פתאום

[~Lia~]

פתאום

ופתאום הבנתי שמעכשיו אני אם חד הורית. כאילו אין לי מספיק בעיות בחיים. כל כך הייתי רגילה לנוכחותו שאחרי שהוא הלך לקח לי חודשיים להבין שמעכשיו זה רק אני והבת. וזה הפחיד אותי וזיעזע אותי... מה יקרה לה אם אני אעלם? ועכשיו מחפשת תשובות... מה חשוב לעשות? האם אני צריכה לכתוב צוואה בכדי שעתידה יובטח? ליאת.

 

[TWEETY =^.^=]

היי ליאת,,,,,ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

אני מבינה שאת גרושה טריה נכון? אז כך ראשית עליך להתאפס ולהבין שזה לא סוף העולם, אלא תחילתה של דרך חדשה, שונה ושאולי לא תמיד תיהיה קלה. הפחדים שלך הם הפחדים של כולנו, ברמה זו או אחרת. חלקנו פה, הן חד הוריות מבחירה, ז"א אמהות רווקות שמעולם לא נישאו, ובחרו בדרך זו לחיות את חייהן. ולך אולי קצת יותר קשה מאיתנו מאחר והיית רגילה לחצי השני שהיווה עבורך גב כלכלי וריגשי, מה שלחלקנו לא היה מעולם ולכן גם אולי פחות חסר. אז ראשית אני שולחת לך חיבוק ענק

שינסה להרגיע במעט את הפאניקה

ובענין הצוואה, אני חושבת שזה תמיד חשוב לעשות, בלי שום קשר לזה שאת לבד כרגע, מאחר ובעולמנו המטורף של היום, גם ילד לשני הורים עלול להתיתם כלאחר יד. מאחלת לך המון המון כייפ ושלווה ושולחת לך את כל האהבה שבעולם

 

[~Lia~]

לא בדיוק

לא גרושה. הלוואי והייתי. ככה פתאום באמצע החיים (או אולי אני צריכה להגיד בתחילתם. כי 28 זה לא ממש אמצע) נרצח בעלי ונשארתי עם ביתי הקטנה. ובאיזשהו מקום (מתנצלת אם אני טועה) זה הרבה יותר גרוע מגירושין. כי זו לא היתה בחירה. לא שלי. לא שלו.

 

[TWEETY =^.^=]

אויייי אופפפפ../images/Emo7.gifאיום ונורא

אכן זו אינה בחירה אלא טרגדיה איומה

, מתנצלת על הטעות, אך לא ניתן היה להבין זאת מהודעתך. כל מה שנותר לי לומר, זה לאחל לך התאוששות מהירה ולאחל לך, שיתרת חייך יתנהלו על מי מנוחות וללא טראגדיות איומות. את מוזמנת לחלוק איתנו את אשר בא לך ומבטיחה לתת לך כתף לכשתצטרכי. אני באמת מאחלת לך המון המון כל טוב, אושר ושלווה והלוואי ותעברו את הימים הקשים במהירות המירבית.

שולחת לך חיבוק גדול והמון המון אהבה

 

[tipid]

ליאת המתוקה!

צר לי לשמוע על המצב בו נקלעת אבל מה לעשות איך אומק הפתגם החיים הם לא פיקניק ולא ניתנים על מגש של כסף. היי חזקה ואנחנו תמיד איתך לטוב או לרע. תמיד נשמח לשמוע ממך ולחלוק איתך דעות. שיהיה לך יום טוב ומבורך! בברכה מכל הלב . תמר.

 

[tipid]

ליאת ברוכה הבאה למשפחתנו!

בתור אם חד הורית שנכנסת למחצית העשור השלישי במעמד זה. אני רוצה לחזק את ידיך שתהיי בריאה ואופטימית ותראי נחת ותראי שהעולם מסביבך לא תלוי ובנוי רק על אדם אחד הזמן יעשה את שלו. את מוזמנת תמיד להיות איתנו ולהשמיע את עצמך! בברכת יום מצויין ובריא! שלך תמר.

 

[פלג^ר]

היי מתוקה רק אושר את צעירה בכדי..

לחשוב כך.תחשבי חיובי זה יצליח.בינתיים ברוכה הבאה לפורום.מוני

 

[הרמוניה]

היי ליאת

מכירה אותך וירטואלית מפרום שכול ואובדן.... הלואי ולא היית צריכה להיות איתנו היום- אבל החיים לא הולכים לפי הלואים. אני יודעת מכמה חברות חד הוריות שהן עשו צואה וכן כתבו במפורש עם מי רוצים שהילד יגדל(רציתי לכתוב שזה בוער יותר כשיש קשיים עם בן זוג לשעבר או שהילד הוא מתרומה אבל פתאום חשבתי שמי כמוך יודע איך הדברים משתנים בהרף עיין). בכל אופן אם זה ירגיע אותך-זה חשוב עבורה מאחלת לך המון שנים לגדל את ביתך והרבה אושר איתה הרמוניה

 

[עמנואל ו;]

לליאת....

לומר שאני משתתף בצערך יישמע אולי נדוש, אבל אני באמת מקווה שהעתיד יביא הקלה. באשר לשאלתך - ע"מ להבטיח את עתידה של בתך צוואה בלבד לא תעזור. ממילא, ע"פ החוק, במקרה מוות חלילה, בתך היא היורשת. השאלה היא - מי יטפל בירושה עד שבתך תגדל. לכן, במסגרת הצוואה כדאי שתמני מנהל עזבון (זה יכול להיות כל אדם שאת סומכת עליו). ונקוה שלא תזדקקי ב- 92 השנים הבאות...

 

[gaia44]

ליאת היקרה!

לפני חצי שנה אבי נפטר בפתאומיות... אני מבינה לליבך ומקווה שתהי חזקה... אני כל כך מתגעגעת אליו...רוצה רק 5 דקות להיפרד ממנו.... אני אומנם לא אם חד הורית אבל אימי כן ואני יודעת שקשה לה מאוד למרות שהיא ממש מנסה לא להראות לנו את זה... אני מבקשת ממך שתאזרי כוחות- בשבילך ובשביל הבת שלך, אתן חייבות להמשיך הלאה עם כל הקושי שבמצב החדש והכואב... אני יודעת שאנחנו נסתדר ורוצה שגם את תסתדרי. מקווה רק לטוב!!!

 

[דבורי]

שלום ליאת,

קראתי קצת את סיפורך בפורום "שכול ואבדן", וגם שמעתי עליך מחברה אמריקאית שהיתה שכנתך בארה"ב (אלה, האמא של ליבי). קשה להתמודד עם שכול כל-כך פתאומי, וכל-כך אכזרי. כל הורה חושש לגורל ילדיו אם הוא לא ישרוד, זה טבעי. מאז שאביחי שלי נולד אני מרגישה אחריות גדולה לשמור על עצמי. אבל רוב הסכויים שאנחנו נשרוד, ונשמח איתם ובהם עד שיגיעו לבגרות. אכן כדאי לכתוב צוואה, אבל אני אישית עוד לא הצלחתי להביא את עצמי לכתוב אחת. כתבתי פתק קטן שאני נושאת איתי בארנק שבו אני מפרטת עם מי הייתי מעדיפה שאביחי יגדל. בהצלחה בהתמודדות. דבורי