צזל טוב ליום המישואים ../images/Emo65.gif
לגבי הלידה....ברור פחד וחששות סביב הלידה זה הכי טבעי בעולם. הייתי ממליצה לך על דימיון מודרך, אם את יכולה אז בעזרת משהיא שתעביר לך אותו ואם לא אז בעצמך: תשימי מוסיקה שקטה, תמצאי תנוחה נוחה (אני יודעת שזה בעייתי) תנשמי כמה נשימות עמוקות, תרגעי את עצמך. את יכולה לעבור על כל אברי הגוף מכפות הרגלים ועד הפנים והראש. ולדמיין אותם נרגעים, רפויים ....כשאת רגועה תספרי לעצמך שהוגוף שלך בנוי כדי ללדת, שנשים במשך אלפי שנים ילדו וגם את יכולה. שאת תוכלי להקשיב לגוף שלך ולתת לו ללמד אותך איך ומה לעשות - כי הוא יודע. תזכירי לעצמך (לפני וביחוד במהלך הלידה) שהכאב הזה הוא טוב כי הוא מקדם את הלידה, את הפתחות צוואר הרחם ואת הפגישה עם פינוקיו. את יכולה להשתמש בצירים שיש לך עכשיו כהכנה: לזוז, תנועות מעוגלות עם האגן, לבדוק באיזה תנוחות או תנועות נח לך יותר עם הציר, לבדוק אם יש קולות שאת יכולה להשמיע ועוזרים לך (למשל אה נמוך). לפני הלידה הראשונה שלי, בקורס הכנה ללידה המיילדת אמרה שלידה זה ריקוד בשניים. את והתינוק שלך. ואני דיברתי איתו כשיהיה בבטן ואמרתי לו שאנחנו נרקוד ביחד. שאני יודעת שזה בטח יהיה משונה ואולי מבהיל בשבילו אבל אני אעשה הכל לרקוד איתו את הריקוד ושאני מקוה שגם הוא ירצה להצטרף לריקודהמשותף הזה... במהלך הלידה את יכולה לדמיין (בד"כ זה ברגעים שבין הצירים ) את צואר הרחם נפתח ואת הלידה מתקדמת. ומצד שני .....זה עדיין מפחיד.... אבל אני יכולה להגיד לך שאני מהמופרעות שאוהבות ללדת! בעיני זו אחת החויות הכי מדהימות שעברתי בחיים. ואפילו הלידה האחרונה שהיה לה הרבה פוטנציאל להיות טראומטית עדיין זכורה לי כחויה עוצמתית ומדהימה. תקראי הרבה סיפור לידה. (אם תרצי אתן לך קישור ללידה הראשונה שלי) זה יכול לעזור לך להאמין בעצמך שאת יכולה. מחזיקה לך אצבעות ללידה טובה (איך שלא תהיה) ולסוף נפלא ומפגש מרגש עם פינוקיו הבריא והמקסים ומתרגשת איתך
חזרתי עכשיו הביתה מהבי"ח. הוציאו לי את התפר! זה כאב לי ודיי מאוד. לא זכרתי שזה כאב בכלל בפעם שעברה. המיילדת צחקה עליי מה אני אעשה בלידה שאז יהיה כואב יותר? אמרתי לה שאני הולכת להזמין קיסרי... טוב, כמובן שזה היה קצת בצחוק. התחילו לי קצת צירים, וכאבי גב תחתון כמו כאבי מחזור, אבל אמרו שזה עשוי להירגע בעוד כמה שעות. ושאם יתחילו יותר כואבים אז שאפנה חזרה למיון. מהיום בבוקר הפסקתי גם עם תמיכת הפרסולאט. זהו. עכשיו השער פרוץ, עכשיו כבר מותר... מחכים לפינוקיו שיירד מהחוטים. מצד אחד מאוד מאוד מתרגשת (בעלי התחיל כבר בהכנת רשימת המוזמנים לברית... יצא מדעתו) פינוקיו עוד מעט יהיה בידיים שלי, עוד מעט קט ומצד שני עכשיו אני מתה מפחד מהלידה... (יש למישהי סיפורי הרגעה בשבילי??)