE AWAY למלונית ופתחנו בקבוק יין וגם תומר ינק איזה כוסית לכבוד הארוע

 

[nonana]

אני חושבת

שהיא עדיין בשלב של ההייייי וזה בסדר אני בטוחה שהיא תתאזן - אבל בינתיים שתהנה. (אני ילדתי את נעה יומיים לפני יום ההולדת שלי ופשוט לא חשבתי על שלי בכלל הוא היה מבוטל לגמרי אב.....ל זה משתנה באופן טבעי שלא תרגיש רע עם זה שטוב לה וששום דבר אחר כרגע לא חשוב לה ולבעלה) תהני מזה זה עובר ודברים נוספים יהיו חשובים לך גם כן

 

[שירלי של תומר]

מסכימה

בהתחלה בהתחלה באמת הכל הכל הכל נדחק הצידה ורק מה שקשור בצאצא מעסיק אותנו וזה טבעי. כל דבר אחר נראה פעוט, שולי וממש לא חשוב. אבל לאט לאט מבינים שעל אף האושר הגדול שבהצטרפותו למשפחה ישנם עוד דברים שאנחנו זקוקים להם וגורמים לנו לשמחה וזה טוב וחשוב. לנו עוד לא היו אירועים אישיים מאז שתומרון נולד (הייתי בתשיעי כשהיה לנו יום נישואים, יומולדת שלי ויומולדת של בעלי וחגגנו בכל אחד מהם) אבל אין לי ספק שבאירועים הללו שיבואו בעוד כחודש וחצי+ נחגוג גם נחגוג ונפרגן לעצמנו הנאה משפחתית או זוגית אבל ללא ספק נציין אותם ונכייף והרבה. ואחריהם ממש קצת אחרי יגיע יום ההולדת הראשון של תומר (שוואו, אני מתעלפת רק מלכתוב את זה

) וחבל על הזמן כמה שנחגוג את האירוע המדהים הזה

שירלי.

 

[חגיתושתוש]

אנחנו מאוד משתדלים לצאת ולחגוג

את ימי ההולדת שלנו ואת יום הנישואים. פתאום שמנו לב שאם אין אירוע ואנחנו מכריחים את עצמנו לצאת, אז אנחנו פשוט כל הזמן בבית, וצריך להתאוורר מפעם לפעם. בנוסף, כשהקטנה היתה בת שבוע (כן, כן, שבוע) השארנו אותה אצל סבא וסבתא ויצאנו למסעדה, מה אני אגיד, היה כיף גדול, אח"כ חוזרים הביתה וממשיכים בשיגרה. מזל טוב!!!

 

[מירי,]

לא!לא ! בשום אופן לא!!!!!

ילדי הם מרכז עולמי ! ובאמת מבט באחד מהם עושה הכל יפה! אני לעצמי לא רוצה לחגוג מאז שהייתי בת 16 אבל... לשום דבר אין יותר ערך??? נשמע מפחיד! החיים היו לפני שהם נולדו ואני אדם שלם בזכות עצמי ויש לי שאיפות שאינן קשורות בהם (למרות שהם חלק מהן) ויש לי בן זוג (שבמקרה הוא גם אבא שלהם) ויש לנו זוגיות (לא רעה אגב..), אין שום סיבה אני אתבטל בפני מישהו גם לא בפני ילדי ובן הזוג המקסימים והאהובים, ומההודעה שלך זה מה שמשתמע.

 

[אשרת של יעלי]

חזרתי להודעה המקורית ורציתי להבהיר

באמת השתמע אולי שלשום דבר אין ערך אז זו לא הכוונה. כמובן שיש הרבה דברים שיש להם ערך בחיי. התכוונתי לכך שפתאום דברים מקבלים פרופורציה שונה. אם עד לפני שנה היינו חוגגים כל ארוע כגון יום הולדת או יום נישואין בחגיגות ומסעדות וכו´ ועושים טררררםםם מכל חגיגה כזו, אז זה נראה פתאום פחות חשוב. אני חושבת שבחיים עוברים הרבה שלבים ובכל שלב כזה פתאום סדרי העדיפויות משתנה. כרגע הכל עדיין חדש ומרגש בכל מה שקשור ליעלי ולכן חשתי שזה לא כ"כ חשוב לחגוג את יום הולדתי. בעתיד הדברים ישתנו אני בטוחה. עוד יש לנו הרבה מה לעבור ביחד בכיף..

 

[אשרת של יעלי]

תודה לכולכן על התשובות. אתן מקסימות

לקרוא איך זה אצל כל אחת זה מכניס את העניין לפרופורציות מסויימות. בכל אופן, אין לי ספק שנחגוג עוד הרבה מאוד ימי הולדת וימי נישואין (החל משנה הבאה כי פספסנו את הנוכחיים) . אני בטוחה שהתחושה הזו שאופפת אותי עכשיו תחלוף עם הזמן. כרגע באמת עדיין יש את הריגוש העילאי הזה של משהו חדש בחיינו. משהו מדהים. אני יכולה להסתכל עליה שעות ולהיות מוקסמת מהחיוך שלה כל פעם מחדש. אז פשוט שוכחים כל מה שמסביב... כששאלו אותי מה אני רוצה ליום הולדת אמרתי שאני לא צריכה כלום כי קיבלתי את המתנה הכי גדולה שיש, את יעלי. אני בעצם חוגגת כל יום ומאושרת כל יום מחדש רק מעצם קיומה כך שיום הולדת מתגמד לעומת זה (בשלב הנוכחי של חיי בכל אופן) ועוד משהו, מישהי כתבה פה על קניות... אז מאז הלידה מעט מאוד בגדים עולים עליי (הייתי מידה 38). אבל כל פעם כשאני מסתובבת בחנויות או בקניון אז אני ישר מחפשת מה לקנות ליעלי ונמשכת לחנויות של הקטנטנים האלה... עוד לא נכנסתי לחנות אחת כדי לקנות משהו עבורי. ואתן יודעות מה? זה ממש לא מפריע לי למרות שהמלתחה מאוד מצומצמת כרגע. אני יודעת שזה לא בסדר ואני צריכה גם לדאוג לעצמי אבל משום מה אין לי כרגע את הכוחות לכך דווקא בגלל שזה עבורי... אבל אני יודעת שזה רק שלב וזה יחלוף...

 

[nonana]

את מקסימה../images/Emo24.gif

אני הרגשתי בדיוק אותו הדבר וזה עבר, שלב ההייייי הזה הוא לא לנצח. תהני מזה זה נפלא. אח"כ הכל יחזור לפרופורציה. (מניסיון)

 

[imale]

אשרתי, מזל טוב ליומולדת ../images/Emo70.gif ../images/Emo39.gif../images/Emo65.gif

וגם אם השנה אתם מרוכזים ביעלי, וחוגגים לה יומולדת כל חודש

אני בטוחה שעם הזמן תחזרו לשגרה ותחגגו בגדול גם את החגיגות הפרטיות שלכם. ואל תשכחי - לחגוג את יום האם

חג חדש בשבילך...

 

[אשרת של יעלי]

תודה חמודה../images/Emo24.gif