פתאום

[נטע....]

פתאום

נופלת עליי מין עצבות כזאת. אי אפשר להסביר את זה. היום אולי אפשר להאשים את העולם המטורף וכל מה שקורה בו. אבל לא... זה לא זה... זה משהו שנמצא בפנים בלי שום קשר לטרוף שקיים בחוץ. ואין לי הסבר לזה...

 

[קיפודת ים]

ופתאום..

נעלמו ההגדרות.. וכל מה שידענו קצת הלך לאיבוד.. ואולי זו בעצם התחלה של משהו, לא מוגדר, אבל אפילו די טוב? העצבות הזו.. כן, היא מפחידה.. אולי כי את לא יודעת ממה היא נובעת.. תכתבי.. תשפכי.. אולי כשתקחי את העט, או העיפרון, או את המקלדת, תתחילי להגיע יותר אל עצמך.. ותוכלי להבין יותר.. ולטפל.. אני.. שגם לי בעצם אין מושג.. מקווה לטוב.. תמיד מקווה לטוב.

 

[נטע....]

שני היקרה

אבל הרי זה בדיוק מה שאני עושה! ואפילו באופן כפייתי. כל יום וכל ערב וכמעט כל לילה אני יושבת מול המסך הזה וכותבת ושופכת ושופכת. זה מאוד מקל אבל לא ממש עוזר לי להבין את עצמי. ותמיד באה לי "מתקפת עצבות" שכזאת, בדומה להתקפי חרדה, שאני קוראת עליהם כאן, שאף פעם אי אפשר לדעת מתי הם יבואו, ככה זה גם הדכדוך הזה שבא ככה בלי סיבה, ואף פעם אי אפשר לדעת מתי תהיה ההתקפה הבאה... בכל אופן, התגובות שלך ושל כל חברי הפורום הזה הן תרופה בפני עצמה. המון המון תודה לך נטע

 

[קיפודת ים]

את עדיין כאן?

אל תודי לי.. אני בעצמי מנסה להבין איך תוך כמה שעות העצבות הזו גם הגיע לפתח חדרי. חרדה? לא נראה לי.. לא יודעת מה זה.. התקווה לטוב היא חלק ממני.. אוייש.. ניסיתי. שלך, שני.

 

[קיפודת ים]

נטע.. שלחתי לך

מייל. תעני לי אם את רוצה.

 

[נטע....]

הגיע, תודה

וכשהאינטרנט יחליט להיות נחמד ולא לעשות לי בעיות, אפילו אענה לך עליו.

 

[אנני]

גם לי זה קורה

ולא מבינה למה זה קורה לי. אני מחפשת את הטריגר כי אני יודעת שזה בא מבפנים, ממשהו שפריע לי ולא מטופל ואז אני נזכרת ששבת מתקרבת או החגים, ההה כן החגים מתקרבים אז יש לי הסבר לריקנות הזו, לעצבות הזו, הדיכדוך הזה.... אנני